"המחסומים נפתחו אבל החיים לא חזרו לשגרה", כך מתארת נאדרה ג'בר מנהלת המנהל הקהילתי בעוטף ירושלים (השכונות שמעבר לגדר ההפרדה: כפר עקב, מחנה שועפאט, דאחית א-סלאם), את החיים במחנה בתום הסגר שהטיל עליו צה"ל לאחר הרצח החיילת נועה לזר ז"ל במחסום סמוך אליו. "עדיין רק מפנים את האשפה שהצטברה במחנה בימי הסגר"

המחסומים בין המחנה לעיר אמנם פתוחים, אך העומס הכבד במחסום מקשה על התנועה. "עובדת שלי המתינה שלוש שעות עד שהגיעה מהמחנה למחסום קלנדיה (המחסום המפריד בין המחנה לעיר – י.ש.)" הסגר שהטיל צה"ל הסתיים לאחר חמישה ימים, וברביעי האחרון, נהרג עודאי תמימי, המחבל שביצע את הפיגוע, בזמן שניסה לבצע פיגוע נוסף.

"יש הבדל בין מה שקוראים ברשתות החברתיות על החגיגות כביכול לבין המציאות"

מצב התנועה במחנה משקף את מצב הרוח של תושביו. "כולם עייפים", מספרת ג'בר. "המצב הנפשי של התושבים ירוד. יש הבדל בין מה שקוראים ברשתות החברתיות על החגיגות כביכול לבין המציאות". ברחוב מתפתחות קטטות בין אנשים על ענייני היומיום קטטות, היא מתארת וחוששת כי הן עלולות להידרדר בנקל למעשה רצח.

נאדרה ג'בר מנהלת המנהל הקהילתי בעוטף ירושלים "קשה מאוד להגיד לתושבים שחוזרים לשגרה" (צילום: אלבום פרטי)

"התושבים מבולבלים לא יודעים מה לעשות. אנשים לא יודעים איך לתכנן את היום או את השבוע שלהם. ראשית, חושבים אם המחסום יהיה פתוח או סגור. הם לא מאמינים שזו חזרה לשגרה. יש חשש מפעילות חסויה בשכונה" מספרת  ג'בר.

לצד אי הוודאות הפחד והחשש מהעתיד מלווים את התושבים. "בכל בית רביעי או שישי יש עצורים, או מוזמנים לחקירה. הכל השתנה. קשה להתמודד. הם פוחדים שהולך לקרות משהו, שתהיה גיחה של כוחות הבטחון לשכונה. קשה מאוד להגיד להם שחוזרים לשגרה".

"רוצים לחזור לשגרת העבודה מלפני שבועיים"

ג'בר מספרת על פגיעה כלכלית מתמשכת, "הפרנסה נפגעה, חלק איבדו ימי עבודה ואפילו מקומות עבודה. זה לא רק עוצר של כמה ימים". גם החזרה ללימודים כרוכה בקשיים רבים. ג'בר מספרת כי בפורום של המנהל החברתי, משרד החינוך ומחלקת הרווחה הוחלט להחזיר את הילדים ללימודים לצד הפעלת קו חם לתמיכה נפשית. "הלימודים חזרו, אבל יש הרבה מאוד היעדרויות בייחוד של התלמידים הלומדים מחוץ למחנה. הוחלט שבתי-הספר מחוץ לשכונה ימשיכו ללמוד בזום". לדבריה, גם הילדים החוזרים לספסל הלימודים נתקלים ביחס גרוע מצד עמיתיהם שאינם בני המחנה. "ילדים מבית הספר קוראים להם בשמות ומאשימים אותם. יש הבדל במעמדות בכיתה".

"יש במנהל הקהילתי עובדים קהילתיים שעומדים בקשר עם הקהילה. אנו מבקשים שלא יהססו לפנות אלינו", מספרת ג'בר על עבודתה במנהל. "אנו לא יכולים לענות על כל הצרכים. הרבה דברים תלויים במחסום, אם פתוח או סגור. כשיש פעילות בטחון אנו לא משפיעים. התושבים לא פונים אלינו הרבה. הפניות עוסקות במחסום, בסיוע כלכלי או נפשי"

מחנה הפליטים שועפאט "בכל בית רביעי או שישי יש עצורים, או מוזמנים לחקירה. הכל השתנה" (צילום: ליאור מזרחי/פלאש90)

"אני לא רואה שעושים הרבה במצב הזה. בתוך השכונות יש מנהל קהילתי שנפתח לפני יומיים . הרבה נותני שירות לא יכולים להיכנס. חלק מהעובדים התפטרו כי לא עומדים בעומס. מי שעובד מנסה לחזור לשגרה. כרגע עובדים 24 שעות רק לפנות את האשפה. אנו רוצים לחזור לשגרת העבודה מלפני שבועיים". ג'בר מספרת כי עובדי הרווחה יושבים במוקד שנמצא בשכונת שועפאט (שכונה שבתוך הגדר – י.ש.). הם עומדים בקשר עם פעילים חברתיים ואנשי המנהל החברתי שנמצאים בשכונות מעבר לגדר. "אי אפשר להכניס צוותים למחנה, כי לא בטוח שהם יוכלו לצאת באותו היום".

"הנוער לא יכול היות חנוק יותר"

ג'בר, אשת חינוך בעברה, מודאגת מאוד ממצב הנוער במחנה. "הנוער לא יכול היות חנוק יותר. צריך לשחרר אותם. אם היה לי תקציב הייתי מוציאה אותם לטייל לכמה ימים. הנוער סופג מכל הכיוונים. ההורים לא יוצאים לעבודה ויש לחץ מההורים בבית. הנוער לא יכול ללמוד ורואה את הכאב. הנוער רואה את כל הצדדים וחשוף לחדשות. יש להם דעות, אבל הם לא יכולים להביע אותן. הם צריכים הרבה אוורור. אלה משפחות צעירות . המחנה הוא לא מקום נוח עם גנים, הוא מאוד צפוף. בית הספר זה האוורור היחיד. המצב מאוד קשה. אנו רוצים שהם יהיו מאופקים, אבל כמה אפשר לבקש איפוק ממי שנמצא בכלוב גדול ולדרוש ממנו שיתנהג בצורה רגילה".

לדעת ג'בר הדבר הדחוף ביותר הוא להקל על מצוקת הנוער. "עכשיו דרושה הרבה הכלה ותמיכה נפשית, צריך לפתוח את המחסום לתנועה חופשית".