לפני עשרים וחמש שנים בדיוק, ב-2 בנובמבר 1997, הכדורגל הישראלי לבש חג. חברות וחברי כנסת, מאמני כדורגל בכירים ובכירי ההתאחדות לכדורגל הגיעו עם הקהל הרחב לצפות באירוע היסטורי שנערך במגרש הכדורגל בבת-ים. לראשונה בהיסטוריה, עלתה בהתרגשות אדירה נבחרת הנשים של ישראל למשחק הבינלאומי הראשון שלה, מול הנבחרת הרומנית.

בשנת 1997 חייבה פיפ"א את כל התאחדויות הכדורגל בעולם להקים נבחרות נשים ונערות. האתגר האמיתי היה למצוא את שחקניות הכדורגל, הליגה הישראלית עוד לא הייתה קיימת וכדי להגיע לשחקניות החובבניות החליטו בהתאחדות על פרסום מבחנים לנבחרת הנשים הראשונה בישראל.

למשימה הלאומית גייסו את המאמן רוני שניידר, שחקן עבר בהפועל כפר סבא ונבחרת הנוער, שאימן במכללות בארה"ב והקיץ היה המנהל המקצועי של נבחרות הכדורגל של ארה"ב במכביה. שניידר הוביל את המיונים ואת תהליך בניית הנבחרת. "הקמנו ארבע נבחרות אזוריות: צפון, שרון, דרום ומרכז", נזכר המאמן. "היו ארבעה מאמנים שעבדו עם הנבחרות האלו, אני הייתי המאמן של נבחרת המרכז. ערכנו טורניר שכלל כמה שבועות, בסיומו הנבחרת שאימנתי זכתה".

סוניה שמחוני הצטרפה לטורניר עם חברותיה לקבוצת בנות מיל"ן (מועדון ישראלי לכדורגל נשים) והייתה בין היחידות שהגיעה לטורניר המחוזי עם ניסיון בענף. מיל"ן הייתה קבוצת נשים שפעלה בישראל בשנות ה-70 וה-80, שיחקה מול קבוצות גברים והשתתפה בטורנירים בינלאומיים מול קבוצות נשים מאירופה.

קבוצת בנות מיל"ן בתחילת דרכה (צילום: ארכיון ההתאחדות לכדורגל)

שמחוני החלה לשחק בבנות מיל"ן כנערה, בגיל 20 עברה ביחד עם חני רוזנברג לשחק ב-TSV sigan מהליגה הגרמנית ולאחר מכן המשיכה לחמש עונות בליגה הצרפתית. "הייתה מודעה בעיתון להצטרף להפועל תל אביב, אז לקחתי את כל הבנות של בנות מיל"ן להצטרף להפועל ואז הקימו את הליגה עם ארבעת המחוזות והמאמן רוני שניידר בחר בנינו את השחקניות הכי טובות לנבחרת".

"לא הבינו שמדובר בכדורגל רציני, 11 על 11"

בעקבות הזכייה בטורניר, יו"ר ההתאחדות דאז גברי לוי, מינה את שניידר למאמן הראשון בתולדות נבחרת הנשים. "גברי לוי ביקש ממני להקים נבחרת בוגרת וצעירה. אמרתי לו 'אבל גברי אין תשתית אין שום דבר, את הבית לא בונים מהגג'. אז הוא ביקש ממני להגיש תוכנית".

שניידר ארגן מבחנים לנבחרת, אליהם הגיעו 122 נבחנות. "חלקן אפילו לא הבינו שמדובר בכדורגל רציני, 11 על 11. חלקן שיחקו בכל מיני מסגרות כאלו ואחרות", הוא מספר. "התחלנו לעבוד שלוש-ארבע פעמים בשבוע כדי להכין את הנבחרת, לא היה לנו משחקי אימון".

גברי לוי (משמאל) יו"ר ההתאחדות לכדורגל לשעבר, במשחק הראשון של נבחרת הנשים בכדורגל (צילום: ארכיון ההתאחדות לכדורגל בישראל)

אחת השחקניות שהגיעו למבחנים הייתה איריס אנטמן, אז חיילת בת 18 והיום עוזרת המאמן הראשונה בליגה מקצוענית לגברים בהפועל נוף גליל. "למדתי בכיתת ספורט, שכולם היו שחקניות כדורסל והתעמלות. אני במקביל הייתי אלופת הארץ בקיאקים וכדי להיכנס לכיתת ספורט התחלתי לשחק כדורסל בכיתה ה'. באותה התקופה התקיימה אליפות העולם לבתי ספר שנערכה בארץ גם לבנים וגם לבנות".

אנטמן הוזמנה ביחד עם שחקניות כדורסל נוספות להקים את קבוצת הכדורגל של התיכון. הקבוצה זכתה באליפות הארצית והשתתפה באליפות העולם שנערכה בארץ, שם זכתה בתואר השוערת המצטיינת. "הייתי בכלל שחקנית שדה שמאלית ומהירה, באחד האימונים השוערת שלנו נפצעה ושאלו מי יכולה להחליף אותה. בגלל שזינקתי על האספלט הוא ביקש ממני להישאר בשער".

בזמן הצבא המשיכה אנטמן להתאמן עם חברותיה לקבוצה, "המאמן שלי יצר קשר עם מכבי חיפה וכשהייתי יוצאת הביתה הייתי מתאמנת עם מדים של חיפה". אנטמן הגיעה למבחנים והרשימה את המאמנים, "יצחק שום ושלמה שרף עשו לנו את המבחנים, קצת לפני גיל 19 התחלתי לעמוד בשער של הנבחרת".

איריס אנטמן. "בגלל שזינקתי על האספלט ביקשו ממני להישאר בשער" (צילום: ההתאחדות לכדורגל בישראל)

שחקנית כדורגל ישראלית אחת כבר הייתה מקצוענית כשהנבחרת הוקמה. סילבי ז'אן הייתה סגנית אלופת ישראל בריצת משוכות ואלופת ישראל עד גיל 19 בקפיצה. "אף פעם לא למדתי כדורגל, זה הכל בשכונה, זורקים את הכדור ותשחקי". בגיל 22 החליטה ז'אן לנסות להפוך לשחקנית כדורגל. "שלחנו פקסים לכל אירופה, שלחנו גם לליגה הנורבגית שהיו אז אלופות העולם".

הקבוצה הנורבגית קולבוטן התעניינה בשחקנית הישראלית ולמרות שז'אן הייתה שחקנית חובבנית ששיחקה רק בשכונה "לא שיחקתי עד אז 11 על 11, לא ידעתי אפילו מה נבדל. אמרנו להם ששיחקתי כמו בברזיל 5 על 5 והם ביקשו שנשלח להם קלטת. הלכתי לאיזה פארק עם מגרש על הפנים, במקום דשא יש לך אבנים וחול. במקום שער שמתי שני עצים והכנתי להם קלטת".

לאחר שהקבוצה ראתה את הכישרון של ז'אן היא הוזמנה למבחנים במדי הקבוצה. "באותו היום שהגעתי היה משחק ראווה מול הנבחרת הלאומית שלקחה את אליפות העולם ב-1996", מספרת ז'אן. "אמרתי לעצמי 'סילבי את לא יוצאת מפה בלי חתימה'. איך שהתחיל המשחק אני לוקחת את הכדור, חמש שחקניות מנסות להוציא ממני את הכדור ולא מצליחות. בהמשך אני בועטת טיל לתוך השער וכל הקהל בהלם. כבשתי שלושער וניצחנו".

סילבי ז'אן במדי נבחרת הנשים של ישראל בכדורגל. "אף פעם לא למדתי כדורגל, זה הכל בשכונה" (צילום: באדיבות ארכיון ההתאחדות לכדורגל)

כבר באותו היום חתמה ז'אן בקולבוטן ושיחקה במדיה ארבע וחצי שנים מוצלחות בהן סיימה כסגנית מלכת שערי הליגה, הקבוצה סיימה למקום הרביעי והגיעה לגמר הגביע הנורבגי.

"אמרו לי שהקימו נבחרת, שלושה חודשים לפני המשחק נפצעתי והייתה לי מתיחה שאל סף קרע", נזכרת ז'אן. "קנו לי כרטיס למחנה אימונים ולמשחק. לא הכרתי את השחקניות האחרות, זאת הייתה הפעם הראשונה ששחקתי בישראל. אני הייתי בשבילן מישהי שהיא מודל. קבוצת נשים מכל הארץ שמתאגדת ביחד עם שחקנית אחת מחו"ל, שבקושי התאמנו".

"אתה רואה את החולצה הזאת? עשינו היום היסטוריה"

"האווירה סביב המשחק הייתה מדהימה ומרגשת", נזכרת אנטמן. את נבחרת ישראל ליווה צוות טלוויזיה, האוהדים מילאו את האצטדיון, חברי התאחדות הגיעו להעניק כבוד. "הייתה אווירה נהדרת באצטדיון", מספר שניידר.

"השחיינית האולימפית, שלומית ניר טור הייתה אחראית במנהל הספורט על כדורגל הנשים ויחד איתה הצלחנו לסחוף את חברות הכנסת למשחק. הגיעו גם שלמה שרף המאמן של נבחרת הגברים ועוזרו יצחק שום. ביחד עם גברי לוי ובכירים נוספים מההתאחדות".

מימין: ח"כ יעל דיין, סגן שר החינוך משה פלד, ח"כ נעמי חזן וענת מאור. במשחק הראשון של נבחרת הנשים בכדורגל (צילום: באדיבות ארכיון ההתאחדות לכדורגל)

שניידר עלה למשחק בהרכב שכלל את: ליאת בירן (קפטנית), איריס אנטמן (שוערת) אתי כהן, חיה לוי, נתי חג'ג', אילנית מסיקה, דיאנה עוויסאת, סוניה שמחוני, אורלי נבעה, אפרת סלומון, איריס פישר, יפעת אבידן, קים בלו, סלבי ג'אן, טלי כבל ולובה ארוצקר.

כבר מהפתיחה נראה היה שפערי הרמות בין שני הנבחרות אדירים. "רומניה הייתה אז מעצמה, משהו כמו נורבגיה ושבדיה היום", אומרת אנטמן. "במשחק נגדנו רומניה כבר חגגה עשר שנות פעילות, לעומת שחקניות שעלו בפעם הראשונה על הדשא במשחק רשמי והתמודדו מול גוב האריות", אומר שניידר.

ז'אן: "את רואה את הרומניות ואת רואה שהן יודעות לשחק. ראיתי איך הן מניעות כדור, קו ההגנה היה מסודר. הייתי מעבירה את הרומניות, אבל לא היה לי למי למסור".

שמחוני: "בגיל שלי להיות בנבחרת זה היה וואו. זה היה הפתעה שהוא זימן אותי, הייתי אז כבר בת 36, השחקנית הוותיקה ביחס לשאר הנבחרת. היה לנו קהל אדיר. אין מצב שנבחרת בשנה הראשונה שלה תקום ותנצח נבחרת שהגיעה עם ניסיון מאירופה".

הנבחרת הרומנית הייתה בשליטה במשחק וירדה ביתרון 0:6 למחצית. "נגש אליי במחצית שלמה (שרף) ואומר לי רוני, אולי תשחק יותר סגור", מספר שניידר "אמרתי לו אתה מבין מה אתה אומר, השחקניות האלו עולות פעם ראשונה על הדשא, סגור? פתוח? אני צריך לעבוד על הצד המנטלי. הייתי חייב להרים את הרוח שלהן. במחצית השנייה ספגנו רק שער אחד וזו היה כבר התחלה חשובה".

נבחרת הנשים של ישראל במשחק הראשון בתולדותיה, מימין לשמאל: ליאת בירן (קפטנית), איריס אנטמן (שוערת) אתי כהן, חיה לוי, נתי חג'ג', אילנית מסיקה, דיאנה עוויסאת, סוניה שמחוני, אורלי נבעה, אפרת סלומון, איריס פישר, יפעת אבידן, קים בלו, סלבי ג'אן, טלי כבל, לובה ארוצקר, איריס שטיינר (שוערת מחליפה). נבחרת הנשים של ישראל בכדורגל לפני המשחק הרשמי הראשון בתולדותיה (צילום: באדיבות ארכיון ההתאחדות לכדורגל)

"בסוף המשחק ניגש אליי העיתונאי מוטי חביב ואמר לי, 'תשמעי היה לך משחק טוב, אבל הפסדתן 7:0, איך את מרגישה עם ההפסד הזה?'" אנטמן הבינה את גודל המעמד ההיסטורי. "תפסתי את הסמל על החולצה ואמרתי לו 'אתה רואה את החולצה הזאת? עשינו היום היסטוריה, ההפסד הזה ממש לא חשוב, אנחנו מרגישות שניצחנו היום'. הייתה עצבות בפנים כי הפסדנו, אבל הייתה גם הרגשה של התעלות כי זהו הרגע הזה נחתם. ההיסטוריה נחתמה ומפה אפשר רק לצמוח".

סילבי ז'אן: "אז הן עשו לנו בית הספר, אחר כך ניצחנו את אותן"

השיא של הקמפיין היה הניצחון הראשון אי פעם של נבחרת ישראל כאשר ב-8 באפריל 1998 ישראל ניצחה 0:5 את נבחרת בוסניה במשחק השלישי בטורניר המוקדמות. מי שהובילה את ישראל לניצחון עם ארבעה שערים הייתה כוכבת הנבחרת סילבי ז'אן.

"בגול הראשון שלי, כל הבנות קפצו עליי כאילו ניצחנו את המונדיאל", מספרת ז'אן. "זה היה השער הראשון שלנו במסגרת בינלאומית. הייתה שמחה אדירה אחרי המשחק. קנו לנו פיצות, אני לא אכלתי, כי הייתי שחקנית מקצוענית. זאת תהיה תחושה מדהימה, באמת עושר עילאי".

ארבע שנים אחרי, בנובמבר 2001 כאשר השחקניות כבר צברו ניסיון, הנבחרת פגשה שוב פעם את נבחרת רומניה. ישראל ניצחה במשחק הביתי 0:1 וסיימה בתיקו 1:1 בחוץ . "כבשתי את שער הניצחון. אז הן עשו לנו בית הספר, אחר כך ניצחנו את אותן השחקניות והן היו בהלם". את טורניר מוקדמות מונדיאל 2003 סיימה הנבחרת עם 13 נקודות, כולל ניצחון כפול על אסטוניה וניצחון יוקרתי בבית 1:2 על נבחרת קרואטיה החזקה.

"העתיד היה נראה מאוד ורוד"

ב-1998, שוב בעקבות דרישה של פיפ"א, הוקמה לראשונה ליגת העל לכדורגל נשים, שמנתה 12 קבוצות. את המהלך הובילו ארבע קבוצות גברים בולטות: מכבי חיפה, מכבי תל אביב, הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים.

מה ציפיתן שיהיה בהמשך עם הנבחרת והליגה?
שניידר: "כמאמן הנבחרת פעלתי רבות עם צוותי הקבוצות הגדולות בליגה. מכבי חיפה, מכבי ת"א, בית"ר ירושלים, הפועל ת"א ועוד. שהקימו קבוצות נשים והשקיעו מאמצים והליגה החלה לתפקד. דאגנו שתהיה ליגה איכותית".

רוני שניידר (צילום: אלבום פרטי)

אנטמן: "העתיד היה נראה מאוד ורוד, כי לאחר מכן מכבי חיפה, מכבי ת"א, בית"ר ירושלים, מכבי נתניה והפועל ת"א פתחו קבוצות ושיחקנו באצטדיונים הגדולים. זה היה מאוד מרגש לשחק במעמדים האלו. במכבי חיפה שיחקנו לפני משחק הגברים והיו באים הרבה קהל והרדיו והעיתונות המקומית התעסקו בזה. זה יצר הד".

למרות ההתחלה המבטיחה, הפרויקט נחל כישלון ותוך חמש שנים סגרו מכבי חיפה, מכבי והפועל ת"א את מועדוני הנשים שלהן (בין היתר בעקבות ויכוח על תקציבים שהובטחו להם מההתאחדות). בית"ר ירושלים נסגרה לעונה אחת וחזרה לדשדש בשתי הליגות העליונות עד הפירוק הסופי ב-2007.

שניידר: "הירידה החלה כאשר הקבוצות הגדולות החליטו שהן לא מחזיקות יותר קבוצות נשים. זה פגע מאוד ברמה של הענף, שהיה צריך לרוץ קדימה ולנסוק כמו שקרה בהרבה מדינות אחרות באירופה".

אנטמן: "אני תמיד אומרת שהיום הכי עצוב שלי בכדורגל, זה היה כשסגרו את מכבי חיפה. ישבתי במשרדים של יענקל'ה שחר, איתמר ציז'יק ומנהלת הקבוצה כשהם הודיעו על ההחלטה לסגור אותנו. במכבי חיפה קיבלנו את כל התנאים, מחנות אימון בחו"ל ונסענו לטורנירים ומוקדמות ליגת האלופות".

 "יש פה דור צעיר ומוכשר שלא מקבלים אותו נכון"

עד כמה כדורגל הנשים בארץ השתנה מאז?
אנטמן: "הדברים נראו מאוד טוב עד הנפילה הזאת ומאז יש בשנים האחרונות התרוממות מאוד איטית. לדעתי לא יהיה שינוי משמעותי עד שהמועדונים הגדולים בארץ יקימו מחדש קבוצות נשים ומנהלת ליגה, ויביאו איתם אנרגיה, כוח מקצועי וכוח כספי. רק אז הליגה תוכל להתפתח למקום טוב. אני חושבת שיש פה שחקניות סופר מוכשרות".

"כדורגל הנשים השתנה בעיקר בזכות האקדמיה שנפתחה", מוסיפה אנטמן. "היא הביאה אנשי מקצוע מכדורגל הגברים כמו גיא עזורי וז'אן טלסניקוב לתוך הענף. המקצועות הזאת הביאה איתה חידוש מאוד גדול. שינוי נוסף הוא להתחיל לאמן שחקניות בגיל צעיר יותר. ילדות משחקות היום כדורגל בגיל 7 או 8, אנחנו התחלנו לשחק כדורגל רק בגיל 14-15".

נבחרת הנשים של ישראל מול גרמניה במוקמות המונדיאל. "ילדות משחקות היום כדורגל בגיל 7 או 8, אנחנו התחלנו רק בגיל 14-15" (צילום: DFB/Maja Hitij)

"אין ספק שהכדורגל בישראל השתנה, יש פה דור צעיר שלא מקבלים אותו נכון, הוא מבוזבז כאשר הוא לא מקבל את כל המעטפת המצוינת שצריכה להיות כמו שאנחנו רואים בחו"ל", אומרת ז'אן. "היום הענף מקבל יותר חשיפה תקשורתית, יש משחק שמשודר פעם בשבוע בערוץ הספורט ויותר חשיפה ברשתות, מה שלא היה בזמנינו".

"קשה לראות שעדיין אין תוכנית מסודרת לענף, צריך למצוא מאמנים איכותיים לנבחרת, למנות מנהלת טכנית, יותר שיווק ואיתור כישרונות בבתי הספר", מוסיפה ז'אן. "כשמסתכלים על נבחרות כמו בוסניה, סרביה ופורטוגל, רואים עד כמה שהם התקדמו בשנים האחרונות בעזרת השקעה נכונה. זה עצוב שזה לא קורה גם אצלנו".

שמחוני: "הכדורגל הלך אחורה, כדי להתקדם צריך לפתח תשתיות. שיהיה מגיל שמונה והלאה, רק כך נתקדם. כדורגל זה הלב ונשמה אם אין לך את זה, אל תעלי לדשא".

שניידר: "אפשר לעשות הרבה יותר ממה שקיים היום. הליגה שזורה בהרבה מאוד שחקניות זרות, אבל ברמה היא נמוכה. אין מי שידחוף כמו שעשו בבלגיה או שוויץ. מדינות בסדר הגודל שלנו מבחינת תושבים בהם כדורגל הנשים פורח. חבל מאוד שכאן לא, כי יש שחקניות, יש מגרשים. אין סיבה שזה לא יפרח".