עמית שביט (23) ממלצרת מגיל 17, אבל דווקא הטיול אחרי הצבא גרם לה לחשוב מחדש על המקצוע ולהתחיל להקליט את הפודקאסט 'ממלצרותים' שבא 'לשים את המלצרים כמנה מרכזית על השולחן', ולשפר את מצבם באמצעות העלאת המודעות לאופי המקצוע, תנאי העסקתם, והיחס שהם צריכים הרבה פעמים לספוג מלקוחות עבור הטיפ.

"אחרי השירות הצבאי, יצאתי לטייל עם חבר בספרד ובפורטוגל", מספרת שביט ל'דבר'. "בדרך אכלנו בהמון מסעדות, וזה הציף בי את הסיפורים מתקופת המלצרות בתיכון, וגם המון מחשבות על ההבדלים בין המלצרים ותרבות השירות שם ופה. ראיתי שם הרבה מלצרים מבוגרים, אנשים שמבחינתם מלצרות ושירות זה מקצוע לכל דבר ועניין ולא עבודה מזדמנת, וזה ביאס אותי שבארץ זה ממש לא המצב. החלטתי שאני רוצה להתעמק בזה ולעשות פודקאסט שיעסוק בנושא".

"הייתי רוצה שמלצרות תהיה מקצוע לכל החיים"

עם שובה לארץ, רכשה שביט מכשירי הקלטה, והחלה לנצל את הכישורים שרכשה במהלך שירותה ביחידת דובר צה"ל כדי לגבש רשימת תכנים ומרואיינים מעניינים. בפתיחה לפודקאסט שלה היא מגדירה אותו כפונה למלצרים, לקוחות ואנשים שאוהבים אוכל טוב במסעדות. הפרקים יוצאים אחת לשבועיים, וכוללים צעירים שמספרים חוויות ומורשת קרב מהענף, מהמעסיקים ומהלקוחות, גורמים שונים שמעצבים את דמות הענף, כמו ארגון המלצרים בהסתדרות הנוער העובד והלומד או ארגון המעסיקים 'מסעדנים חזקים ביחד'.

"עד שהתחלתי לעבוד על הפודקאסט בכלל לא ידעתי שארגון המלצרים קיים, וחבל, כי הם עושים עבודה חשובה ומדהימה", אומרת שביט. "בפרקים הקודמים עסקנו גם בפסק דין הטיפים שקבע שטיפים מהווים שכר לכל דבר ועניין ומגיע לנו עליהם זכויות סוציאליות. בפרק הבא יתארח ח"כ לשעבר דב חנין, שיזם בעבר הצעת חוק בנושא הטיפים, שלצערי לא עברה".

שביט ראיינה גם בלוגרית שכותבת על טיולים בעולם, וכחלק מזה ממליצה על הרבה מסעדות, כדי להביא גם את הזווית של הלקוחה; מלצר ממסעדת אבו-יוסף בחיפה, בן יותר מ-60, שעובד כל חייו כמלצר; ובהמשך בכוונתה לראיין גם את פרופ' דני גוטוויין על התעצבות שוק העבודה לצעירים בישראל. "מובן שאני מראיינת גם הרבה חבר'ה צעירים שעובדים או עבדו בענף".

לדבריה, במהלך העבודה על הפודקאסט למדה שענף המלצרות הוא השני בגודלו מבחינת מספר העובדים בשוק הפרטי, אחרי ענף ההיי-טק. "זה דבר שלא מתייחסים אליו. התחלתי לעבוד על הפודקאסט במקביל לבחירות החמישיות וראיתי שבכלל לא מדברים על זה. בעיני מלצרות מעידה על תופעה יותר רחבה, של צעירים בכלל ואיך הם נכנסים לשוק העבודה. הדברים שהם מגלים בו – הרבה פעמים בצורה לא טובה. הזכויות שלהם, שהרבה פעמים מפרים אותן או מתעלמים מהן, והרבה פעמים הם עצמם לא מספיק מודעים להן. אני מקווה שהאנשים שיאזינו לפודקאסט שלי ייצאו עם אמונה שאפשר לשנות, ועם תחושה שגם אם הם במלצרות כעבודה זמנית, הם לא חייבים לקבל יחס לא יפה. הם יכולים לדרוש תנאים ויחס הולם.

"הייתי רוצה שמלצרות תהיה מקצוע שאפשר להסתמך עליו כמקצוע לכל החיים, כמו בארצות אחרות. הפכנו לאומה היי-טקיסטית, אבל זה לא מתאים לכולם. אם זה יהיה יותר קבוע, אולי נראה גם מלצרים מקצועיים יותר וכל חוויית השירות תשתנה. בשביל זה, צריך שזו תהיה עבודה כמו כל עבודה אחרת – תנאי העסקה ברורים, שכר ברור ויציב. בכל עבודה אחרת שאתה מגיע אליה סוגרים איתך מראש כמה תרוויח בחודש, ולפי זה אתה בונה את החיים שלך והתקציב שלך. במלצרות, שבה רוב השכר הוא מהטיפים, אתה לא יודע כמה תרוויח בסוף החודש".

"יש הרבה סיפורים על לקוחות הזויים"

כשהחלה שביט לעבוד כמלצרית בכיתה י"א, רבים מחבריה לשכבה עבדו במלצרות במקביל ללימודים. "זה היה חדש, זה היה מגניב וזה אפשר תחושת עצמאות", אומרת שביט. "זה גם יצר מעין מסגרת מחוץ לבית הספר, מקום לפגוש בו אנשים אחרים – חלקם חבר'ה שעבדו תוך כדי הצבא, חלקם כבר היו אחרי הטיול הגדול. מפגש ראשוני עם מה זו עבודה ועם עולם המבוגרים".

מלצרית במסעדה ביפו. "יש שולחנות שאתה עובר איתם תהליך, נוצר איזה מין בונדינג, קשר" (צילום אילוסטרציה: יונתן זינדל/פלאש90, למצולמת אין קשר לכתבה)

היא נהנתה לאסוף סיפורים בזמן העבודה. "הייתה לנו פעם לקוחה קבועה, למשל. כזו שהייתה מגיעה אלינו כל יום, כמה פעמים ביום. לפעמים הייתה יורדת גם עם פיג'מה למסעדה – כולם הכירו אותה, ידעו בעל פה מה היא מזמינה. יום אחד קראנו בחדשות שהיא נעצרה על סרסרות. יש הרבה סיפורים על לקוחות הזויים. היה לי למשל פעם לקוח שביקש להחזיר חביתה כי היה לה 'ריח של ביצים'. יש שולחנות שאתה עובר איתם תהליך. מהרגע שהם יושבים אתה איתם, נוצר איזה מין בונדינג, קשר. והם גם משאירים יותר טיפ. אבל יש גם את אלו ש'אומרים עליך מילה טובה לאחמ"ש', ומבחינתם זהו, לא צריך טיפ. לא מבינים שמהטיפים אתה מתפרנס".

כבר מימיה הראשונים בענף התאהבה באדרנלין, בניגודיות שבין לחץ המשימות לדרישה להפגין רוגע ושירותיות כלפי הלקוחות, ל'אתגר' בהגדלת הטיפים שהיא מקבלת ולמפגש עם אנשים שונים ומגוונים. "ההתחלה ממש לא באה לי בקלות, הייתי מלצרית די נוראית בחודשים הראשונים. הייתי שוכחת לשים לאנשים סכו"ם על השולחן. הייתי מתבלבלת בהזמנות. אחרי חודשיים בערך נהייתי טובה, ואז הייתה לי שיחה עם האחמ"ש. שאלתי אותו למה לא פיטר אותי, והוא אמר לי שהחליט לקחת אותי כפרויקט ולהפוך אותי למלצרית הכי טובה שיש".

מצד שני, באחת המסעדות שבהן עבדה היה אחמ"ש שנהג לצעוק ואפילו לדחוף. "זו הייתה העבודה הראשונה שלי, ובהתחלה לא חשבתי שזה לא בסדר. רק כמה שנים אחר כך פגשתי מלצרים שעבדו איתי שם, והם אמרו לי שזה באמת לא היה בסדר, ושחבל שנתנו לזה לקרות".

"עוד אחזור למלצר"

שביט חשה שצעירים כיום כבר פחות רוצים לעבוד בענף. "יצא לי לדבר עם חברים, והרבה אנשים אומרים לי: למה דווקא זה? זו עבודה פיזית קשה מאוד, שעות ארוכות, ציפייה לזמינות, לרצות גחמות של לקוחות שחלקם חושבים שהם אלוהים. הרבה חבר'ה מעדיפים כבר לעבוד במשרד או בחנות".

לאחרונה החלה ללמוד כלכלה והיסטוריה של המזרח התיכון, ולעת עתה היא בהפסקה מהמלצרות. אבל לא סתם היא משקיעה בפודקאסט: "אני צופה שעוד אחזור למלצר. אני אוהבת את התחום הזה ואת המפגש עם האנשים יותר מאשר לשבת במשרד עם מחשב".