"המדיניות הקיצונית שנקטה ישראל כדי להיחלץ מהמיתון הקשה מזה עשורים השפיעה על כמות המועסקים בלבד ולא על איכות העסקתם" – כך קובע  מחקר חדש של מוסד שורש, אשר חושף את משמעות הקיצוצים בתקציבי הרווחה מ-2003. המחקר מסביר כי צמצום האבטלה והכניסה של ציבורים חדשים לשוק העבודה לא חילצה את המועסקים החדשים מעוני, אלא הביאה ליצירתו של מעמד "עובדים עניים", בעלי כושר השתכרות נמוך.

"ניסוי טבעי" בבני אדם

השתתפות בשוק העבודה, בייחוד במשרות בעלי שכר נמוך, מושפעת מהתמריצים השונים שמעניקה המדינה לאנשים עובדים ולכאלו שאינם עובדים. בשנת 2002, בעת משבר כלכלי שחוללה האינתיפאדה השנייה, בחרה ממשלתו של אריאל שרון להתחיל במדיניות של קיצוצים חריפים בקצבאות, מדיניות שנמשכה גם בממשלת שרון השנייה, כששר האוצר סילבן שלום פינה את מקומו לבנימין נתניהו ב-2003, ועיקריה נמשכים עד ימינו.

על פי המחקר, מדיניות זו לא הוסיפה תמריץ חיובי ליציאה לעבודה, אלא פגעה פגיעה אנושה במצבם של אמהות חד הוריות, מובטלים וזקנים. חלק מן המובטלים, בלית ברירה אחרת, יצא לעבוד והעלה את שיעור ההשתתפות בכוח העבודה לרמה גבוהה של 79.9% (מבין בני הגילאים 25-64). לפי המחקר, על כל 100 אנשים בעלי פחות מ-16 שנות לימוד שהצטרפו לקבוצה זו בשנים 2014-2002 , מספר המועסקים גדל ב-165. במילים אחרות, אנשים רבים מאד – בקנה מידה יוצא דופן – בעלי השכלה נמוכה יחסית, שלא עבדו בעבר, הצטרפו למעגל העבודה אחרי המיתון. המדיניות הזו מכונה במחקר "ניסוי טבעי" של מדיניות שלא נוסתה באף מדינה מפותחת אחרת. למעשה, זהו ניסוי בבני אדם, בעיקר מהשכבות החלשות, כאשר התוצאה היא שמצבם אחרי יציאה לעבודה היה גרוע יותר מאשר לפני כן.

מתוך דו"ח מכון שורש

מתוך דו"ח מוסד שורש

מתוך דו"ח מכון שורש

מתוך דו"ח מוסד שורש

יצאו לעבודה ונשארו עניים

הסיבה, לפי המחקר, היא שהמצטרפים החדשים לשוק העבודה החלו לעבוד במשרות בשכר נמוך, לרוב במשרה חלקית: "התפנית נבעה בעיקר מכניסתם לשוק העבודה של עובדים ברמות השכלה ומיומנות נמוכות יחסית, שכר העבודה שהחלו לקבל לא פיצה מספיק על אובדן הקצבאות – ולכן אי-השוויון בהכנסות הפנויות (ההכנסה בפועל, לאחר תשלום מיסים וקבלת קצבאות, א.ר) היום אינו מתחת לרמתו ב-2002". לקבוצות החלשות שנדחפו לשוק העבודה לא היו כישורים תעסוקתיים שיאפשרו להם להשתכר שרמה שתוכל לחלץ אותם מעוני.

המדיניות הקיצונית כללה נסיגה מודעת של המדינה, לא רק מחלוקת הכנסות שוויונית יותר באמצעות קצבאות, אלא גם נסיגה מאחריות לתחום ההכשרה המקצועית, שהיה עשוי לאפשר לחלק מהעובדים החדשים אפשרויות פרנסה טובות יותר. בדיון שנערך היום בוועדת הכלכלה על ההכשרות המקצועיות, ביוזמת ח"כ אלי אלאלוף (כולנו), נמצא כי ב-2002 הוכשרו 35,000 עובדים בקורסי הכשרה מקצועית של משרד העבודה לעומת 4,200 כיום. נציגת משרד העבודה בדיון, מורן רייכמן, אמרה שב-2014-2015 עמד התקציב השנתי של ההכשרות על כ-50 מיליון שקל, ב-2016 עלה לכ-100 מיליון וב-2017-2018 הוא צפוי לעלות ל-130 מיליון שקל בשנה. עם זאת עו"ד טלי ניר, מהאגודה לזכויות האזרח, ציינה כי ב-2002 עמד התקציב על 273 מיליון שקל. סמנכ"ל עמותת ידיד, רן מלמד, הסביר בדיון  כי הסיבה שכמות התלמידים פחתה משמעותית היא בגלל שכיום מי שהולך להכשרה מקצועית מאבד 30% מדמי האבטלה שמגיעים לו, ומי שמקבל השתתפות בשוברים ממשרד הרווחה צריך קודם לשלם למכללות הפרטיות ורק כעבור חודשיים מקבל החזר– כך שמובטלים או אימהות חד הוריות לא יכולות ויכולים לעשות זאת.

איך יוצאים מזה?

התבוננות בנתוני המחקר מעלה אפשרות פשוטה לשנות את המצב – כשם שהמדינה הסירה מעצמה אחריות לשכבות החלשות, הקטינה את הקצבאות וצמצמה את ההכשרות המקצועיות, היא יכולה לחזור בה, ובהדרגה להגדיל את תקציבי הרווחה וההכשרה. כדי למנוע מצב שבו משתלם יותר לא לעבוד, ניתן להעלות את השכר, במקום הקיצוץ העמוק בתקציבי הרווחה. עם זאת, לעורך המחקר, פרופסור דן בן דוד, יש דווקא המלצות אחרות. לדבריו, "ככל שרמת החינוך בישראל תישאר נמוכה מאוד, יתקשו בוגריה לחיות מעל לקו העוני בעתיד והמשק כולו יתקשה לעצור את הנסיגה מהמדינות המובילות. רפורמה מבנית במערכת החינוך מחייבת, בין השאר, תפנית בשיטה בה נבחרים, מלמדים ומתגמלים מורים". בשיחה עם "דבר ראשון" אמר בן דוד כי "במשק הישראלי, כמו כל משק מפותח אחר, ככל שאתה מתקדם אתה עובר לתעשיות עתירי עבודה מתוחכמת. אנחנו זקוקים ליותר אנשים משכילים ופחות לאנשים חסרי השכלה. יש אנשים שעדיין מטאטאים רחובות במטאטא. גם את זה יכול לעשות אדם אחד עם כלי רכב קטן, במקום עשרה עובדים ידניים. פריון העבודה שלו יהיה יותר גבוה וגם השכר שלו יעלה. הוא לא יתעשר אבל יקבל יותר".

תקציב המדינה בפורמט דיגיטלי (צילום: יצחק הררי דוברות הכנסת).

תקציב המדינה בפורמט דיגיטלי (צילום: יצחק הררי דוברות הכנסת).

בן דוד מדגיש כי השכר תמיד נגזר מהערך הכלכלי שהעובד יוצר. ההמלצה לשפר את ההישגים של התלמידים החלשים דווקא תתרום רבות לתעסוקה של הדור הבא, אבל המשק ימשיך יזדקק לעובדים רבים גם בעבודות פשוטות יחסית.

ד"ר יצחק ספורטא מבקר את הגישה של בן דוד וחושב שהיא מוגבלת וצרה. "אנחנו כל כך עמוק בתוך השיטה הניאו ליברלית שאנחנו התרגלנו, חיים אתה בשלום. הציבור רדום. כביכול היה שינוי במחאה החברתית ב-2011 אבל הוא לא קרה באמת. הרי אין חידוש בנתונים הללו. גם ההמלצות למדיניות אקטיבית בשוק העבודה ובהכשרות המקצועיות זה משהו שמדובר כבר 15 שנה. מבחינה מחשבתית אנחנו עדיין צריכים לעבור מהפכה. איך יכול להיות שיש אנשים שיוצאים לעבוד ונשארים עניים ? מבחינתי זו  מטרה מספר אחת. אם הצבת יעד – לא יעבוד אדם במשרה מלאה ויישאר עני, חיסלת 50% מעוני הילדים. הכשרות מקצועיות זה חשוב, וגם לשפר את חינוך, אבל זה רק דבר אחד. איך זה שכחלון מוריד מיסים במיליארדים, שלא יורידו את יוקר המחיה, ואנשים משלימים עם זה?"

גם בן דוד מסכים שהסיפור אצל קשישים הוא אחר, אבל מדגיש כי "מי שיכול לעבוד שילך לעבוד".

למרות שנדמה שהימים של קיצוץ הקצבאות מאחורינו, נראה שעיקרי המדיניות שהובילו למצב אותו מתאר המחקר עדיין כאן. גם התקציב שמובא בימים אלה לאישור הכנסת, לא מכיל בתוכו בשורה למאות אלפי ישראלים שיוצאים מידי בוקר לעבוד בידיעה שהדבר לא יחלץ אותם מעוני. היום בו נזכה לראות מדיניות מרחיבה שתומכת בתעסוקה איכותית, מעודדת צמיחה כלכלית יציבה וחותרת לחיסול העוני עדיין אינו נראה באופק