קברניטי הכלכלה העולמית מנתבים את הכלכלה העולמית למסלול בטוח למיתון. זו אינה תקלה, אלא מדיניות מוצהרת: לפי הצהרות הנגידים בארה"ב ובאירופה, נראה שהם נחושים להמשיך במדיניות העלאות הריבית עד שהכלכלה תפגע בצורה משמעותית, מה שעלול גם לטמון בחובו התפרצות של משבר פיננסי.

כמו שכתב לאחרונה זוכה פרס הנובל ג'וזף שטיגליץ, המחיר של מדיניות העלאות הריבית הוא הגבוה ביותר, חורבן כלכלי, והתועלת שלו מועטה. במקום המדיניות המוניטרית הגסה והעיוורת, שנזקיה יורגשו לעוד שנים, יכולות הממשלות להפעיל כלים פיסקליים לטיפול ממוקד ואפקטיבי במקורות ותוצאות האינפלציה.

פאוול ולגארד לא מאטים

העלאות הריבית בשבוע שעבר, והנאומים שנלוו אליהם, לא הותירו ספק בנוגע לעמדת נגידי הפדרל ריזרב והבנק המרכזי האירופאי: ריבית גבוהה גם במחיר של מיתון עמוק.

כריסטין לגארד, נגידת הבנק האירופי, אמרה ש"לפי ההערכה שלנו, שיעורי הריבית יצטרכו לעלות במידה משמעותית". ג'רום פאוול, מקבילה האמריקאי, אמר שמדיניות ההידוק המוניטרי תימשך עד ל"ריכוך שוק העבודה", כלומר עד שאבטלה תכה את המשק.

כך עובדת מדיניות ההידוק המוניטרי – הכבדה על המשק כולו על מנת לשנות מרכיב אחד. על אף שמקור עליות המחירים טמון בבעיות בצד ההיצע, עליות מחירי האנרגיה וצווארי בקבוק בשרשראות אספקה, היא מבקשת להילחם בהן דרך פגיעה ברמת הביקושים, כלומר ע"י פגיעה כללית בפעילות הכלכלית. במובן זה, הדרך היחידה בה היא יכולה לבלום את עליות המחירים היא דרך גרימת מיתון.

הנגידים כמובן מודעים לכך. בהצהרות הרשמיות הם חוזרים שוב ושוב על כך שמשבר האינפלציה נבע מהמלחמה באוקראינה ובעיות בשרשראות האספקה, ומציינים שהירידות האחרונות בשיעורי האינפלציה נבעו מהתפתחויות בסוגיות אלו. כשהם מדברים על "נחיתה רכה", כלומר האפשרות שהאינפלציה תיבלם ללא כניסה למיתון עמוק, הם מתכוונים לכך שהתייצבות שוק האנרגיה ושחרור צווארי הבקבוק, ולא העלאות הריבית, יעצרו את עליות המחירים.

הם גם מודעים לקונצנזוס שהכלכלה העולמית בדרך למיתון. בהצהרתה של לגארד היא ציינה את תחזית האיחוד האירופי לצמיחה של 0.5% ב-2023, כלומר לקיפאון כלכלי. תחזיות דומות בנוגע לכלכלה העולמית מגיעות מקרן המטבע והבנק העולמי, בנקי ההשקעות המובילים וכלכלנים רבים.

בנקאים מרכזיים ברחבי העולם נאלצים ליישר קו עם מדיניות ההידוק ללא קשר לצורך הכלכלי המקומי, מה שהופך את הנזק המקומי לצרה עולמית. ריבית נמוכה מקומית בסביבה של ריבית גבוהה עולמית מביאה לבריחת משקיעים. כך, לדוגמא, נגיד הבנק המרכזי היפני הכריז הבוקר (שלישי) על מדיניות הידוק מוניטרי המנוגדת לצורך הכלכלי ביפן, המצויה בסטגנציה כלכלית ארוכת שנים.

אין פתרון בלי ממשלות

האטה כלכלית היא ההפך ממה שצריך כדי לפתור בעיות בצד ההיצע. היא זורעת אי-וודאות ופסימיות שמונעות השקעות נחוצות להגדלת הייצור והפריון. המדיניות המוניטרית ההדוקה אף מצמצמת את היכולת הפיסקלית של ממשלות להשקיע בתשתיות ובהעלאת שכר עובדי הציבור, צעדים שנחוצים אף הם להגדלת הפריון.

מגמת הבלימה באינפלציה מסמנת שצריך לעצור. שיעור הריבית, בייחוד בארה"ב, כבר הגיע לרמה גבוהה. במקום, צריכים הבנקים המרכזיים להצהיר שיעניקו גיבוי מוניטרי לתוכניות השקעה ממשלתיות שיפעלו לחזק את החוסן הכלכלי אל מול בעיות צד ההיצע, שעל אף שנראה שנרגעו, עלולות לשוב ולתקוף את הכלכלה.

הממשלות צריכות לנצל את המגמה ארוכת הטווח של ירידה במחירי האנרגיה המתחדשת. השקעה ממשלתית מאסיבית במעבר לאנרגיה ירוקה תקטין את אי היציבות בשוק האנרגיה ואת התלות בדלקי מאובנים. גם בתחום החקלאי, הממשלות יכולות לנקוט בפעולות שימתנו את אי היציבות ויבודדו את הכלכלות המקומיות ממנו.

השקעה תשתיתית נוספת חיונית מאין כמותה קשורה בהון האנושי. שיפור מערכות החינוך, הרווחה והבריאות הציבוריות, יביאו להגדלה בפריון ויסייעו למשקי הבית להתמודד עם עול המחירים העולים. צעדים כמו חינוך חינם מעלים את רמת החיים מבלי לתרום לאינפלציה בצורה משמעותית.

את אידיאולוגיית השוק החרדה מהתערבות ממשלתית צריך להשאיר בצד. המדיניות המוניטרית היא התערבות ממשלתית לא פחות ממדיניות פיסקלית. ההבדל הוא שהמדיניות ההידוק המוניטרי תביא לחורבן כלכלי והרחבת אי השוויון, בעוד מדיניות פיסקלית חכמה, ומגובה על ידי הבנק המרכזי, יכולה להתמודד עם בעיות העומק שמשבר האינפלציה חושף.