התאגדויות תקדימיות, שביתות ענק, כניסה לענפים חדשים ותמיכה ציבורית חזקה: אחרי שנים של נסיגה, נראה ש-2022 הייתה השנה של האיגודים המקצועיים בארה"ב ובריטניה.

בארה"ב ארגוני עובדים הוקמו לראשונה בענקיות כמו אמזון, סטארבקס ואפל, שנאלצות להתמודד עם רצון העובדים לקול. ההתארגנויות החדשות נישאות על התמיכה הציבורית החזקה ביותר לאיגודי העובדים מזה כמעט 60 שנים. אפילו הנשיא, ג'ו ביידן, מקפיד להביע את תמיכתו.

בבריטניה, לאחר שהסכימו לשחיקת השכר עם התפרצות הקורונה, הרימו העובדים את ראשיהם בגל סכסוכי עבודה שלא נראה עשורים. אחיות, טייסים, מרצים, עובדי דואר, עובדי רכבות ועוד, שובתים כתגובה לשחיקת השכר, שנותר הרחק מאחור ביחס לאינפלציה, ומדיניות הצנע רבת השנים של הממשלה, שפגעה אנושות במגזר הציבורי.

"השינוי מתחיל מלמטה"

"מעמד הביניים בונה את אמריקה ואיגודי העובדים בונים את מעמד הביניים", אמר בנאומו בתחילת החודש ביידן, לאחר שהצליח להעביר תוכנית בהיקף 36 מיליארד דולר שמונעת קיצוץ בקרנות פנסיה של כ-350 אלף עובדים מאוגדים. ביידן, שתמך גם בהתאגדות באמזון, הוא הנשיא הראשון מזה שנים שמביע תמיכה ברורה ועקבית באיגודים מקצועיים.

עם זאת, ד"ר אוניס האן, כלכלנית עבודה מאוניברסיטת יוטה וממכון המחקר EPI, מסבירה שההתחדשות של איגודי העובדים בארה"ב ממש לא מגיעה מלמעלה.

"הדינמיקה מונעת לחלוטין על ידי העובדים עצמם וארגוני העובדים", אומרת האן בראיון ל'דבר'. "לא ראינו שינוי מדיניות או חקיקה שתומך בהתאגדות. זה שמנהיג המדינה מביע תמיכה באיגודים זה דבר אחד, זה דבר אחר לגמרי לראות את התמיכה הזו מתממשת במדיניות של ממש".

אחד העובדים שהובילו מהלך משמעותי כזה השנה הוא כריסטיאן סמולס, מנהיג ההתארגנות של עובדי המחסן JFK8 של אמזון בסטייטן איילנד. סמולס החל את דרכו כראפר, אבל ויתר על המוזיקה כדי לתמוך בשני התאומים שלו. ב-2015 החל לעבוד במחסן של אמזון במדינת ניו ג'רזי, ומאוחר יותר עבר לניו יורק, והחל לעבוד במחסן בסטייטן איילנד.

באפריל השנה הצביעו עובדי המחסן בעד הקמת ההתארגנות, וסמולס אמר בשמחה: "אנחנו רוצים להודות לג'ף בזוס על כך שהוא טס לחלל, כי בזמן שהוא היה שם למעלה, אנחנו החתמנו אנשים פה למטה".

סמולס לא הודה לאף מנהיג על הרוח הגבית, אלא זקף לזכותם של העובדים עצמם את הניצחון: "זה בזכות הדרך שבה התארגנו, הדרך שבה ביליתי כל יום בדיבור עם עובדים, שמש או גשם".

כריסטיאן סמולס אחרי הניצחון בהצבעה. "ביליתי כל יום בדיבור עם עובדים, שמש או גשם" (צילום: REUTERS/Brendan McDermid)

לדברי האן, השינוי בתמיכה הציבורית והקמת האיגודים החדשים מגיעים בעקבות התרחבות אי-השוויון. "העובדים רואים את המעסיקים שלהם מתעשרים בעוד הם תקועים באותו מקום, במקרה הטוב. הממשלה לא דואגת לך, וכשאתה מנסה להבין איך אתה יכול לדאוג לשכר ולמקום העבודה שלך, אתה מבין שאיגודי העובדים הם המוצא האחרון".

לפי מכון גאלופ, התמיכה באיגודי העובדים בארה"ב הגיעה לשפל ב-2009, עם תמיכה של פחות מחצי מהציבור. אולם מאז, שיעור התמיכה עלה על מסלול עלייה והגיע לרמה של 71% השנה, שיעור תמיכה שלא נראה מאז 1965.

התמיכה באיגודים בארצות הברית (מקור: מכון גאלופ)

אי-השוויון מתרחב בארה"ב כבר כמה עשורים. למה דווקא עכשיו?
"אירועים מסוימים יכולים להוות נקודת מפנה, נקודה שבה העובדים אומרים 'נמאס לי'. יכול להיות שהמשבר ב-2008, והאופן שבו הממשל פעל בהשתקמות ממנו, היו נקודות המפנה. אני חושבת שגם השתקמות הכלכלה לאחר המגיפה דחפה לכיוון הזה דרך המחסור בעובדים. העובדים הבינו שאם הם הולכים לדרוש שכר גבוה יותר ותנאים טובים יותר, עכשיו זה הזמן".

הרשתות הגדולות משיבות מלחמה

את העברת המומנטום לצד של העובדים אפשר לראות גם בעלייה בשביתות. לפי אוניברסיטת קורנל, 374 שביתות התקיימו ב-2022, צמיחה של 39% בהשוואה ל-2021. כ-78 אלף אלף עובדים שבתו במחצית הראשונה של 2022, יותר מפי 3 בהשוואה ל-2021. קורנל טרם פרסמה נתונים בנוגע למחצית השנייה, אולם שביתות הענק של כ-15 אלף אחיות במינסוטה, ושל כ-48 אלף עובדים אקדמאים באוניברסיטת קליפורניה, מצביעות על הימשכות המגמה.

יותר מהתמיכה הציבורית והיקף סכסוכי העבודה, הארגונים החדשים ברשתות הענק הם הסיפור הגדול של העבודה המאורגנת האמריקאית בשנה אחרונה. ארגונים חדשים הוקמו בענקיות כמו אפל, אמזון וסטארבקס, שמעסיקות עשרות אלפי עובדים ומחזיקות מאות ואלפי סניפים ברחבי ארה"ב.

ההצלחות האחרונות של הארגונים הללו מסמנות את כניסת איגודי העובדים לטריטוריה חדשה בשוק העבודה, טריטוריה שכוללת המוני עובדים המועסקים בשכר נמוך ובתנאים קשים. הדרמה שבפריצת הדרך הזו נובעת, בין השאר, מהצלחת האיגודים אל מול הפעולה האנטי-איגודית התוקפנית והאלימה ברשתות האלו.

התאגדויות ראשוניות בארצות הברית ב-2022

בנובמבר האחרון, פסק בית המשפט בניו יורק נגד אמזון וקבע שפעילותה נגד איגוד העובדים במחסניה הייתה בלתי חוקית. ארגון העובדים בסטארבקס טוען שהרשת פיטרה מעל מאה בריסטות שהביעו תמיכה באיגוד. צ'יפוטלה, רשת המזון המהיר, הגדילה לעשות וסגרה סניף במדינת מיין, לאחר שעובדיו השיגו את החתימות הנדרשות לקיום הצבעה על הקמת איגוד.

אופיין פורץ הדרך של האיגודים הללו העניק להן כיסוי תקשורתי נרחב ובהרבה מקרים אוהד, אך רובם עדיין בחיתוליהם. איגודי חנויות אפל, רשת הסופרמרקטים טריידרס ג'ו, ורשת ציוד הטיולים והמחנאות אר. אי. איי. זכו בהצבעות להקמת איגוד בסניפים בודדים.

האן מסבירה שעוד מוקדם לומר אם התפתחויות אלו יתגבשו לנקודת מפנה בעבודה המאורגנת בארה"ב: "כרגע הנתונים עדיין לא מראים שינוי משמעותי במספר המאוגדים ושיעורם מכלל העובדים. יכול להיות שלאור ההתפתחויות מהשנה האחרונה, נראה את השינוי הזה בקרוב. מצד שני, אם אנחנו בדרך למיתון כלכלי, כמו שכלכלנים רבים חוזים, כוח המיקוח של העובדים ייפגע, וייתכן שהמומנטום מהשנה האחרונה ייגדע באיבו".

בריטניה: האיגודים נאבקים בשחיקת שכר חמורה

בינתיים מעבר לים, גל סכסוכי עבודה בהיקף שלא נראה כבר עשורים שוטף את בריטניה. זאת, על רקע עליית מחירים וכאוס פוליטי וכלכלי כללי שפוקד את הממלכה המאוחדת,  שהחליפה שלושה ראשי ממשלה בשנה האחרונה.

כהונתה הקצרה של ליז טראס תיזכר בעיקר בעקבות המשבר בקרנות הפנסיה ובשוק אגרות החוב הממשלתיות שעוררה התוכנית הכלכלית שלה. כשרישי סונאק וג'רמי האנט תפסו את הפיקוד כראש הממשלה ושר האוצר, בהתאמה, הם הבהירו שהמפלגה השמרנית חוזרת לקו הכלכלי האופייני לה בעשורים האחרונים: צנע.

מבחינת האיגודים, המשמעות של מדיניות הצנע היא המשך שחיקת השכר, שהחלה עם פרוץ מגיפת הקורונה, והמשכה בקצב מוגבר עם עליות המחירים. בשיאו, הגיע שיעור האינפלציה בבריטניה ל-11.1%, שיא של 41 שנים, גבוה בהרבה מקצב עליית השכר. לפי ניתוח של קונגרס איגודי העובדים על בסיס נתוני השכר של המשרד הלאומי לסטטיסטיקה, השכר הריאלי בבריטניה נשחק בשנה האחרונה ב-76 ליש"ט (322 שקלים) בחודש, בממוצע.

ברוב הסכסוכים משחקת הממשלה תפקיד מרכזי, אבל היא מתעקשת שלא ניתן לממן את העלאת השכר. האיגודים, לעומת זאת, טוענים שניתן להרחיב את המיסוי על העשירים ולקצץ ברווחים האדירים שגורפות, לדוגמה, חברות הרכבות. הם זכו לתמיכה מפתיעה בעמדה זו ממרטין וולף, הפרשן הכלכלי הבכיר של העיתון החשוב והשמרני מבחינה כלכלית, הפייננשל טיימס, שביקר את הציפייה של הממשלה שאיכות השירות הציבורי תישמר חרף החנק התקציבי.

סכסוכי העבודה מקיפים מיליוני עובדים בשלל ענפים. בענף התחבורה מתקיים מאבק בקרב עובדי רכבות, הרכבת התחתית בלונדון, האוטובוסים והתחבורה הימית והאווירית. אליהם הצטרפו מרצים באוניברסיטאות ובקולג'ים וכ-450 אלף מורים בתחום החינוך. לרשימת הנאבקים מצטרפים גם עובדי הדואר, עורכי הדין הפליליים, עובדי מערכת הבריאות בהם כ-300 אלף אחיות, עובדי טלקומוניקציה ועובדי פינוי האשפה.

באוקטובר, שביתות איגודי העובדים הסתכמו ב-417 אלף ימי עבודה, הכי הרבה מאז נובמבר 2011. בין יוני לאוקטובר, ימי השביתה הגיעו למעל 1.1 מיליון, הכי הרבה ברצף של חמישה חודשים מאז תחילת שנות ה-90.

בתחום האהדה הציבורית התמונה פחות ברורה מאשר בארה"ב. ראשי האיגודים ובכירים בממשלה מנהלים קרב תקשורתי, שעל פי סקרי דעת קהל, לא מוכרע. בכירי הממשלה השמרנית מאשימים את האיגודים בפגיעה בכלכלה ומאיימים בהקשחת החוקים נגד שביתה, בעוד ראשי האיגודים מאשימים את הממשלה בחבלה במשא ומתן ומחויבות לרווחים ולעשירים במקום לציבור ועובדי הציבור.

לאחרונה תקף עיתונאי הפייננשל טיימס, ג'ון ברן-מורדוך, את מדיניות הצנע. בטור דעה  טען שרגישותה המוגברת של הכלכלה הבריטית, שסובלת מצמיחה איטית בהשוואה לכלכלות גדולות אחרות, היא תוצאה בלתי נמנעת של מדיניות הצנע, שהשאירה את המערכות הציבורית על סף קריסה.

צנע באופק

כמו בארה"ב, גם בבריטניה קשה לקבוע אם מדובר בתחילתו של שינוי. סכסוכי העבודה הגדולים עוד מתנהלים, ונוכח עמדת הממשלה, לא סביר שיסתיימו בהסכם בזמן הקרוב. כרגע המצב נראה כמלחמת חפירות. נגד הארגוני העובדים עומדת הממשלה ומחויבותה למדיניות הצנע. לצדם עומדים תמיכה חזקה בקרב העובדים עצמם ושפל בתמיכה הציבורית בממשלה המכהנת.

בשתי המדינות האיום הגדול ביותר על העובדים הוא האטה כלכלית. אם האבטלה תגבר, כוח המיקוח של העובדים יירד, ויהיה להם קשה לצאת למלחמות על תנאי עבודתם, בידיעה שקל יותר להחליפם בעובדים אחרים. זו גם אחת הסיבות לכך שהבנקים המרכזיים ממשיכים במדיניות אגרסיבית של העלאת ריבית.