כשפלה הגיע עם נבחרת ברזיל לגביע העולם בשבדיה ב-1958, הוא קיבל את החולצה מספר 10. הוא לא בחר את המספר הזה, אלא קיבל אותו בגלל המיקום שלו על המגרש. פלה היה הראשון שהפך את המספר עשר לאייקון, למספר שכולם רוצים ללבוש. הוא הראשון שגרם לאנשים לומר, שעשר זאת לא חולצה זאת גלימה.
בכדורגל העולמי המספר הזה מוענק בדרך כלל ל"פליימייקר", "עושה המשחק", מחולל הניסים, הפנטזיונר, שמחזיק בכדור ורק מחכה לעשות אתו איזה קסם. פלה היה מספר העשר הגדול הראשון בכדורגל ואחריו היו פלאטיני, טוטי, דל פיירו, רונלדיניו, ריקלמה, זידאן (של נבחרת צרפת), ניימאר… וכמובן, מראדונה ומסי. כולם אומנים של המשחק. כולם הלכו בעקבות פלה.
אדיסון ארנצִ'יס דוּ נסימנטוּ, הידוע בכינוי, פלה או "הפנינה השחורה", נחשב לאחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל לא רק בגלל היכולת שלו על המגרש אלא בעיקר בגלל ההשפעה שלו על הענף כולו.
***
למען ההיסטוריה והסטטיסטיקה חשוב לציין עד כמה הוא היה טוב. המספרים של פלה הם כמעט בלתי נתפסים, על חלקם יש עדיין מחלוקת, שכנראה לא תיפתר לעולם, אבל הנה כמה נתונים, שיסבירו את הדומיננטיות שלו: במשך עשור, בין השנים 1956 ועד 1965, פלה שיחק 351 משחקים רשמיים במדי סנטוס וכבש 463 שערים.
אלה מספרים דמיוניים, בטח עבור ילד, שעשה את הבכורה שלו בסנטוס בגיל 15 בלבד. אגב, שנה אחר כך, בגיל 16 הוא כבר כבש 41 שערים ב- 38 משחקים. עוד מספר, שימחיש עד כמה השליטה של פלה הייתה מוחלטת: במהלך כל הקריירה שלו בסנטוס הוא כבש 37.8% מסך השערים של הקבוצה. זהו. עד כאן המספרים היבשים, כי ההשפעה של פלה הייתה גדולה מכל נתון סטטיסטי.
***
פלה היה שגריר עולמי ושם נרדף לשני דברים: כדורגל וברזיל. על המגרש הוא שינה את האופן שבו משחקים את המשחק ויצר תנועה ותרגילים, שטרם נראו על הדשא: השליטה בכדור ובגוף. הזריזות והאתלטיות. אומנם, היו שחקנים גדולים לפניו כמו סטנלי מתיוס, פרנץ פוקאש ואלפרדו די סטפנו אבל להבדיל מקודמיו, המפכה של פלה שודרה בטלוויזיה ועל הבמה הספורטיבית החשובה ביותר, גביע העולם.
במובנים מסוימים, פלה עשה לכדורגל את מה שמוחמד עלי עשה לאגרוף. הוא הפך את הכדורגל לאירוע תרבות פופולארי, שחייבים לראות, ואת המשחקים של פלה באמת היה אפשר לראות וככה הוא הפך לכוכב העולמי הראשון של הכדורגל.
כשפלה היה בן 17 ו-239 ימים הוא עלה לשחק בגמר גביע העולם של 1958. הוא כבר כבש ארבעה שערים בטורניר וקיווה לקיים את ההבטחה, שנתן לאביו, ולזכות בגביע העולם עבורו. בגמר כבש פלה צמד והוביל את ברזיל לזכייה בגביע העולם הראשון בתולדותיה. את השער הראשון הוא כבש אחרי שהקפיץ את הכדור מעל הראש של המגן שלו ומהאוויר בעט ישר לשער. השער השני הגיע אחרי שפלה קפץ לשמיים, הבקיע עם הכתף וקבע את תוצאת המשחק 5:2 לברזילאים.
זאגלו, שבישל לפלה את שני השערים בגמר, אמר עליו אחרי המשחק: "פלה הוא עילוי". שני השערים יוצאי הדופן של פלה הציגו לעולם איך יראה העתיד של הכדורגל העולמי. עתיד שיהיה שייך לנבחרת ברזיל ולז'וגו בוניטו, "המשחק היפה", של הברזילאים. לשני הדברים האלה היה אחראי פלה, שאחרי אותו משחק קיבל את התואר המחייב: "המלך".
***
המונדיאלים הבאים לא היו פשוטים עבור פלה. הוא נפצע אחרי המשחק הראשון של מונדיאל 1962 וראה איך הנבחרת שלו זוכה בגביע שני ברציפות. הוא נפצע שוב במונדיאל של 1966 והחליט לפרוש מהנבחרת. הוא סבל מפציעות רבות, כי המשחק הפך לאגרסיבי והנבחרות האחרות הבינו שהדרך היחידה לעצור אותו היא להוריד אותו לדשא. אחרי מסע שכנועים לאומי הוא חזר לסגל למשחקי גביע העולם של 1970 וזכה בגביע העולם בפעם השלישית. השחקן היחיד בהיסטוריה שעושה זאת.
בסרט הדוקומנטרי עליו בנטפליקס, "פלה – אגדה ברזילאית", הוא אומר: "אני חושב שהמתנה הכי גדולה שמקבלים בניצחון הוא לא הגביע. זאת ההקלה". והוסיף: "המונדיאל של 1970 היה הרגע הטוב יותר בחיי, אבל הוא היה יותר חשוב למדינה".
ברזיל הייתה חשובה לפלה אבל לא פחות מזה פלה היה חשוב לברזיל, עד כדי כך שהוא הוכרז "אוצר לאומי", נכס שאסור לייצא. ברזיל חיבקה אותו ורצתה לשמור אותו לעצמה ולכן הוא העביר כמעט את כל הקריירה שלו בסנטוס ובנבחרת ברזיל. פלה היה אחרון השחקנים הגדולים ששיחקו כמעט את כל הקריירה שלהם במולדתם וככה הפך את מולדתו לאימפריה של כדורגל.
