ההסכמים הקואליציוניים הצטיינו בפירוט רב, אבל נושא הדיור, שעמד במרכז הקמפיינים של מפלגות הקואליציה והיה הראשון לעלות בדיוני ועדת הכספים, נותר מיותם כמעט לחלוטין.

ההצעות שכן נמצאות בהסכמים בין הליכוד, ש"ס ויהדות התורה (מפלגתו של שר האוצר סמוטריץ' התעלמה מהנושא לחלוטין) חוזרים על התכניות של ממשלת בנט לפיד, אותה הן הרבו לבקר. במרכזן עומד הניסיון להגדיל את היצע הדיור, מתוך תפיסה שהדבר יגרור ירידת מחירים.

מגוון הכלים שמתווה המדיניות מציע, מצמצום הביורוקרטיה בעיריות ובוועדות התכנון עד השקעה תקציבית בתשתיות (הסכמי גג) – נוגעים אך ורק בתמרוץ כלל השחקנים לבניית דירות נוספות. כל ההצעות הן המשך (או חזרה) על המהלכים שכבר יושמו ביתר שאת בממשלה הקודמת תחת שרת הפנים איילת שקד ושר השיכון זאב אלקין, שיכולים לזקוף לזכותם קפיצה שנתית של 30% בהתחלות הבנייה.

צעד נוסף להגדלת ההיצע שמוזכר בהסכמים הוא הגעה ליעדי התחדשות עירונית של 40% מכלל יחידות הדיור שיאושרו עד 2027 במטרה לתמרץ ציפוף עירוני. יעדים דומים כבר נרשמו תחת הממשלה הקודמת, שאף הורידה את רף ההסכמה מ-81% ל-66%. כדי לקדם יעד של 100 אלף יחידות דיור, הלחץ להורדת אחוז ההסכמה ל-51% יהיה גדול – וכך גם המאבק נגדו. ההסכמה מול מפלגת ש"ס תחייב להכניס לוועדות התכנון המחוזיות אנשים מכלל האוכלוסיות, כך שליישובי הפריפריה בנגב ובגליל יהיה כוח רב יותר מול הקיבוצים ומושבים בגליל ובנגב בהקצאות הקרקע.

נכון להיום, הירידה בהיקף המשכנתאות והביקושים קשורה למדיניות הריבית של בנק ישראל, שעל הדרך פגעה בסקטורים שלמים – ואולי היא זו שתביא להאטה במחירים. נראה שגם המחוקקים עצמם לא מאמינים שמחירי הדירות יירדו בתקופה הקרובה, שכן ההסכם מול יהדות התורה קורא למהלך שיגדיל את שיעורי מימון המשכנתא ל-70% ממחיר הנכס – כלומר היכולת להיכנס לחובות עמוקים יותר לאורך זמן.

אחד המהלכים פורצי הדרך שמוצעים בהסכם הוא פתיחת  "קרן אזרחי ישראל" (קרן העושר), שבה נשמרים הרוווחים על משאבי הטבע – למימון הסכמי הגג שכבר נחתמו בשנים האחרונות. הסכמי הגג, אחת מתוכניות הדגל הלאומיות בהמרצת הבנייה בפריפריה, שהיא בעצם השקעה ישירה של המדינה בתושבים על ידי בניית תשתיות ציבוריות (בתי ספר, כבישים, בתי כנסת וכו'), מתקשים להתרחש בפועל בגלל חוסר בתקצוב. הקריאה להשתמש בקרן להשקעות ישירות מבורכת, אבל מהלך כזה יתקשה מאוד לצאת לדרך בגלל הסגירה ההדוקה של הקרן על ידי בנימין נתניהו לפני עשור.

למרות התדמית החברתית של הממשלה הנכנסת, הביטוי "דיור ציבורי" מוזכר בהסכמים באופן שולי לחלוטין, תחת ההצעה העמומה של יהדות התורה להקים ועדת שרים שתדון בפרויקטים חדשניים בתחום הדיור (הדיור הציבורי נכלל בתוכם). ש"ס מבקשת להקפיא באופן זמני את העלייה בשכר הדירה בדיור הציבורי, שעל פניו נשמע כמו מעשה מבורך – אבל הירידה לפרטים מגלה שמדובר בהקפאה רק לדיירים שחיים מקצבת ביטוח לאומי, שתחסוך להם כמה עשרות שקלים בלבד בשנה.

הקריאה להגדלת המלאי נותרת חלולה, ללא תקציבים וללא התחייבויות – לאחר שב-2022 נרכשו רק 130 דירות דיור ציבורי (שאינן לגיל הזהב) מתוך 1,700 שהובטחו. כמו כן, ההסכמים לא כוללים התחייבות למנוע פינויים, חובת הקצאת דירות ציבוריות בפרויקטים חדשים או מנגנון להצמדת סיוע בשכר דירה לממתינים למדד המחירים.

ח"כ ינון אזולאי מש"ס הגיש בשבוע שעבר הצעה להארכת תוקפו של חוק המכר, שמאפשר לדיירי דיור ציבורי לרכוש את דירתן בהנחה. תוקף החוק, שפועל בהוראת שעה של חמש שנים מ-2017 פג השבוע. אזולאי מבקש להאריך אותו בעשור, בתקווה לצאת למהלך רחב שיאפשר לדיירי הדיור הציבורי לרכוש את דירתם – עוד מהלך מבורך, שחוסר הימצאותו בהסכמים מעיד על כך שהוא נדחק לתחתית סדר העדיפויות.