רשימת השיאים וההישגים של כרים עבדול ג'באר על מגרש הכדורסל היא כמעט אין סופית. למרות שפרש ממשחק לפני 34 שנים, הוא עדיין השחקן, שקלע הכי הרבה נקודות בהיסטוריה של ה-NBA. הוא גם זכה בשש טבעות אליפות וכמובן, שנכנס להיכל התהילה של הכדורסל.

למרות כל ההישגים האישיים שלו על הפרקט, במאמר לעיתון "הגרדיאן" הבריטי ב- 2018 הוא כתב: "המטרה שלי לא הייתה רק להגיע לשיאים האלה. המשמעות הגדולה יותר הייתה לקבל פלטפורמה כדי לקדם נושאים של שוויון חברתי, מגדרי וכלכלי".

כרים עבדול-ג'באר (במרכז), "מג'יק" ג'ונסון (משמאל) ורון בון במדי הלוס אנג'לס לייקרס 1979 (צילום: AP/Nick Ut)

אחד ממקורות ההשראה של ג'באר למאבק החברתי שלו היה המתאגרף, מוחמד עלי, שבדיוק כמו ג'באר אמר: "כשראית אותי בזירת האגרוף נלחם, זה לא היה רק ​​כדי שאוכל לנצח את היריב שלי. ללחימה שלי הייתה מטרה. הייתי צריך להצליח כדי לגרום לאנשים להקשיב לדברים שיש לי להגיד".

***

גם לפני ג'באר ועלי היו בארה"ב ספורטאים אפרו-אמריקאיים, שניפצו תקרות זכוכית. המתאגרף, ג'ק ג'קסון, שהיה אלוף העולם האפרו-אמריקאי הראשון בהיסטוריה או ג'סי אוונס, שזכה בארבע מדליות זהב אולימפיות מול עיניו של היטלר בברלין 1936 או ג'קי רובינסון, שהפך ב- 1947 לאפרו האמריקאי הראשון בליגת הבייסבול האמריקאית. פורצי הדרך האלה הסירו את מחסום הגזע והציגו לעולם את היכולות האתלטיות שלהם אבל קולם לא היה קול המהפכה. זה היה מוקדם מידי.

בשנות ה-40 וה-50 גבולות הגזע אמנם נפרצו בספורט האמריקאי אבל הם עדיין היו קיימים במרחב הציבורי. חוקי "ג'ים קרואו", שחוקקו בארה"ב בסוף המאה ה-19, דרשו הפרדה גזעית במרחב הציבורי והם כללו בין היתר הפרדה בבתי ספר, בתחבורה ציבורית ובמסעדות.

ג'סי אוונס זוכה באחת מארבע מדליות הזהב שלו באולימפיאדת ברלין 1936, תחת השלטון הנאצי (AP Photo/File)

כשג'סי אוונס חזר לארה"ב אחרי המשחקים האולימפיים בברלין ב-1936 הוא אמר: "כשחזרתי למולדתי, עדיין לא יכולתי לשבת בקדמת האוטובוס. גם לא יכולתי לגור היכן שרציתי. אמנם לא הוזמנתי ללחוץ את ידו של היטלר, אך גם הנשיא בבית הלבן לא הזמין אותי". הספורט היה מובלעת של הצלחה עבור האפרו-אמריקאים אבל ההצלחה הזאת לא תורגמה להצלחה מחוץ למגרש.

***

ג'באר (נולד ב-1947) ועלי (נולד ב- 1942) גדלו למציאות של אי שוויון אבל הם לא הסכימו להשלים עם המציאות הזאת. רוחות השינוי הגיעו מפעיל זכויות האזרח, מרטין לותר קניג, שב-1955 הוביל את חרם האוטובוסים של מונטגומרי וב-1963 נשא את נאומו המפורסם "יש לי חלום".

ב-28 באוגוסט 1963 מרטין לותר קניג עמד בגבעת וושינגטון מול מאות אלפי אנשים וקרא לשוויון בין גזעי ולקץ האפליה. הנאום היה רגע מכונן בהיסטוריה של האפרו-אמריקאים בארה"ב והוא נחשב עד היום לאחד הנאומים הטובים בהיסטוריה. קינג בחר לדבר על עתיד אופטימי, שהיה נראה באותם ימים חלומי: "יש לי חלום שיום אחד תקום אומה זאת ותגשים את משמעותה האמיתית של סיסמתה: 'אנו רואים אמיתות אלה כמובנות מאליהן: שכל בני האדם נבראו שווים".

מרטין לותר קינג ושא את נאומו המפורסם, "יש לי חלום", לפני אנדרטת לינקולן במהלך צעדת 1963 על וושינגטון למען עבודה וחופש (צילום: ויקיפדיה קומנס)

גם ג'באר בן ה-16 ועלי בן ה-21 הקשיבו לנאום ההיסטורי והמסר של קינג חלחל ונתן להם את ההשראה למחאה ולהתנגדות. למרות, שעלי הזדהה יותר עם מלקולם אקס ועם "אומת האיסלם" ולמרות שהיו לו חילוקי דעות עם קינג בנוגע לאופן המחאה, השניים הפכו לחברים ושיתפו פעולה.

שנה אחרי הנאום של קינג, מוחמד עלי הפך להיות אלוף העולם באגרוף. להבדיל מאלופי עולם אפרו-אמריקאים קודמים, כמו ג'ו לואיס, עלי נלחם לא רק בזירה אלא גם במרחב הציבורי. ב- 1967 אלוף העולם כינס את "ועדת הפסגה של קליבלנד". אחד עשר ספורטאים אפרו-אמריקאים נפגשו כדי לשמוע ממוחמד עלי את הסיבה לסירובו להתגייס לצבא ולהילחם בוינטאם.

Kareem Abdul-Jabbar remembers Muhammad Ali. pic.twitter.com/A5BtZxeFe1

— NBA on ESPN (@ESPNNBA) June 4, 2016

בין היתר נכחו בכנס: כרים עבדול ג'באר, ביל ראסל וג'ים בראון. הועדה הייתה מפגן כוח של ספורטאים למען עלי, שנידון כמה חודשיים אחר כך לחמש שנות מאסר בעקבות סירובו להתגייס. עלי הקריב את שיא הקריירה הספורטיבית שלו למען הערכים שלו ונתן השראה לספורטאים נוספים להשמיע את כולם.

***

בסוף שנות ה-60, כחלק מגל תנועות המחאה שהוביל בין היתר מרטין לותר קינג, חלק מהספורטאים האפרו-אמריקאים הפסיקו לשתוק והתחילו למחות. כרים עבדול ג'באר סירב לשחק עבור ארה"ב במשחקים האולימפיים במקסיקו 1968 בגלל האפליה במדינה.

טומי סמית וג'ון קרלוס, רצי ה-200 מטר של המשלחת האמריקאית, אומנם בחרו להשתתף במשחקים במקסיקו אבל הם הביעו את מחאתם מול כל העולם, כשעלו על פודיום המנצחים והצדיעו באגרוף שחור, סמל למאבק של האפרו-אמריקאים למען שוויון בארה"ב.

הצדעת הכוח השחור באולימפיאדת מקסיקו 1968 – ג'ון קרלוס (מימין) טומי סמית' ופיטר נורמן בטקס הענק המדליות בריצת 200 מטר (צילום: AP)

גיבורי הספורט האפרו-אמריקאים החדשים בארה"ב הבינו, שספורט הוא אומנם צורת הבידור המובילה בארה"ב אבל הוא הרבה יותר מסתם בידור. הספורט הפך את הספורטאים לפופולאריים והם ידעו לנצל את הבמה שניתנה להם כדי לקדם את הנושאים החברתיים שחשובים להם.

***

מרטין לותר קינג נרצח ב-1968, לפני 55 שנה, אבל ההשפעה שלו על ארה"ב ועל זכויות האדם במדינה היא נצחית. אחד המקומות, שבהם ההשפעה של המאבק שלו באה לידי ביטוי, הוא הספורט האמריקאי והזהות של הספורטאים האפרו-אמריקאיים. זה לא רק, שמאז שנות ה-60 יש יותר ויותר ספורטאים אפרו-אמריקאים בליגת ה-NBA ובליגת הבייסבול, אלא בעיקר האומץ של אותם שחקנים להביע את דעתם, למחות ולייצג את הקהילה שממנה הם באים.