"במקום העבודה אנחנו בממלכת הרודנות", אומר תומר רזניק, יו"ר האגף לדמוקרטיה תעשייתית בהסתדרות. "לא תמיד תופסים את זה ככה. יש מקומות שהעבודה בהם כיפית. אבל אין לך 'זכויות אזרח', אתה לא חופשי, אתה לא חלק מתהליכי קבלת ההחלטות. לא תמיד אתה יכול אפילו להביע את דעתך. כל החירויות שאנחנו מכירים מהדמוקרטיה האזרחית-הליברלית נעצרות הרבה פעמים בשערי מקום העבודה. לי ברור שזה גם משנה לגבי הדימוי הדמוקרטי של החברה בכללה. אם מקום העבודה, שהוא חלק כל כך מרכזי בחיים של בני אדם, הוא ספירה לא דמוקרטית – זה משפיע".

לדברי רזניק, החברה הולכת לעידן שבו הכוח של ממשלות בכלל ופרלמנטים בכלל הולך וקטן – לטובת חברות פרטיות, הון, בתי דין פרטיים שהרבה עסקים פותרים בהם דברים. "תהליכי הגלובליזציה וההפרטות מייצרים תהליך היסטורי של יציאת כוח מהממשלות, וזה תהליך שהולך ומתגבר. ככל שזה קורה, והממשלות מאבדות מכוחן לטובת גורמים בינלאומיים ופרטיים – החשיבות של הדמוקרטיזציה של הכלכלה ומקומות העבודה הולכת וגדלה, כי לשם עובר הכוח. בסוף עלול להיווצר מצב שבו אנשים מצביעים בבחירות, אבל את ההחלטות הכי חשובות בחיים שלהם מקבלים בנקים באירופה, כמו שקרה למשל ביוון".

תומר רזניק, יו"ר האגף לדמוקרטיה תעשייתית. חבר ההנהגה הצעיר ביותר בהסתדרות (צילום: אלבום פרטי)

רזניק (32), מונה לתפקיד יו"ר האגף לדמוקרטיה תעשייתית ביולי 2022. במקביל להיותו מזכ"ל מרצ מ-2018, הוא גם חבר ההנהגה הצעיר ביותר בהסתדרות. בעבר עבד במרחב תל אביב של ההסתדרות. לדבריו, מי שהשפיעה על תפיסת העולם המעמדית שלו היא אימו. "את התודעה שלי בנושא העובדים קיבלתי מזה שאמא שלי הייתה מורה, ובילדותי, בשנות ה-90, היו לא מעט שביתות ומאבקים על תנאי העבודה שלהם. זה נהיה דבר משמעותי בחיים שלי".

בנעוריו הצטרף לנוער מרצ, לפני בחירות 2003. "הייתי פעיל לאורך השנים בהרבה מחאות חברתיות. את אילן גילאון ז"ל הכרתי במחאה החברתית של כיכר הלחם שהייתי מגיע אליה כל הזמן. מאז הלכתי אחריו, והוא היה מאוד קרוב ויקר לי. מעין מדריך. בהמשך הקמנו את קבוצת האדומים במרצ, שביקשה לשים את הנושא הסוציאליסטי בראש סדרי העדיפויות של המפלגה. הייתי עוזר פרלמנטרי שלו ואחר כך יו"ר צעירי מרצ. למדתי משפטים והייתי בקליניקה לזכויות עובדים של אוניברסיטת תל אביב".

רזניק מספר שבכל הפעילות שלו, הסיפור החברתי-כלכלי הוא הציר המכונן של תפיסת עולמו. "לכן גם הצטרפתי עוד כחייל להסתדרות כחבר. רציתי להיות חלק מהדבר הזה. התמודדתי פעמיים למז"כלות מרצ, ב-2015 וב-2018. כשלא נבחרתי בפעם הראשונה, החלטתי לקחת הפוגה מהיום-יום המפלגתי, והתחלתי לעבוד באיגוד המקצועי במרחב תל אביב בהסתדרות.

"טיפלתי אז בהרבה ועדים בתחום התרבות, כמו הבימה, היכל התרבות, הסינמטק ובית לסין. עבדתי שם עד 2018, חתמתי על הסכמים קיבוציים וליוויתי ועדים. כשנבחרתי למזכ"ל מרצ, לקחתי חל"ת מההסתדרות. ב-2020 חזרתי לתפקיד מזכיר איגוד מקצועי, והמשכתי להיות מזכ"ל מרצ בהתנדבות. ליוויתי התארגנויות וועדים, בין היתר החברים באוניברסיטה, תאגידים עירוניים, גני יהושע, אקו"ם ועוד".

איפה הכרת את המושג "דמוקרטיה תעשייתית" לראשונה?
"את המושג דמוקרטיה תעשייתית הכרתי פה בהסתדרות, אני מאמין שמיוסי מרציאנו שהיה פה לפני. בלי קשר לאגף, היו לי הרבה מחשבות על מה שאמרתי קודם, על לאן הולך שוק העבודה. בגלל התהליכים שעוברות המדינות שהאזרחות בהן מאבדת חלק מהמשמעויות שלה לטובת הכלכלה – נוצר מעין גירעון דמוקרטי, שאחד המקומות למלא אותו הוא העבודה. עשויים להיות מקומות נוספים – למשל תדמיינו שיהיה צורך לקיים בחירות בקרנות פנסיה, שלעמיתים יהיה בהן קול.

"כיום יש רק דירקטורים חיצוניים, ויש כל מיני קריטריונים של היעדר ניגוד עניינים וקשר עם העסק. אבל הם לא מייצגים בהכרח את ציבור העמיתים".

איך משתלבת עבודת האגף בתיאור שנתת לעולם העבודה?
"השאלות של ניהול הכלכלה וניהול הכסף הן שאלות עם משמעויות פוליטיות. במיקרו, ברמת העובד או העובדת, מקום העבודה הוא לא מקום עבודה דמוקרטי. גם בחזון שלנו, אני לא מדמיין שמקום העבודה מתפקד כמו מדינה, עם בחירות ופרלמנט. אבל אני כן חושב שצריך להכניס מנגנונים מסוימים של דמוקרטיזציה – וצריך גם לבחון את המקומות השונים, לפי גודל למשל. אבל צריך להרחיב כמה שיותר את שיתוף העובדים בתהליכי קבלת ההחלטות במקומות העבודה".

תן דוגמה למנגנון שיתוף עובדים שלא קיים כיום בישראל אבל היית רוצה שיהיה.
"אני חושב שדמוקרטיה תעשייתית זה לא רק כלים של דירקטורים – זה גם כלים רכים יותר. שילוב עובדים בתהליכי השיח. למשל, באחת מחברות המדיה בארצות הברית, העובדים התנגדו לזה שגורם קיצוני כזה או אחר ישדר. לייצר פלטפורמות שמאפשרות לעובדים להשמיע את דעתם על פעילות החברה באופן שוטף. לאו דווקא מנגנון נוקשה שמחייב את החברה, אבל כן מנגנון ממוסד, סדור של השמעת קול.

"להכניס תהליכים כאלה לדעתי זה דבר נכון ובריא שהנהלות יכולות גם להרוויח ממנו, כי העובדים מחזיקים בידע משמעותי שלא תמיד יש להן. זה יכול לתת ערך".

הדבר הגדול הבא

פעילות האגף מתחלקת לארבעה תחומים – שיתוף עובדים, מועצות ייצור, עובדי חברות כוח אדם והתנועה הקיבוצית.

מהם הדברים העיקריים שכל אגף עושה ומהן המטרות לעתיד?
"תחום הביטוי הישיר של שיתוף עובדים הוא ייצוג עובדים בדירקטוריונים בחברות ממשלתיות ופרטיות. אחת המטרות שלי לתקופה הקרובה היא להרחיב את מספר החברות הפרטיות שהמנגנון הזה מעוגן בהן, בין אם בהסכמים קיבוציים ובין אם בחקיקה. אני רואה בזה חשיבות מאוד גדולה.

"כשמסתכלים על מקומות שנסגרו בשנים האחרונות וחברות פיננסיות שיש בהן כל מיני השתלטויות, אתה יכול לראות שאם היה נציג עובדים זה היה נמנע. יחיאל שמן (יו"ר ועד עובדי פלאפון ובזק בינלאומי), למשל, אמר בכנס הדירקטורים של האגף לדמוקרטיה תעשייתית בדצמבר שאם היה נציג עובדים בדירקטוריון, היו מתמודדים טוב יותר עם יחסי העבודה.

"בעיני זה דבר אסטרטגי עבור העובדים והוועדים מבחינת היכולת לשמור על החברות ועל מקומות העבודה, וגם עבורנו להסתדרות לדעתי זה השלב הבא, עליית המדרגה והעתיד של עולם העבודה המאורגנת. זה הדבר הגדול הבא שהעבודה המאורגנת צריכה לשים על סדר יומה. חלק מהתפקיד שלי הוא לרתום את ההסתדרות לנושא הזה, ואני חושב שיש כיום הכרה בהסתדרות בחשיבות של הדבר הזה.

עם ארנון בר-דוד, יו"ר ההסתדרות. "הצטרפתי עוד כחייל להסתדרות כחבר. רציתי להיות חלק מהדבר הזה" (צילום: אלבום פרטי)

"זה אמנם משהו שקיים היסטורית – אבל הוא גם דבר חדשני שרלוונטי היום יותר מאי פעם. העובדים היום משכילים יותר מבעבר, יש יותר כלים לנהל שיח, להנגיש מידע. המשימה שלנו היא להרחיב את נושא הייצוג בדירקטוריונים, וגם להרחיב את סל הכלים הנוספים שעשויים להביא דמוקרטיזציה למקומות העבודה. אני גם רוצה להביא את ההנהלות לראות את היתרונות בזה, כי אני חושב שזה דבר שמיטיב גם עם החברה במובן של סוסייטי, וגם עם החברה במובן של פירמה. אנחנו מלווים את התהליכים של בחירת הדירקטורים בחברות הממשלתיות והפרטיות, מכשירים את הדירקטורים ומייעצים להם.

"לצד זאת, אנחנו אחראים על מנגנוני מועצות הייצור, שזה מנגנון פריטטי לעיצוב נושא שכר העידוד – שנועד מצד אחד להגדיל את התפוקה, ומצד שני לוודא שהעובדים מתוגמלים על כך. תהליכי ההערכה והבקרה נעשים במשותף על ידי ההנהלה, העובדים וההסתדרות. זה מנגנון שקיים ברוב המוחלט של שירות המדינה, הרבה מאוד בתעשייה, כולל תעשייה פרטית.

"המחלקה שעוסקת במועצות הייצור מונה ארבעה חברים שעוסקים באופן תדיר בבדיקת השיטות, בעדכון שלהן. זה תהליך דינמי חי ונושם, דקדקני, מפורט ומאוד מקצועי. שכר העידוד במקרים לא מעטים מהווה בין רבע לשליש משכר העובדים במגזר הציבורי, ולכן מדובר באגף עם חשיבות עצומה עבור כ-100 אלף עובדים.

"הערך הגדול שלו בעיני הוא העובדה שהתהליך הזה נעשה משותף לעובדים ולהנהלה – גם ההחלטה מה מודדים ואיך. זה מעשיר את תהליך קבלת ההחלטות ומוודא שבאמת יגדל הפריון ומערכת התמריצים תהיה נכונה. אנחנו מביאים ידע ומומחיות בתחום הזה, שהרבה פעמים עולה על זה שיש בהנהלות. זה מנגנון שמעודד שכר הוגן ושיפור בפריון. מודל של ווין-ווין.

"המחלקה שלנו לעובדים בתאגידי כוח אדם כוללת מזכיר חטיבה שמלווה הסכם קיבוצי שאנחנו אחראים על אכיפתו ויישום הזכויות של העובדים הללו. אנחנו מכשירים את העובדים במרחבים. אנחנו אחראים גם על הקשר עם התנועה הקיבוצית".

איך נראה הקשר שלכם לרשות החברות?
"למרבה הצער הרבה פעמים הליכי המינויים ברשות החברות לוקחים הרבה זמן, ולא פעם נאלצנו גם לפנות לבתי משפט כדי להשלים אותם, וצר לנו שזה מגיע לכך. אנחנו רואים ברשות גוף חשוב שצריך למלא את הוראות החוק ולא להיגרר סתם לבתי המשפט".

איך אתה רואה את התרחבות הדמוקרטיה התעשייתית בשוק הפרטי?
"ההתרחבות בשוק הפרטי יכולה לקרות מלמטה, דרך ההסכמים הקיבוציים, או מלמעלה באמצעות חקיקה. היום נראה שיותר ריאלי להתקדם באמצעות ההסכמים הקיבוציים. אנחנו רואים בתחום הבריאות בקופות החולים שאין ייצוג לעובדים בדירקטוריונים. בשעתו כתבתי מכתב רשמי לשר ניצן הורוביץ שדרש מקופת חולים כללית להכניס את הנושא לתקנון שלה. מאחר שקופות החולים הן לא באמת גוף פרטי במובן הקלאסי של המילה, והרבה יותר קרובות לחברה ממשלתית מאשר לפירמה פרטית, זה נראה לי זועק לשמיים שראוי שיהיה שם נציגות לעובדים".

אתה מאמין שיש אופק לחקיקה בנושא?
"בחברות הפרטיות הגשנו בעבר כבר כמה פעמים הצעת חוק שדורשת שבחברות שנסחרות בבורסה, שכבר כיום יש בהם דירקטוריונים חיצוניים, ישולבו נציגי עובדים כפי שנהוג באירופה. אני חושב שזה יתרום מאוד לחברות הללו וייתן זווית שונה וייחודית, ידע ותובנות לישיבות.

"בחברות הפרטיות אני חושב שהמסלול הסביר ליישום הוא בהסכמים קיבוציים. אנחנו עובדים מול האיגודים המקצועיים השונים בהסתדרות ומזכירי החטיבות, וגם מול ועדי עובדים ספציפיים, ומנסים לעניין אותם להעלות את הדבר הזה כחלק מהדרישות במשא ומתן הקיבוצי. יש גם כמה חברות ממשלתיות שעדיין לא מונו בהם דירקטורים, ואנחנו מקדמים את זה.

"מובן שאנחנו מלווים חברות ממשלתיות בתהליכי הפרטה ומקדמים את השמירה על נציגות העובדים בדירקטוריון גם לאחר תהליך ההפרטה, כפי שנעשה בבזק.

"גם המודל שקיים בסלקום, שהוא לא המודל הקלאסי, נולד בין היתר בקשר של הוועד עם האגף, וזה נושא שאנחנו מנסים לעודד ולחשוף כל הזמן לוועדים, כי אנחנו מבינים שזה יכול לתת להם מכפיל כוח, וגם שאין לזה מספיק מודעות".