בשנים האחרונות מתגאה ממשלת ישראל בעובדה כי שיעור התעסוקה עלה באופן משמעותי עד שעבר את שיעורי התעסוקה המקובלים במערב. בה בעת, ירדו שיעורי האבטלה לשפל היסטורי ומספר שעות העבודה הממוצע למועסק הגיע לשיא מערבי. למעשה, בישראל אנו עובדים, בממוצע למועסק, כמאה וחמישים שעות בשנה יותר מהממוצע במערב. זאת ועוד, מאחר ששיעור התעסוקה אף הוא, כאמור, מהגבוהים במערב, פירוש הדבר שמספר שעות העבודה הממוצעות למשפחה בישראל עולה בכמה מאות שעות על הממוצע במערב.
יתר על כן, על אף שהיקף שעות העבודה כה גבוה והיקף שעות הפנאי כה נמוך, רמת ההכנסה הממוצעת לנפש היא מהנמוכות במערב, ואילו הכנסה ממוצעת נמוכה זו מתחלקת בתנאי אי השוויון מהגבוהים במערב ומוצאת על מחירי המוצרים והשירותים הגבוהים במערב.
במילים אחרות, שוק העבודה המעוות של ישראל תמרן אותנו לעבוד הכי הרבה ולבלות הכי מעט בשעות פנאי וכל זאת על מנת לשמור על רמת חיים הולכת ופוחתת.
אחרי שעמדנו כבר בטור הקודם על הפגיעה החמורה בהיקף שעות הפנאי בישראל ביחס לממוצע המערבי, ברצוני לעמוד בטור זה על תופעה נוספת הייחודית לשוק העבודה הישראלי. תופעה הפוגעת באופן חמור באיכות שעות הפנאי שלנו.
כידוע, מרבית מקומות העובדה בישראל מעמידים טלפון סלולרי על חשבונם לעובדים. לכאורה, הטבה ראויה. ברם, בשנים האחרונות הלך וירד שוויה עקב ירידת מחירי השירותים הסלולריים ואילו רשויות המס החלו לחייב הטבה זו במס (כפי שגם צריך להיות). כך הפך שוויה המעשי של ההטבה לשולי. אך, מה באשר למחירה של ההטבה?
באופן המעוגן היטב בתרבות העבודה בישראל, חלק ניכר ממקומות העבודה פעלו לחיבור הטלפון הנייד למערכת הדואר האלקטרוני הארגונית. כתוצאה מהאמור לעיל, חלק ניכר מהעובדים מוצף במהלך שעות הפנאי במיילים רבים מספור (לרבות במהלך סופי השבוע) אשר אף אם איננו מעוניינים להשיב עליהם, אזי הם קופצים לנגד ענינו ומעסיקים את מחשבתנו. אדגיש, כי למעט קומץ של מרכזי עסקים בינלאומיים, אין לתופעה זו בהיקף הקיים בישראל, כל אח ורע.
מכאן, שנוסף על העובדה שמשפחה ממוצעת בישראל עובדת כמה מאות שעות בשנה יותר מחבריה במערב, אזי כעת מתברר כי ספירה זו לא כוללת את שעות העיסוק הרבות שאנו עובדים במהלך שעות הפנאי. במילים אחרות, מספר שעות הפנאי הממוצעות לנפש בישראל נמוך בכמה מאות שעות בשנה מהממוצע המערבי ומספר שעות הפנאי בניכוי ההפרעות של דואר אלקטרוני מהעבודה הוא נמוך עוד יותר. הכי נמוך במערב.
ומה לגבי השכר הנמוך? ומה לגבי רמת המחירים הגבוהה המקבעת את כוח הקנייה הנמוך במערב?
כך בדיוק נראה משק קפיטליסטי חזירי. עובדים הכי הרבה, מקבלים הכי פחות שעות פנאי שאף נפגעות באיכותן בטרדות בלתי פוסקות, מקבלים את השכר הנמוך ביותר ומוציאים אותו על רמת המחירים הגבוהה ביותר.
פרופ' רו"ח ירון זליכה הוא ראש בית הספר לראיית חשבון בקריה האקדמית אונו, ומשמש כיועצו הכלכלי של יו"ר ההסתדרות כמו גם יועצם הכלכלי של ארגוני עובדים רבים במשק הישראלי
