היבואנים זוכים לרוח גבית מן הממשלה שלא נראתה לפני כן בישראל. בשנים האחרונות נוהג משרד האוצר במדיניות של הקלה על ייבוא מכל הבחינות. הטיעון המעשי הוא הפחתה ביוקר המחיה, אך כאשר העובדות לא מסתדרות עם התיאוריה, נותר הטיעון האידיאולוגי של סחר חופשי ותחרות. היעד הבא הוא סילוק מכון התקנים מתפקידו כחסם יבוא, והמחיר עלול להיות יבוא מוצרים מסוכנים.
ברגעים אלה נדון חוק ההסדרים בוועדות הכנסת. הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה וועדת הרפורמות דנה בפרק י"ג העוסק בתחום התקינה. מבעד לאלפי המילים העוסקות בחלוקת הסמכויות בין שר הכלכלה, הממונה על התקינה והוועדות במכון התקנים הישראלי מסתמנים כמה תיקונים מרכזיים שנועדו להחליש את עוצמתו של המכון, כאשר החשוב שבהם הוא ביטול המונופול של המכון בביצוע בדיקות עמידה בתקן, בדיקות שמהוות את המקור העיקרי להכנסותיו.
הסיפור של מכון התקנים כרוך במדיניות הרשמית של מדינת ישראל להגן על תוצרת מקומית שהייתה נהוגה מהיווסדה עד שנת 1985. בראש המכון עומדים נציגי הממשלה, נציגי התעשיינים, לשכות המסחר, ארגוני המהנדסים וההסתדרות. עקביות הפעילות של התעשיינים במכון ובוועדות התקינה, הקנו להם במשך השנים מעמד חזק יותר משאר הגורמים, והשפעה על פרטי התקנים הישראלים. המדינה מקצה למכון תקציב קטן, אך רובו מגיע מביצוע בדיקות עמידה בתקן, שמשולמות על ידי יבואנים ויצרנים מקומיים. עד 1985, פעילות המכון, לצד ההגנה על הציבור, השתתפה במערך מדינתי של חסמי סחר רבים, שנועדה להקשות על יבוא מוצרים לארץ ולהעדפת תוצרת כחול לבן. מאז התכנית הכלכלית של 1985, ישנה נסיגה ממדיניות זו לכיוון ההפוך של משק פתוח, ללא הגנות על ייצור מקומי. רוב החסמים, דוגמת מיסי קניה, קיבוע שער המטבע, הגבלות על סחר במט"ח, מכסים ומכסות יבוא בוטלו כמעט לגמרי. כעת, עידוד היבוא ממשיך גם למוצרי חקלאות המאיימים על החקלאות הישראלית. מכון התקנים המשיך במדיניותו הקודמת ששירתה את שתי המטרות – הגנה על הציבור מפני מוצרים מסוכנים והיותו חסם יבוא באמצעות תקנים ישראלים ייחודיים שאילצו יבואנים בהוצאות נוספות על בדיקות, שינויי אריזה והתאמות במוצרים, כך שחלקם הפכו לבלתי כלכליים ליבוא.
כתם על פעילות המכון נוצר בשנת 1991, כאשר משרד המסחר והתעשיה אישר למעבדות פרטיות לקיים בדיקות למוצרי יבוא וייצור מקומי בתחום הבניה, אשר תוך מספר שנים הפכו לשירות המועדף, ואילו אגף הבניה במכון הפך לגרעוני ומתקיים כך עד היום הזה, נושא שהוזכר בדו"חות של מבקר המדינה כבר ב1997 ושוב בשנת 2011.
תחנה נוספת ומהותית במאבק נגד מכון התקנים היא ועדת טרכטנברג, שקמה בעקבות המחאה החברתית בשנת 2011. מסקנות הוועדה מנו את מכון התקנים כאחד מחסמי היבוא והאשימו אותו כגורם התורם ליוקר המחיה בישראל. נייר עמדה של מכון קהלת, המציג עמדה תקיפה בעד החלשת מכון התקנים מציג נתונים מספריים לפיהם המכון הינו גדול ביחס למכונים מקבילים בשבדיה גרמניה וצרפת, המטפלים בהיקפי סחר גדולים יותר משמעותית, ומקצה נתח גדול מדי מתקציבו לשכר. למרות כל אלו, גם לפי ניתוח מכון קהלת, עלות התקינה לצרכן היא פחות מ-1% ממחיר המוצר. העלות ליבואן גבוהה יותר ומגיעה ל-9% בממוצע, או אפילו 30% במקרי קצה כאשר אז תפקודו של המכון כחסם יבוא, מקשה על יבואנים קטנים להתחרות בגדולים ולהוזיל את המחירים במידה יותר משמעותית.
כל זה נכון רק בתיאוריה. במציאות, ריבוי יבואנים, למשל בתחום המזון, לא מתגלגל להוזלות לציבור, אלא לחלוקת השוק בידי היבואנים ולהגדלת רווחיהם. ב-2015 סקר הכלכלן הראשי באוצר את שוק יבוא המזון ומצא כי צמרת היבואנים נהנית מרווחיות חריגה, המפעילים חברות פרטיות בעלי מספר מחזיקים מצומצם שמתעשרים במאות מליוני שקלים מדי שנה. רווחים אלו מתקיימים על אף התחרות עם הייצור המקומי ודרישות התקינה של מכון התקנים לא פגעו ביבואנים אלו. אין כל הבטחה כי הקלה על יבוא לישראל תגרום להוזלות לציבור.
במכון התקנים מודאגים כי הפתיחה לתחרות תיעשה כעת בתנאים שיכשילו מראש את המכון לעומת המעבדות הפרטיות. לדוגמא, מחירי הבדיקות במכון נקבעים על ידי משרד הכלכלה. בעבר העניק המכון הנחות ללקוחות, אך חדל מכך בעקבות נזיפה בדוח מבקר המדינה. אם המכון יתחרה במעבדות הפרטיות כאשר ידיו למעשה קשורות מבחינת המחירים, המרוויחים היחידים יהיו המעבדות הפרטיות. עוד טוענים במכון כי שינוי החוק המוצעים לא מונעים "מירוץ לתחתית" – כלומר, בעוד מכון התקנים מקפיד על בדיקות תקן קפדניות, היבואנים יוכלו לפתוח בחיפוש אחר המעבדה המקלה ביותר כדי לזכות באישור ליבוא מוצרים, דבר שניתן להקשות עליו לו, למשל, פסילה ממעבדה אחת חלה גם על כל שאר המעבדות. התוצאה עלולה להיות כשל בהגנה על הציבור מפני מוצרים מסוכנים.
מי יקבל פטור מבדיקה?
נייר העמדה של מכון קהלת, שחלקים רבים מתוכו דומים להפליא להצעת החוק, תומך גם באפשרות של "להסתפק בהצהרה על עמידה בתנאי הרגולציה (הצהרת יצרן), שאז תוטל על היבואן חבות משפטית במקרה של אי-התאמה או אי-עמידה בתנאים. גם במודל זה אפשר שמשרד הכלכלה יקיים בקרה נוספת 'בשוק' כלומר, לא בשער הייבוא, כי אם לאחר הפצת המוצר ".
כדי להקל על יבואנים, בשנת 2007 הטילה המדינה על מכון התקנים על ידי חקיקה, לאמץ מספר רב של תקנים בינלאומיים במקום תקנים ישראלים. אף שהמכון עמד במשימה זו, העוקץ נותר בהתאמות ישראליות מתחייבות לתקן הבינלאומי, שהמשיכו להקשות על היבוא. לשר הכלכלה יש סמכות לאשר פטור מבדיקות, אך עד עתה כמעט ולא נעשה שימוש בסמכות זו. במכון טוענים כי התאמות של תקן בינלאומי לישראל הן חיוניות וניצבות על קרקע עובדתית מוצקה – בדיקת התאמה לרשת החשמל בישראל וסימון מוצרים בעברית, אשר בלעדיהן מוצרים שתקינים במקום אחד יהווו מוקד סכנה בישראל. הרעיון שהיבואן יוכל להימנע בכוחות עצמו ממוצר שרכיביו החשמליים לא מותאמים לרשת הישראלית או להבחין בעצמו בציפוי מוצרים המכיל חומרים רעילים המאותרים בבדיקות מעבדה אינו סביר ועלול לסכן את הציבור. ואם ליבואן אין כלים כאלו, בוודאי שלציבור הרחב אין יכולת כזו. בדיוק בשביל זה קיים מכון התקנים. ככל שייבחרו במשרד הכלכלה להעניק פטור מבדיקות, הם בעצם יצמצמו את ריבונות המדינה לקבוע מה מותר ואסור למכור בתוכה, יחשפו את הציבור לסכנות בלתי ידועות עד כדי גרימת מוות, בשם האידיאל של חופש הסחר ומאבק בבירוקרטיה.
את הדיונים והיוזמה בנושא שינוי התקינה מנהל ח"כ רועי פולקמן ('כולנו') בחריצות, תוך התדיינות מתישה על סעיפים שונים לגבי חלוקת סמכויות, הסמכת מעבדות, ייצוג גופים שונים בדיקרטוריון מכון התקנים ומניעת ניגודי עניינים בין בודק לנבדק. אף כי חלק מתיקוני החוק מוקדשים לצמצום הבירוקרטיה, חלקים אחרים הם פוליטיים כמו הדרישה שראש ועדת תקן לא יהיה בעל עניין מקומי – כמו האישור לתעשיינים ישראלים לעמוד בראש ועדת תקן ישראלית, צעד אשר יחזק את היבואנים ויחליש את התעשיינים. התועלת בתיקונים המוצעים מוגבלת בעיקר למספר יבואנים קטנים ולפרנסתן של מעבדות פרטיות, ואילו הנזק למכון התקנים צפוי להיות קריטי, והחשוב מכל, הנזק לציבור אינו ידוע ועלול להיות גדול.
בדיון היום אמר ח"כ פולקמן: "השיקול שאומר שמכון התקנים מופלה לרעה בתחרות הוא אמירה בעלמא שאין לה על מה להסתמך. כל מי שפותחים אותו לתחרות יגיד דבר כזה. כל מונופול אומר את זה כשהוא רוצה לחסום תחרות". לאחר מכן, הוסיף, "ככל שתתפתח תחרות בפועל, אפשר יהיה להקל על מכון התקנים בנושא פיקוח על המחירים".
הדיונים בנושא צפויים להמשך בשבועות הקרובים.
