בית המשפט המחוזי מרכז בלוד, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים דחה היום (שלישי) את עתירתם של שמונה מבקשי ומבקשות המקלט מאריתראה וסודן יחד עם קו לעובד ומספר ארגוני זכויות אדם נוספים בישראל כנגד נוהל משרד הפנים, המגביל את תעסוקתם של זרים, מבקשי מקלט ופליטים בערים מרכזיות בישראל. מגישי העתירה הודיעו כי בכוונתם לערער על ההחלטה.
הנוהל החדש, שייכנס לתוקפו ב-31 למרץ לאחר מספר דחיות, יגביל את התעסוקה לזרים, מבקשי מקלט ופליטים בערים מרכזיות לחמישה תחומים בלבד: בניין, חקלאות, סיעוד מוסדי, מלונאות ומסעדנות באופן חלקי, וכעת – הוסיף השופט גם את תחום הניקיון באופן חלקי. הערים שבהן יחול האיסור הן; אור יהודה, אזור, אילת, אשדוד, בני ברק, בת ים, גבעתיים, הרצליה, חולון, ירושלים, כפר שמריהו, נתניה, פתח תקוה, קריית אונו, רמת גן, רמת השרון ותל אביב.
בהחלטתו, החריג השופט עידו דוריאן גמליאל גם את ענף הניקיון והשווה אותו לענף המסעדנות על פי הנוהל, משמע, תאושר העסקתם של זרים, מבקשי מקלט ופליטים המועסקים בענף לפחות שלושה חודשים ברציפות. עוד קבע השופט כי על הרשות לקיים ולפרסם מדדים בהם יסתייעו פקידי הרשות בהחלטותיהם, ולהנגישו לאוכלוסייה הרלוונטית.
ערעורם של מבקשי המקלט והארגונים נדחה לאחר הליך משפטי שארך כארבעה חודשים, במהלכו הצטרפו כמתנגדים גם מרכז השלטון המקומי וארגון חברות הניקיון. העותרים טענו כי מבקשי מקלט נמצאים כבר היום בשולי החברה, ועם יישומו של הנוהל רבים מהם יהפכו עניים ופגיעים יותר לניצול.
הסכנה, לטענתם, היא בפגיעה בכלל החברה הישראלית, בעוד שמצד אחד, עובדים שיפעלו לפי הנוהל יאבדו את עבודתם מבלי שיהיו זכאים לדמי אבטלה או משיכת פיצויי פיטורים ויאבדו את הביטוח הרפואי שלהם, ומצד שני, מעסיקים שלא יפעלו לפי הנוהל יעברו להעסקה בצורה לא מתועדת ב"ערים האסורות".
לעומת זאת, לאורך הדיונים רשות האוכלוסין וההגירה שבה וטענה כי נתונים נאספו כראוי וכי הנוהל הוא מידתי ועומד בסטנדרטים החוקיים של מדינת ישראל. אולם במהלך הדיונים קיבלה הרשות ביקורת מידי השופט והעותרים, על כך שלא אספו נתונים באופן רציני ושלא שיתפו כלל גופים רלוונטיים במשא ומתן.
למרות זאת, קבע השופט דוריאן גמליאל בפסק הדין כי "החלטתם של שר הפנים והרשות לקבוע את הנוהל, ולסמכו על בסיס עובדתי שעיקרו המידע והידע הקיימים אצל הרשות, אינה חורגת ממתחם הסבירות הרחב הנתון לה, ואף לא נמצאו בה פגמים קיצוניים כגון הפרת כללי הצדק הטבעי, התעלמות ממידע בעל חשיבות מכרעת או קביעתן של מסקנות נטולות זיקה רציונלית למידע שלפניה. כיון שכך, אין עילה להחליף את שיקול דעתם של המשיבים בשיקול דעתו של בית המשפט, גם-אם סבור בית המשפט שניתן וראוי היה להוסיף ולטייב את המצע העובדתי".
"פגיעת הנוהל באוטונומיה של המבקשים קיימת ומשמעותית, אך כאמור לעיל, מוגבלת היא וממותנת, ואינה נוגעת בגלעין כבודם", הוסיף השופט. "אם יישום הנוהל יגרור חו"ח פגיעות בכבוד האדם של מבקש, או של כלל המבקשים, הרי לא נחסמה הדרך לבית המשפט, אך אין הדבר מחויב מעצם קביעתו ודרך-יישומו של הנוהל, ואינו מצדיק את פסילתו".
בית המשפט קבע גם שהייתה אפליה בנוהל בין ענף הניקיון לענפים האחרים והכניס גם את ענף הניקיון לענפים המותרים באותה מתכונת של ענף המסעדנות- עובדים שעבדו בענף בשלושת החודשים האחרונים לפחות יורשו להמשיך לעבוד בו.
מארגון "קו לעובד", העותר המרכזי בתיק, נמסר: "על אף שבית המשפט הכיר בפגיעה הקשה של הנוהל בפרנסתם ועתידם של אנשים מוחלשים, ששוהים בישראל כדין מזה למעלה מעשור; על אף שהכיר בכך שרשות האוכלוסין לא אספה מידע כלשהו על ההשפעה שתהיה לנוהל על אנשים אלו, על הערים בהן הם מתגוררים או על הערים שאליהן יעברו ואשר מתנגדות לנוהל; על אף שבית המשפט הכיר בכך שהנוהל חל על אנשים עובדים שתורמים לסביבתם, לרבות צעירה בת 18 שחולמת להיות אדריכלית, וסייעת בעיריית תל אביב לילדה עם צרכים מיוחדים – בית המשפט דחה את העתירה. אנו מצרים על כך ונשקול הגשת ערעור".
עו״ד ורוניקה רוזנברג, מנכ״לית ארגון חברות הניקיון: "חבל שהמדינה זקוקה לבית המשפט שיגיד את המובן מאליו. ענף הניקיון חשוב לחיי אזרחי ישראל לא פחות מענפים דוגמת מלונאות ומסעדנות, ואולי אף יותר. הניצחון הזה הוא לא רק של חברות הניקיון, אל של בריאות הציבור ושל המשק הישראלי כולו.
"אני מקווה מאוד שפסק הדין הזה יהווה נקודת מפנה ביחסה של המדינה לענף הניקיון. אנחנו דורשים מהמדינה את אישור צו ההרחבה לענף הניקיון שנחתם עם ההסתדרות להעלאה של 20% בשכרם של עובדי הניקיון, המרוויחים היום שכר מינימום".
