המסמכים שהוציאו אגף התקציבים והכלכלנית הראשית באוצר מציגים תחזית קודרת מאוד להשלכות הרפורמה המשפטית על הכלכלה. המספרים שנזרקו לאוויר הם אובדן פוטנציאלי של מאות מיליארדי שקלים לכלכלה הישראלית, ריקון קופת המדינה מהכנסות ממיסים ועליית הריבית על גיוס החובות של הממשלה והמגזר העסקי בשיעור ניכר.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' כתב היום (שלישי) בפייסבוק שהוא מתנגד להצגה השלילית של הדברים בתקשורת, שצריך "לעשות סדר בדברים" וש"כלכלה מושפעת מאוד מציפיות". הוא סבור שבגלל שהרפורמה דווקא תחזק את הדמוקרטיה, ולא תפגע בכלכלה.
סמוטריץ' צודק בעיקר בכך שצריך לעשות סדר בדברים.
- המספרים בתחזיות האוצר לא בהכרח מדויקים. בזמן העלאת דירוג האשראי הקודמת, באוצר דאגו להנמיך ציפיות מהשפעת המהלך וכעת הם "מפגיזים" בחששות מירידה אפשרית של הדירוג הזה בעתיד.
- למרות ההגזמה, הטיעון הבסיסי של האוצר הגיוני: יש יתרון כלכלי למשטר דמוקרטי, שבו גם הממשל כפוף לחוק ולמנהל תקין. הרפורמה מציעה לחזק את הממשלה על חשבון בית המשפט בצורה כה מכרעת, שהיא מנטרלת את החסמים המשפטיים מפני חקיקה דורסנית או אנטי דמוקרטית, וכן מפני החלטות שרירותיות מצד השרים ומשרדיהם.
השילוב של שינויי עומק ללא הסכמה פוליטית רחבה, ולמרות התנגדות ציבורית משמעותית, הוא בדיוק מה שמסכל את הוודאות במגזר העסקי ולכן מזיק לכלכלה. ולא, כפי שמציע סמוטריץ', שהנזק נגרם בשל המחאה נגד הרפורמה. - תומכי הרפורמה מדגישים שדמוקרטיה מבוססת על כך שנבחרי הציבור יוכלו לקבוע את המדיניות, ושעל הדרג הביצועי לבצע אותה, וזה כמובן הגיוני ונכון. הבעיה היא אחרת: סמוטריץ' יכול להתעלם בקלילות מאזהרותיהם של כל הדרג המקצועי במשרדו, של נגיד בנק ישראל, של האקדמיה הכלכלית ושל רבים אחרים בארץ ובעולם, אבל לא יכול להתעלם מהמציאות.
הדרך להוציא לפועל מדיניות היא באמצעות שדרה של אנשי מקצוע איכותיים וישרים בכל התחומים. בקצב הזה, פשוט לא יישארו כאלה. פגיעה באיכות הדרג המקצועי לאורכו ולרוחבו של השירות הציבורי, דווקא תפגע במשילות, בשם הכוונה להגביר אותה. - הרפורמה המשפטית לא עומדת לבדה, אלא חלק ממאבק רחב של הממשלה הנוכחית נגד רוב חלקי הממסד המדינתי של ישראל: בית המשפט והיועצים המשפטיים, הפקידות הבכירה במשרדי הממשלה, תאגיד השידור הציבורי, הלמ"ס ואפילו דואר ישראל.
לצד הרפורמה המשפטית, הציבור רואה את חוסר היכולת של הממשלה לטפל בזמן אמת באירועים כמו פעולות הנקם היהודיות בחווארה, את הצעות החוק לאפשר לפוליטיקאים לקבל מתנות כספיות ואת זליגת הבכירים ממשרד התחבורה והגופים הקשורים בו. הציבור רואה גם את אזהרות ראש השב"כ לשעבר מהתפטרות מאסיבת של בכירים במערכות הביטחון, אם יאבדו את האמון בכך ששירות עבור המדינה הוא שירות של דמוקרטיה חזקה ואמינה. - הטיעון הכלכלי נגד הרפורמה מהווה גם סכנה בפני עצמו, הן בגרסתו המוגזמת והאסונית, והן בגרסת מתונה וריאלית יותר, בשל היותו "חרב דו צדדית".
כבר בהודעה על תקציב המדינה, הודיע סמוטריץ' כי הסיכון הכלכלי הוא שיקול בעד קיצוץ בתקציב ויצירת הגירעון הכי נמוך מעולם. הקיצוץ הזה הוא צעד ימני קיצוני שיכול לפגוע בכלכלה הישראלית בפני עצמו, במעין לולאה שמזינה את עצמה לטובת קיצוצים בתקציב.
לחברות הדירוג, שמפניהן מזהירים כלכלני האוצר, יש נטיה עקבית להתנגד לצעדים דמוקרטיים בתחום ההשקעה החברתית של המדינה, ולגבות מהלכים אנטי דמוקרטיים של קיצוצים והרחקת נציגי הציבור מהחלטות כלכליות. - אין לטיעון הכלכלי יכולת לשנות את דעתם של חברי הקואליציה בפני עצמו, וגם לא את זו של חלק גדול מהבוחרים. הפרדת הרשויות בישראל היא נושא פוליטי, וכך עדיף לדון בו גם אם יש לו השלכות כלכליות. לחילופין, ניתן לדמיין שר אוצר אחר, שהיה נוקט במדיניות מפצה, שמתמודדת עם הנזקים הכלכליים של הרפורמה. מדיניות שתספק חגורת תמיכה להיי-טק ולמגזרים עסקיים אחרים, אך מאפשרת את השחיקה בדמוקרטיה הישראלית, בנזק כלכלי מינימלי או ללא נזק בכלל.
בסופו של דבר, סיפור השפעת הרפורמה הוא לא כלכלי, אלא סיפור של אמון. חלק נכבד מכוחו של משטר דמוקרטי בעיני האזרחים הוא בהבחנה בין הממשלה שמכהנת כעת לבין ממסד המדינה עצמו. הרפורמה המוצעת מטשטשת את ההבחנה הזו, ויכולה לגרום לקרע חברתי משמעותי וחסר תקנה בשל כך.
קשה לתרגם את המחיר הכלכלי של הקרע הזה למספרים, אבל האמת היא שאין הכלכלה נפרדת מהחברה. לניכור שמתפתח בין קבוצות רבות לבין מוסדות המדינה יהיה מחיר ברמת החיים של הישראלים. לא בטוח שהוא יתגלה בשער הדולר או בדירוג האשראי, והוא לא בהכרח ינחת ביום בהיר אחד. אבל חברה מפוררת יותר היא בהכרח חברה שמתפקדת טוב פחות.
