מחיר ההנחה נחשף: בשבע השנים האחרונות השקיעה המדינה 1.5 מיליארד שקלים בכל שנה בסבסוד מחירי דירות של מעמד הביניים דרך תכניות דירה בהנחה כמו מחיר למשתכן ומחיר מטרה. לצורך השוואה, שבשנתיים הקרובות תשקיע המדינה רק 60 מיליון שקלים בשנה בדיור הציבורי, סכום שמשקף את רמת ההוצאה בשנים האחרונות. כלכלני ה-OECD מזהירים שבתוך מספר שנים מדיניות הדיור של ממשלת ישראל תמנע מהשכבות המוחלשות את יכולת לגור באזורי הביקוש.
ערב חג הפסח, פרסם הOECD דו"ח מיוחד על כלכלת ישראל, ובו התריע על תת-השקעה משמעותית בתשתיות הציבוריות בישראל. בין היתר, התייחס הדו"ח לראשונה לסוגית ההשקעה הממשלתית בדיור הציבורי. זאת בעקבות עלייה דרמטית של כ-20% במחירי הדיור במהלך 2022, וההשלכות שלה על האוכלוסיות המוחלשות בישראל.
מול כל 100 דירות מסובסדות למעמד הביניים – רק 4 לדיור הציבורי
בשנים 2022-2016 השקיעה מדינת ישראל כ-11 מיליארד שקלים בסבסוד דירות במסגרת תוכנית "דירה בהנחה". השקעות העתק לא נעשו באמצעות הוצאה תקציבית, אלא בהסכמה לאובדן הכנסות ממיסים שאפשר ל-72 אלף משפחות הנחה של 300 אלף שקלים בממוצע ברכישת דירתם הראשונה. אם משווים את הנתונים הללו לתקציב שהשר אישר במטרה להגדיל את הדיור הציבורי בשנתיים הקרובות, ניתן לראות שהדיור הציבורי מקבל פחות מ-4% מהתקציב המיועד לסבסוד. כך שעל כל 100 דירות מסובסדות למעמד הביניים – המעמדות הנמוכים מקבלים 4 דירות לדיור הציבורי.
נתוני המדיניות לא פסחו על פני כלכלני ה-OECD, שהתריעו בדוח שעל רקע עליות המחיר, עלות החיים בערים הגדולות בישראל כיום לא מאפשרת לבעלי שכר נמוך (עשירון שלישי ומטה) להמשיך להתגורר בהן. הסיבה העיקרית לכך הוא היצע הדיור המועט, במיוחד במרכז הארץ, שמוביל להצטברות נכסים בידי מעטים ולזינוק במחירים. אך גם למדיניות בשוק הדיור יש תרומה להרחבת הפערים.
תוכנית "דירה בנחה" מדירה את המעמדות הנמוכים
על פי הכלכלנים, מנגנון הקצאת דירות בהנחה שנעשה בישראל בשיטת הגרלה, הפך למנגנון רגרסיבי באופן חלוקת ההון בישראל. כלומר, ההנחות הגבוהות יותר ניתנות לאלו שמשתכרים שכר גבוה בעוד העניים ביותר מצליחים לרכוש דירה רק ביישובים העניים ביותר. למשל, הדירות שנמכרות במחוז מרכז ובת"א (55% מכלל הזוכים) שמיועדות לעשירונים הגבוהים בלבד, נמכרות בהנחה של מאות אלפיי שקלים בעוד בפריפריה ההנחה נמוכה יחסית, ונמוכה במיוחד עבור עשירוני הנחה הנמוכים.
בנוסף לכך, מנגנון מכרזי שיווק הקרקע לפרויקטים של דירה בהנחה ומערכת גביית הארנונה בעיריות, מתעדפות בניית דירות גדולות בקרקע שנמכרות במחיר גבוה יותר. כך שגם אחרי הנחה, דירה ממוצעת בהנחה בישראל עולה כ-1.3 מליון שקלים. המדיניות מדירה פלחים שלמים משוק הדיור באזורי הביקוש פעמיים: פעם אחת בגלל ההיצע הנמוך והמחירים הגבוהים, ובשנייה בגלל מחסור חמור בדירות דיור ציבורי. השילוב של השניים, כך לטענת ה-OECD, מוביל למצב בו השכבות המוחלשות נשארות ללא תמיכה של אף כלי מדיניות אקטיבי לקידום המוביליות החברתית שלהם.
מסמך חדש של מרכז המידע והמחקר של הכנסת, שפורסם גם הוא השבוע, מראה ששני העשירונים הראשונים מהווים רק 15% מהזוכים במכרזי דירה בהנחה בעוד רק 7% רוכשים את הדירות בהן זכו, בעוד שעשירוני הביניים מהווים 28% מהזוכים ו-32% מהרוכשים בפועל – פי 4.5 מהעשירונים הנמוכים יותר. נתונים אלה מצביעים כל שהפרוייקט מכוונים באופן מובהק למעמד הביניים. ההדרה אינה רק מעמדית, אלא גם מגזרית: כמות הרוכשים ביישובים הערבים עומדת על כ-1.6% מסך התושבים הזוכים.
