את יוקי גיל פגשתי בצהריים של אחד מימי השרב של השבוע שעבר בביתו בעין הוד. ההליכה בחום אל עבר הבית הייתה מעיקה כמצופה, אבל במרפסת, שבה מתרוצצת התרנגולת צ'יקן, האוויר נהיה נעים. בתוך הבית עצמו האוויר נשאר קריר ביום חמסין, וזה עוד כשכל החלונות פתוחים.

"זה בית אקולוגי מאופס פחמן", אומר גיל (65), מבעלי מפעל שורש לציוד מטיילים, שידוע בעיקר בסנדלים שפיתח. "זה הבית הראשון בישראל שנבנה מהמפ-גריט", הוא אומר ומחזיק בידו קצת המפ – מעין קש שמבוסס על גבעולי קנאביס מיובשים. בערבוב עם סיד ומים, ניתן לייצר מהם חומר בידוד איכותי במיוחד.

הבית בעין הוד (צילום: יח"צ)

מבחוץ נראה רגיל (צילום: ארז רביב)

אבל כשנכנסים רואים שלא מדובר בסתם עוד בית (צילום: ארז רביב)

גיל תכנן את ביתו על בסיס העקרונות של תנועת הקיימות. הבית ממוזג פסיבית, עמיד לרעידות אדמה, עם שימוש באבנים שנחצבו באתר הבנייה עצמו. "זה היה מגרש משופע, בפער של 7 מטר", מספר גיל. "צריך היה ליישר אותו. כל החציבה הזו נשארה בלי להפוך לפסולת. מה שנחצב כיום הוא חלק מהבית. לקחנו את הגושים הגדולים למנסרה בברטעה, לעובי 4 ס"מ. במרפסת זה חיתוך גס, בפנים זה מלבני וכל האבן חזרה לכאן. זו הייתה ההשקעה הכי טובה שעשינו בבית. יש פה רצפת אבן מטורפת שעלתה רק 60 שקלים למטר".

הקירות העבים והדחוסים בנויים כדי 'לנשום' ולשמור על טמפרטורה נוחה. החום שנאגר בהם ביום משתחרר בלילה, וחוזר חלילה. אבל בית אקולוגי הוא יותר מרצפת אבן וקירות המפ-גריט. החשמל בבית מופק מקומית מפאנלים סולאריים ומטעין 2 כלי רכב חשמליים. הבישול נעשה על בסיס פסולת אורגנית, שממנה מופק גז בישול. עצי הפרי במגרש מוזנים אוטומטית במי גשמים שנאספו, מהולים בדשן שמופק מאותה פסולת.

בחדר של בתו מיה תלוי ליד התקרה מזגן שומם וגלמוד, שמעולם לא חובר לחשמל. "הכבל יותר קצר מהמרחק עד התקע. הבת שלי רצתה אז קנינו, אבל באמת שלא צריך. התקנו את זה לפני שנתיים, ולא השתמשנו בו אפילו לדקה. זה רק בשביל השקט הנפשי".

יוקי גיל והמזגן בחדרה של בתו מיה. "זה רק בשביל השקט הנפשי" (צילום: ארז רביב)

שימוש בגז בישול שיוצר מפסולת אורגנית (צילום: ארז רביב)

אף פעם לא חם מדי?
"יש שבוע אחד בשנה שהוא קשה קצת מבחינת חום, אבל זה הכול. היום מאוד חם בחוץ, אבל פה בתוך הבית לא".

"אחד מכל 10 ישראלים נועל סנדלי שורש"

גיל הוא יותר מרק פריק של קיימות שמבצע שינוי אישי באורח החיים. מפעל שורש שייסד הוא מתקן חלוץ והדגמה שזכה במכרז של המדען הראשי ומשרד האנרגיה. הוא מציע שיטה שלטענתו יכולה לאפשר כמעט לכל מפעל תעשייתי לעבור מהפכה אנרגטית מקיימת, בדרך לאיפוס פליטות, וכל זאת בתוך 3 שנים בלבד.

ביותר ממובן אחד, גיל מנהל חיים לא שגרתיים. את החברה הקים עם זוגתו דניאל, בעזרת מכונת תפירה משומשת בחדר בתל אביב, ומאז הם עובדים ביחד.

יוקי ודניאל גיל. העצים מוזנים במי גשמים מהולים בדשן מפסולת (צילום: מפעל שורש)

"אנחנו מכירים מגיל 17 ומגיל 21 ביחד. 44 שנה. יש זוגות שאוהבים להיות ביחד, אבל גם צריכים את המרחב הזה של להיות לחוד. אנחנו הסוג השני, ככל שאנחנו יותר ביחד – יותר טוב לנו. לפי האגדה, הקמנו את שורש כדי להיות ביחד גם בזמן העבודה".

את הרעיון לפיתוח מוצרי טיולים מקצועיים התחילו כשחזרו בעצמם מטיולים בעולם. "לא היה לנו כסף לטייל", אומר גיל, "זה התחיל בזה שעבדתי חצי שנה במפעל לעיבוד עורות בקנדה ושלחתי כסף לארץ לדניאל". הם טיילו בארצות הברית, ביפן ובדרום אמריקה במשך כשנתיים.

"אז לא היה אינטרנט, ולישראלים היו דרכים להעביר ביניהם מידע בלוחות מודעות שהיו בשגרירויות או בהוסטלים של תרמילאים. היית לוקח איתך ספר של 'לונלי פלנט', אבל את המידע העדכני והטיפים קיבלת תוך כדי תנועה ממטיילים אחרים, והישראלים היו ממש מין אחווה כזו".

מה תפס אתכם בתרמילאות?
"המצב הזה שעם 15 קילו על הגב אתה מגיע לכל מקום בעולם, בכל תנאי מזג אוויר, במפגש עם הטבע והתרבויות, זה מה שהדביק אותנו. זה היה ממש משהו מכונן בחיים שלנו. אמרנו שכשנהיה גדולים נעסוק בזה".

גדלתם וזה באמת קרה?
"גדלנו וזה קרה. אבל הייתה לנו תוכנית אחרת. בשביל לטייל צריך שני דברים: ציוד ומידע. רצינו להקים את הרשת החברתית של המטיילים. בטוקיו פגשנו חבר שעבד ב-IBM. שאלנו איזה גודל מחשב צריך בשביל זה, והוא אמר לנו: 'בגודל בניין'. ככה פספסנו את ההזדמנות לעשות סטארט-אפ בתחום המידע למטיילים".

נשאר עניין הציוד.
"נכון. אבל ההתחלה הייתה לא מסנדלים, אלא מדברים כמו תיקי בד וחגורות כסף".

הרצועה בדוגמה משנות ה-90 היא עדיין הכי פופולרית. "המצאנו את הקטגוריה של סנדלי טיולים" (צילום: מפעל שורש)

אז מאיפה הגיעו סנדלי שורש?
"כשטיילו בארצות חמות באו עם 'נעלי הרים', אבל מדריכים מקומיים הסתובבו עם כפכפים או סנדלים. לא היה דבר כזה אז סנדלי טיולים מקצועיות. כשפיתחנו את זה, המצאנו את הקטגוריה הזו".

עם השנים, סנדלי שורש הפכו למותג מוכר בישראל. המפעל מוכר באופן יציב יותר מ-200 אלף זוגות סנדלים בשנה, חלקם בעיצוב המוכר שקיים כבר עשרות שנים. "זה גדל קצת בכל שנה, עם גידול האוכלוסייה, אבל זה כמעט עניין אנתרופולוגי. אחד מכל 10 ישראלים נועל סנדלי שורש באופן שוטף".

חבר אמר לי שיש לו זוג שמחזיק כבר 10 שנים. לי זה אף פעם לא החזיק יותר משנתיים.
"אני מתכוון לייצר מוצר שיכול להחזיק שנים בלי בעיה, אבל יש אנשים ששוחקים סנדלים מהר בגלל צורת ההליכה שלהם. אנחנו לא רק בתחום הסנדלים. באירופה המוצר הכי בולט שלנו הוא בכלל השלוקרים".

סנדלי שורש במפעל. "זה כמעט עניין אנתרופולוגי" (צילום: ארז רביב)

כדי להצליח לקיים מפעל עם מאות עובדים שמייצר בישראל ומתחרה בעלות העבודה הזולה באסיה, גיל חיפש ומצא נישה רווחית יותר ממכירת ציוד מטיילים בעולם הקמעונאות – תחום הציוד הצבאי. מה שהחל כיחידה בשורש הפך לחברה אחות גדולה פי כמה מהמקור. "כיום היא מגלגלת מחזור של 250-220 מיליון שקלים בשנה והחברה האזרחית היא רק 50-40 מיליון שקלים".

שקיפות מול העובדים

המפעל עומד בפני תהליך שדרוג משמעותי שפירושו יותר אוטומציה ופחות עבודה ידנית. "כל זוג סנדלים כיום דורש 40 דקות של עבודה ידנית, וזה המון. בכלל, אין היום תופרים. כבר 30 שנה שהמפעל הזה עובד עם אותן מכונות ואותם ספקים, ומה שהשתנה זה גיל העובדים".

סוליות סנדלי שורש (צילום: ארז רביב) 

קשה לך לגייס?
"כן. אין יותר מי שמוכן לבוא לעבוד בתפירה או במכבש של גומי".

כמה משתכרים עובדי הייצור?
"השכר הכי נמוך הוא נטו 7,000 או 7,500 שקלים. יש לנו מדיניות בחברה שכל הספרים פתוחים לעובדים, ופערי השכר בין הכי נמוך להכי גבוה לפי שכר נטו זה עד פי 10".

גיל והעובדים. "כל הספרים פתוחים לעובדים" (צילום: מפעל שורש)

עוד יום במפעל (צילום: ארז רביב)

גיל במחלקת גזירה. "כל העובדים כאן יודעים לקרוא דו"ח רווח והפסד" (צילום: ארז רביב)

העובדים יודעים להבין את המידע החשבונאי?
"כל העובדים כאן יודעים לקרוא דו"ח רווח והפסד. כמדיניות, 5% מהרווח הולכים בכל שנה להשקעה בקהילה, ובחלק מהשנים, הדירקטוריון מחליט להקצות כמה אחוזים מהרווח כבונוס לעובדים בסוף השנה".

מתוך "חדשורש" – המגזין של מפעל שורש. "הדירקטוריון מחליט לפעמים להקצות כמה אחוזים מהרווח כבונוס לעובדים בסוף השנה" (צילום: ארז רביב)

עוד יותר מתחום ציוד הטיולים, תחום הציוד הצבאי עתיר השקעה במחקר ופיתוח. הקונספט לפעילות בתחום הגיע בכלל ממכרז של הצבא הבריטי. "במקום לרכוש את כל הציוד שמגיע לחייל כמו מדים, אפוד, קסדה, וסט, שלוקר, ברכיות – בעשרות מכרזים שונים, הבריטים עברו לרכש במכרז אחד מול ספק מתכלל, שעושה אינטרגציה בכל הרכיבים, שזה מה שעשינו".

אז זכיתם במכרז, אבל מה הערך המוסף שאתם מביאים?
"בזכות האינטגרציה מפחיתים את העומס מהחייל ומשפרים את האפקטיביות המבצעית. זה מצריך לחשוב על הציוד של הלוחם כמערכת שלמה, כמו שחושבים על מטוס או ספינה. הנתון שהגענו אליו הוא הפחתה של 30% בעומס על הלוחם לעומת השיטה הקודמת".

ציוד מטיילים וציוד צבאי. "כיום הציוד הצבאי מגלגל מחזור של 250-220 מיליון שקלים בשנה, והחברה האזרחית היא רק 50-40 מיליון שקלים" (צילום: ארז רביב)

למרות שפע ההזדמנויות העסקיות בתחום הצבאי, גיל לא מסתער על כולן. "אנחנו לא פעילים באפריקה, לא בדרום אמריקה, הייתה לנו פעם חוויה לא נעימה בפיליפינים. אנחנו בעיקר נמנעים מהמקומות האלה, ולא מגיעים למקום שאני צריך לקבל החלטה מהסוג של יחסי הון-שלטון. זה עולם שמלא במאכערים ובשוחד, ולא רק בצורה הפשוטה והגסה".

אז איך?
"יש גם מתכונת הפוכה, שבה אתה יושב עם קצינים ורומז להם איפה תהיה להם עבודה אחרי שהם יצאו מהצבא".

אז אחרים יקבלו את החוזים האלה במקומך.
"מבחינתי אנחנו עוסקים ב'רפואה מונעת', לא 'בתחזוקת שבר', אז אני לא נכנס למקומות האלה".

"הכדור יישאר, אבל האנושות בסכנה"

למשבר האקלים יש השפעה עצומה על קבלת ההחלטות של גיל בשנים האחרונות, גם בבית פנימה וגם בחברה העסקית. לפני 5 שנים השתתף בקורס בנושא המדע שמאחורי משבר האקלים במרכז השל, שבעקבותיו החליט להפוך את חייו לחיים בשאיפה לאיפוס פליטות פחמן.

"הקורס הזה מאוד מפחיד, אבל מניע אותך לפעולה. בהתחלה אתה בשוק מהעובדות ומהמציאות שנראית איום ונורא. זה פחד משתק".

ואחרי הפחד?
"מגיעה ההבנה. ראיתי את דו"ח מקנזי מ-2019 על משבר האקלים. יש שם שקף אחד שאומר הכול. אנחנו בפליטות של 35 ג'יגה טון שווה ערך פחמן דו-חמצני בשנה. הסכם פריז מביא אותנו להפחתה של 22% בלבד לעומת 2024. זה אומר התחממות של 3 מעלות".

ואז מה?
"מבחינתי זה ציווי. זה עניין קיומי, לא מוסרי. אנחנו לא מצילים את כדור הארץ, אלא את האנושות. הכדור יישאר. היו כבר הכחדות של החיים על פני כדור הארץ. הדינוזאורים נכחדו, וכדור הארץ שרד את זה. האנושות היא זו שבסכנה".

ומה אתה יכול לעשות?
"ואז החיים שלי השתנו. קודם כל החלטתי שאני מפסיק לטוס. מאז ועד היום אני לא טס. לפני גרטה. את כל הפעילות העסקית אני מנהל מאז בסקייפ, ועכשיו בזום. בניתי בית שלא פולט פחמן, לפי כל העקרונות האלה. לפני 4 שנים היו לנו וולוו סטיישן מודל 92, ואז עברנו לרכב חשמלי".

4 שנים לא דרכת בתחנת דלק?
"מלפני 4 שנים אין לי חשבון חשמל ולא חשבון דלק. אני אפילו מקבל 500 שקלים בחודש צ'ק מחברת החשמל, כי יש לי 60 מ"ר של פאנלים סולאריים על הגג. זו ההשקעה הכי טובה שעשיתי בחיים שלי".

קנית טסלה?
"לא. אני שונא אותם, זה סתם יקר".

אבל בשורש יש לך סוללה נייחת של טסלה מחוברת לפאנלים הסולאריים.
"זה משהו אחר. הם זכו במכרז שלנו עם מוצר ושירות ברמה גבוהה. מבחינת רכב, התחלתי עם רנו זואי, מספר 14 שהגיע לישראל, ואז יבוא אישי של שברולט בולט, הראשונה בישראל. בינואר קיבלתי יונדאי איוניק 5, שהוא רכב מדהים".

צי רכב חשמלי מחוץ למפעל. "אני אפילו מקבל 500 שקלים בחודש צ'ק מחברת החשמל, כי יש לי 60 מ"ר של פאנלים סולאריים על הגג" (צילום: ארז רביב)

גם לוועידת אקלים לא תטוס?
"עד שלא יהיו מטוסים בשיטה נכונה, ואנחנו כבר בדרך לשם".

כשאני שואל את גיל על הקונפליקט בין האג'נדה הסביבתית שלו לבין הזדמנויות עסקיות, הוא מתקשה למצוא מקרה חד-משמעי. בהיסוס, הוא מספר על תביעה שהתנהלה בנוגע לחוזה הבריטי, שבמסגרתה היה אמור להעיד בבית המשפט באנגליה. "אני לא בטוח אם הסיפור הזה הוא בדיוק דילמה עסקית, אבל ביקשתי אישור להעיד מתל אביב בשיחת וידאו, בגלל משבר האקלים והעיקרון של לא לטוס".

וזה קרה?
"כן ולא. ברמה המשפטית, בית המשפט קיבל את הבקשה שלי וזו הפעם הראשונה שבית משפט אנגלי מכיר במשבר האקלים כנימוק לדבר כזה. בפועל, אמא שלי נפטרה בשבוע של העדות ולא העדתי, אבל יצרתי תקדים".

"השיטה שלי היא קוד פתוח"

אחד הדברים שמרגיזים את גיל הן התחזיות הפסימיות להתקדמות הדרגתית לאנרגיה נקייה ואיפוס פליטות, הרבה אחרי שכל זה יהיה מאוחר מדי, ביחס להתחממות כדור הארץ. מבחינתו, מפעל שורש הוא דוגמה לתהליך שכמעט כל מפעל יכול לבצע, ולאפס פליטות או לפחות להגיע מאוד מאוד קרוב לכך, בתוך 3 שנים בלבד. חלק נכבד מסוגיית הרגולציה כלל לא משחק תפקיד עבור שורש, כי המערכות מותקנות מאחורי המונה, בחלק ששייך לשורש עצמה ולא לחברת החשמל.

הרעיון הבסיסי משלב בין עקרונות מתחום ה'כלכלה המעגלית', לפיתוחים בתחום האנרגיה ובייחוד ליצירת 'אי אנרגטי' עם יכולת שרידות עצמאית.

מפעל שורש פועל בכמה האנגרים תעשייתיים באזור תעשייה בטירת כרמל, ששטח הגג שלהם מאפשר ייצור חשמל בכמות גדולה מצורכי המפעל עצמו. "בעזרת העודפים של ייצור החשמל, אנחנו מטעינים את הסוללה שהתקנו בחצר המפעל, והיא מספקת את החשמל בימים של ייצור סולארי חלש. נדיר מאוד שאנחנו מושכים חשמל מהרשת. מניחים שמפעל חדש זה תוספת עומס, אבל המפעל שלנו בכלל מפחית עומס מהרשת של חברת החשמל".

הדגמה דיגיטלית של השימוש באנרגיה במפעל (צילום: ארז רביב)

הפאנלים הסולאריים. "זה רק השלב הראשון" (צילום: מפעל שורש)

איך זה משתלם?
"על הגג הראשון יש לי מערכות מההסדרות הוותיקות של חלוצי החשמל הסולארי בישראל, שמקבלים עליהן 200 אגורות לקוט"ש. זה חשמל שאני מוכר לרשת. אבל בשאר שטח הגג יש עוד מערכות סולאריות, שהחשמל מהן הוא בעיקר לצריכה עצמית".

אבל איך זה מביא לאיפוס פליטות?
"זה רק השלב הראשון. השלב הבא היה להעביר את צי הרכב של החברה לרכב חשמלי. יש לנו כבר 15 כלי רכב, כולל סיטרואן ג'אמפי בייבוא אישי, שהיא הרכב המסחרי החשמלי הראשון בארץ. את הפסולת מגומי ופלסטיק אנחנו גורטים לפירורים כדי לצמצם נפח. בעוד שנה כבר אמור לפעול כאן מתקן ייצור חשמל בגודל מכולה אחת בלבד, שמייצר חשמל משאריות חומרי הגלם – הבדים, הגומי ואחרים. העובדה שקל לאגור את הפסולת בשקים, זה עוד יכולת לאזן בין ההפרשים לאורך השנה בתפוקה של הפאנלים הסולאריים".

שלוקר פלסטי גרוס לפירורים, שלב ביניים בדרך להמרת פסולת לאנרגיה (צילום: ארז רביב)

לשרוף גומי ובד זה כלכלה מעגלית?
"יש לי פסולת כמו שיירים של קוולאר מאפודי מיגון צבאיים, שהולכים לצרפת, למפעל להכנת כפפות חסינות אש. כל מה שלא צריך כאן ואפשרי, חוזר להיות חומר גלם, אבל מה שבכל זאת נשאר, אני מתכוון לייצר בעזרתו חשמל כאן בשטח המפעל, במקום לשלוח אותו במשאית להטמנה".

תוך כמה זמן אתה מגיע להחזר השקעה?
"ברמה העקרונית, השילוב בין אי אנרגטי שמייצר חשמל, צי רכב חשמלי ללא צריכת דלק והפיכת פסולת לאנרגיה, יכול להחזיר את עצמו תוך 4 שנים, אבל בכל מפעל התחשיב הוא קצת אחר".

זו תשואה חלומית.
"בהתחלה הייתי רוצה להגיע לכנסים ולהסביר על זה, ודרשו ממני עשרות אלפי שקלים כדי לקבל הזדמנות לדבר. כיום כבר רודפים אחריי כדי שאבוא להרצות בלי כסף. במפעל עצמו יש 3-2 סיורים בכל שבוע".

מי מגיע?
"מגיעים תעשיינים, אבל גם יו"ר רשות החשמל אמיר שביט והנהלת רשות החשמל באו לשעתיים וחצי ונשארו פה ל-4 שעות. שאלו שאלות עומק. בזכות העבודה עם הצבא, אני נפגש עם אלופים ומנכ"לים של משרדי ממשלה. בספטמבר האחרון עברנו למודל האי האנרגטי. היה כאן טקס במעמד שרת האנרגיה דאז קארין אלהרר ויו"ר ועדת חוץ וביטחון רם בן ברק. היה כאן דב חנין, יו"ר פורום האקלים של יוזמת הנשיא הרצוג ונשיא התאחדות התעשיינים. הורדנו את השאלטר של חברת החשמל, ואנחנו מרימים את השאלטר של המערכת הסולארית משולבת בסוללה".

גיל עם השרה לשעבר קארין אלהרר, ח"כ רם בן ברק (משמאל) ויו"ר פורום האקלים של יוזמת הנשיא הרצוג דב חנין (במרכז) (צילום: מפעל שורש)

מה תופס את האנשים שמגיעים?
"הוויזואליה. אין כמו לראות בעיניים. רק אז אתה מבין שזה אפשרי וכמה זה פשוט. אין לזה תחליף. אי אפשר להעביר את זה במצגות. כשאנשים רואים את מפעל הגומי הם מקבלים צמרמורת, כי זה מראה להם שלא צריך לחכות למימן ולטכנולוגיות העתיד, או לזה שהרגולציה תתקדם".

אז חוץ מלנהל את שורש, אתה עובד בלהפיץ את השיטה פרו בונו.
"כל השיטה מבחינתי היא ממש 'קוד פתוח'. שכל מי שרוצה ויכול, ייקח את זה ויתאים את זה לנתונים שלו. מי שמבקש, יכול לקבל ממני את האקסלים שפיתחתי כדי לאפיין את המודל של שורש, לשנות את זה לנתונים של העסק שלו ולראות את כל הניתוח, מה הוא צריך ומה הכדאיות".

הסבר ויזואלי על השיטה. "אתה לא צריך את הממשלה כדי לעשות אי אנרגטי" (צילום: ארז רביב)

יגידו שבאופן מקרי, דווקא במפעל שלך יש מספיק שטח גג, ופסולת שמתאימה לייצור אנרגיה.
"זה נכון שאנחנו יכולים, אבל זה בדיוק מה שיכול גם לעזור לאחרים".

איך?
"יש לנו 6,500 מ"ר גגות שיכולים להכיל בערך 1 מגה של הספק מותקן של פאנלים סולאריים, שמייצרים 1.6 מיליון קוט"ש בשנה. הצריכה של המפעל היא רק מיליון קוט"ש בשנה ועוד 81 אלף לרכב. יש לי 570 אלף קוט"ש עודף, ואני יכול למכור אותם למפעל שכן, שלהם יש חוסר. אבל מאחר שזה עודף מחשמל ירוק, אני גם מאפשר להם לאפס את הפליטות".

אבל זה כבר לא בדיוק אי אנרגטי.
"האי האנרגטי זה הבסיס, שאחר כך יכול לייצא אנרגיה לסביבה שלו. מה שחשוב במודל הזה – האי האנרגטי עובד מאחורי המונה. אתה לא צריך את הממשלה כדי לעשות אי אנרגטי".

מהנדס צריך לאשר את המערכת.
"ברור, אבל אתה לא תלוי במחיר החשמל, במלחמה באוקראינה, בשינויים בתעו"ז (תעריף עומס וזמן) ובהסדרות של רשות החשמל. אתה תלוי בעצמך ובשמש, וברוך השם השמש מייצרת הרבה ודאות. זה מוריד את העומס מרשת החשמל, ואתה תורם למדינה. אתה תורם למאמץ הלאומי להפחית פליטות. זה מקטין את הצורך בהקמת תשתיות של קווי הולכה וחלוקה ארוכי טווח שלא בהלימה עם הצורך להפחית 50% פליטות ב-2030. זה הפיתרון היחידי הישים. מעבר לכל זה, הרגולציה היא פשוטה, כי זה מאחורי המונה. יש ענייני בטיחות, אבל זה לא מאוד מסובך".

רשות החשמל מקדמת מודל שוק של סחר וירטואלי בין יצרנים זעירים בחשמל, גם כאלו שלא מחוברים פיזית זה לזה, אלא מתווכים דרך הרשת של חברת החשמל.
"זה בדיוק זה. זה מה שמאפשר למודל האי האנרגטי להצליח באמת. בלי ההסדרה הזו, זה לא אפשרי. נניח אני מפעל שחסר לו 2 מיליון קוט"ש בשנה ואני לא רוצה לקנות חשמל מלוכלך מהרשת. במודל השוק, אוכל להציב לעצמי מטרה של איפוס פליטות ולקנות אותו מיצרן שיש לו עודף".

זה פתח לגרינווש (יצירת תדמית סביבתנית חיובית שנועדה להסתיר היבטים שליליים ומזהמים). יצרנים "צובעים" ללקוחות את החשמל הנקי, שחלקו כבר קיים ממילא, והחשמל ה"כללי" נהיה יותר מלוכלך.
"נכון שיש כאלה שיעשו גרינווש, אבל אנחנו נהפוך אותם ללא רלוונטיים. אני מביא מודל שמאפשר למי שמוכן לקחת אחריות ולעשות מעשה למען הדורות הבאים, מודל שהוא אמיתי, שמאפשר איפוס פליטות. זה לא גרינווש. לא מעניין אותי מי ינצל את זה. כשזה יתפוס, אף אחד לא יספור את מי שעושה גרינווש, למה לבזבז על זה אנרגיה?"

למה הביקורת מרגיזה אותך?
"מה שמרגיז אותי זה שלאנשים אין את היכולת לדמיין. שואלים מה עם הקרינה, איך ממחזרים את הפאנלים, מה יהיה בלילה – במקום לחשוב מה התפקיד שלי ואיך זה נוגע אליי, כדי לדאוג לחיים של הילדים והנכדים. הם נכנסים לעמדה הצינית שאומרת: 'זה לא אפשרי, זה לא סקיילבילי (מותאם לפעולה בסדרי גודל רבים), זה תלוי במדינה, הממשלה לא מתפקדת', הכול כדי להעביר את האחריות, וזה מצב כרוני של חוסר לקיחת אחריות".

מכל העיסוק במשבר האקלים ובסכנה שלו לאנושות, אתה דווקא מדגים שיא של אופטימיות.
"כי אני חושב שאנחנו עומדים בפתחה של מהפכה משבשת, שהיא מהפכת האנרגיה הנקייה. כמו שלפני 30 שנה הייתה מהפכת האינטרנט. כיום מידע זמין לכל אדם בעולם בחינם. אפילו במקומות נחשלים, שאין בהם כביש, יש אינטרנט. תוך 15 שנה, לכל אדם בעולם תהיה גישה לאנרגיה מתחדשת ובחינם. זו המהפכה שאנחנו בפתחה, ומה שקורה כאן היום. זו ההתחלה החלוצית של המהפכה הזו".

גיל וחבר. "אנחנו עומדים בפתחה של מהפכה משבשת: מהפכת האנרגיה הנקייה" (צילום: ארז רביב)