כאלף קרובים, חברים ובני משפחה ליוו את הסופר מאיר שליו בדרכו האחרונה בבית העלמין בנהלל.
בתו, זהר שלו, ספדה לאביה: "אבא שלי היה איש פרגמטי. הוא קיבל את דין הסרטן וניגש להתמודד עם המסע שלו בצורה עניינית ואמיצה, המסע שמסתיים עבורו פה היום. הוא התכונן למוות ותוך כדי שיתף פעולה עם האפשרות להחלמה וקיבל את כל הטיפולים, חוץ מהטיפולים האלטרנטיביים שניסינו לדחוף לו".
שלו המשיכה, "עם האבחון התחיל הפרויקט המשפחתי – 'פרויקט למות בשקט'; הוא כלל למשל רשימת To Do, מה יהיה כתוב על מצבה, כולל הפונט, טקס ההלוויה האורתודוקסי – 'אני אוהב את הטקסט היהודי. הוא נכון ומדויק', הוא אמר. בין היתר הוא הנחה אותנו לרשימת המספידים. רשימה מצומצמת. אני בטוחה שלרבים מכם יש רצון להספיד אותו עכשיו, אבל זו ההנחיה של אבא ולכן מי מכם שירצה יוכל לעשות זאת במהלך השבעה".
"להיות הבת של אבא שלי היה הדבר הכי טוב. זכיתי באבא מיוחד במינו. אבא שלקח אותי לטיולי אופנועים, שלימד אותי מה לעשות בשיפוע צד, שכעס כששרפתי את הקלאץ', שלימד אותי לאהוב ספרים – אבל רק את הטובים. ממנו למדתי באופן לא ישיר מוסר עבודה של בהמה או לחלופין נמלה עמלה, ולמדתי איך לנתב יצירתיות. ידעתי שיש לי ממך גב חזק, אוזן קשבת, לב רחב ומרפק כשצריך. אבא היה המגדלור שלי, מאיר את הדרך להצלחה שבנויה מדרישה בלתי מתפרשת לדיוק, מוסר עבודה, יצירתיות והגשמה. תמיד יש לי לאן לשאוף ולהגיע. הוא עורר בי השראה גם באופן שבו חי את חייו, וגם באופן שקיבל את מותו המתקרב.
"יחד עם העצב שלנו יש גם את הדמויות שחיכו בסבלנות שיכתוב אותן, ושהוא יפיח בהן חיים. הוא החליט שרות המואבייה למשל, תהיה בספר הבא. אבל רות ננטשה. אבא עבר לעולם הבא בתחושת סיפוק מהחיים – 'הבנתי מה הכישרון שלי, והלכתי עם זה עד הסוף'. עבורו יסודיות הייתה ערך עליון, לכן העריץ את אנשי המקצוע שהוא ראיין לקראת הספרים שלו. בימים האחרונים ישבתי לידו בחדר, הוא ישן במיטה ואני הרעשתי עם קליקים של עכבר ומקלדת, כמו שהוא הרעיש לי עם תקתוק מכונת הכתיבה כשהייתי ילדה וכתב על זה ב'אבא עושה בושות'. אז 'אבא עושה גאוות', תמיד תהיה מקור הגאווה שלי, פרט לשירה המביכה שלך שליוותה אותי בדרך לגן, כל מעשייך היו בשבילי מקור להשראה. אני גאה ובעיקר אסירת תודה שזכיתי להיות הבת שלך".
שלו הלך לעולמו בשלישי האחרון בגיל 74, לאחר מאבק במחלת הסרטן. שלו היה עיתונאי, פובליציסט ואחד הסופרים המוערכים והחשובים ביותר בישראל.
הוא היה אחראי למספר יצירות ספרותיות בולטות של העשורים האחרונים בהן "יונה ונער", "כימים אחדים" ו"רומן רוסי". לאורך הקריירה הארוכה שלו, זכה שלו בפרסים ועיטורי כבוד רבים, בהם פרס ברנשטיין ופרס ברנר.