"יש צורך והיגיון בשיתוף פעולה אמיתי בין החקלאות המסורתית לטכנולוגיות פורצות דרך בתחום ייצור המזון, באופן ששומר על הסביבה, אבל שומר גם על האנשים", אומר עמית בן צור (47) מנכ"ל מכון 'יסודות' למדיניות ציבורית ומעשית. נייר עמדה שפרסם היום (ראשון) המכון, המסתמך על מחקר מעמיק ומקיף שכתב ד"ר נועם ואן דר האל, מתווה כיוון פורץ דרך בשיח הישראלי: 'מעבר הוגן והאתגר המשולש'.

המסמך מנתח חלופות להתמודדות עם שלושה אתגרים מרכזיים בפניהם עומדת ישראל, כמו גם שאר מדינות העולם: משבר האקלים, חיזוק ביטחון המזון והבטחת הביטחון הכלכלי. שלושה אתגרים דחופים שלטענת החוקרים, צריך להתייחס אליהם ולהתמודד איתם כמרכיבים מתוך שלם אחד.

רובוט לקטיף עגבניות. "יש המון אנשים רעבים בעולם, למרות שיש את כל הקלוריות הנחוצות לקיום האנושות" (צילום: MotoMotion)

"בעולם כבר הבינו שמדובר בממדים שונים של אתגר משולש אחד", מדגיש בן צור. "זה אומר שההתמודדות איתו צריכה להיות מערכתית, חוצה מגזרים ומקיפה. צריך מדיניות סדורה שמכילה את כל ההיבטים. אם נמשיך לנסות לתת לכל אחד מהאתגרים האלה מענה בנפרד, בלי להתייחס אליהם כמרכיבים שונים של אתגר אחד, זה יתנפץ לנו בפנים".

"מערכות המזון היום פוגעות בסביבה"

משבר האקלים הפוקד את כדור הארץ מורגש בכל שנה יותר ויותר. התחממות גלובאלית, מצבי קיצון במזג האוויר, מכות חום, קרה, הצפות ושינויים באיזון העונתי במקומות שונים בעולם הולכים ומתגברים. לכל אלה השפעה ישירה על הצלחת שלנו: מחסור בירקות טריים, פגיעה בצמיחת פירות במטעים, השמדת יבולים וקשיים באספקת גרעינים ותבואה שיקשו על גידול עוף והבקר. אם נוסיף לכך את הגדילה המתמדת באוכלוסיית המדינה, שאלת הביטחון התזונתי של ישראל, כמו שאר מדינות העולם, בוערת מאי-פעם.

ההנחה שהגדלת הייצור החקלאי לבדה תתמודד עם המחסור מתבררת כרחוקה מהמציאות. במצב העניינים הנוכחי, מערכות ייצור המזון תורמות בעצמן למשבר האקלים. כ-33% מפליטות גזי חממה בעולם הן כתוצאה מייצור חקלאי, ובמיוחד מתעשיית המזון מן החי. מדובר במעגל קסם בעל השפעות הרסניות. בישראל המצב טוב בהרבה: רק כ-3% מפליטת גזי החממה מגיע מחקלאות. ישראל אמנם נמצאת במקום הראשון בעולם בניצול ושימוש חוזר במים, ובכל זאת החקלאות הישראלית נאבקת בשארית כוחותיה כדי לענות על הצורך ההולך וגובר במזון, נוכח העדר בולט במדיניות ממשלתית סדורה וקוהרנטית לביטחון מזון.

מנכ"ל מכון יסודות עמית בן צור. "דרוש שיתוף פעולה מורכב בין גופים ומגזרים שלא רגילים לעבוד ביחד" (צילום: יח"צ)

אין ספק שיש צורך בשכלול מערכות ייצור המזון, לעשותן יעילות יותר, עמידות יותר ובנות קיימא. בשנים האחרונות מתפתחות טכנולוגיות פורצות דרך במטרה לתת מענה לקפיצת הדרך המתבקשת בתחום. מרובוטים כתחליף לידיים עובדות, עבור במערכות לבקרת אקלים בחממות וגידולי ורטיקליים ועד ייצור בשר מתורבת וחלבון ממקורות חלופיים. מדובר בטכנולוגיות שמשנות ומטלטלות את התפיסה הקיימת לגבי אופן ייצור ואספקת המזון.

ההבטחה הגדולה הטמונה בטכנולוגיה, מעוררת גם הרבה חשש. השאלה הגדולה היא איך ניתן לייצר ביטחון תזונתי, בהשפעה מינימלית ככל האפשר על האקלים, בלי לפגוע במטה לחמם של החקלאים?

"חקלאים לא צריכים להפוך להיות מגדלי תאים במעבדות. זה לא יכול להיות הפתרון היחיד"

נייר העמדה של מכון 'יסודות' סוקר ומנתח את רכיבי האתגר המשולש בהקשר המקומי של ישראל. המטרה: לגבש מהלכים שיאפשרו היערכות מלאה של המדינה מול המשברים הצפויים בעתיד הקרוב. במחקר נבחנו חלופות ליישום תמהילים שונים של כלי מדיניות, להתמודדות עם האתגר המשולש כמכלול ועם כל אחד ממרכיביו בפני עצמו. החלופה שמתמודדת עם שלושת האתגרים יחד, תוך שימוש בכלים של מעבר הוגן, נמצאה כזו שצפויה להניב את התועלות המשמעותיות והמשתלמות ביותר בטווח הארוך. המשמעות היא שינוי בתהליכי הייצור תוך לקיחת אחריות על מקצועות, אנשים וקהילות העשויים להיפגע מהתהליך ומעצם השינוי, והבטחה ש"אף אחד לא נשאר מאחור".

הרעיון למחקר הגיע מתוך מפגש בין בן-צור לבין ד"ר לי רכט, סמנכ"לית קיימות בחברת 'אלף פארמס' המתמחה בייצור בשר בקר מתורבת מתאים חיים ללא הנדסה גנטית. בזכות השימוש בטכנולוגיה פורצת דרך, מייצרת 'אלף פארמס' אלפי טונות של בשר מתורבת מביצית מופרית אחת. מדובר בחברה המסמלת את המעבר למערכות מזון בנות קיימא ועמידות יותר בפני אירועי קיצון ושינויים אקלימיים. בעיני רבים במגזר החקלאי היא מייצגת, לכאורה, את האיום על המשך הפעילות החקלאית כפי שאנחנו מכירים אותה.

"מערכות ייצור המזון היום שבורות. שרשרות אספקת המזון הן ארוכות מדי, גלובליות מדי, ריכוזיות מדי", אומרת רכט (42). "מספיק להסתכל על מה שקורה בזמן מגפות עולמיות וקונפליקטים כדי להבין את זה – הכל מתרסק. יש המון אנשים רעבים בעולם, למרות שיש את כל הקלוריות הנחוצות לקיום האנושות. מערכות המזון היום פוגעות בסביבה ואחראיות בעשרות אחוזים על גזי החממה הגלובליים."

דר' לי רכט, סמנכ"לית קיימות באלף פארמס. "לנסות להיות "הוגן" כחברה עסקית בודדת זה יהיר וטהרני" (צילום: אלף פארמס)

לשיח עם בן-צור על ההיגיון שבשיתוף הפעולה בין מערכות הייצור החקלאיות לטכנולוגיות פורצות דרך, הגיעה רכט עם הרבה ענווה. "אנחנו מתעסקים המון בנושא האקלים. תוך כדי פיתוח האסטרטגיה עבור 'אלף פארמס' גיליתי שלמדינת ישראל אין תוכנית להבטחת בטחון המזון. אוכלוסיית אסיה גדלה, יש גידול במעמד הביניים וגידול בצריכת בשר. חייבים להיות עוד פתרונות חוץ מהחקלאות הקיימת כדי לתת מענה לצורך שהולך וגובר במזון".

"אנחנו לא מעוניינים להחליף את מגדלי הבקר"

"זיהינו גם שברמה החברתית, אחד האתגרים שצפוי לנו בתחום הבשר המתורבת הוא מה יקרה למגדלי הבקר", מציינת רכט, "אנחנו לא מעוניינים להחליף אותם. אנחנו מעוניינים להיות חלק ממעבר שמערכות המזון גם ככה צריכות לעבור, וביניהן גם המעבר מחקלאות אינטנסיבית לחקלאות מקיימת. ברור שכרגע החקלאות מרוכזת בפרודוקטיביות ולא בחשיבה מערכתית. אנחנו מבינים שהחלבון האלטרנטיבי יכול לתת תמיכה אבל הוא לא יחליף את החקלאות. אנחנו לא רוצים לחרב את הקיים. לכן גם כל כך העמקנו במעבר ההוגן".

המושג "מעבר הוגן" מוכר ממדינות ומקהילות ברחבי העולם בהקשר של משבר האקלים, צמצום השימוש בדלקי מאובנים והצורך בצמצום פליטות גזי חממה. בבסיסו מונחת האקסיומה שיש לבצע את השינוי הכלכלי הזה כך ש"אף אחד לא יישאר מאחור". יחד עם זאת, השימוש בצעדי מדיניות המבוססים על עקרונות המעבר ההוגן במטרה לתת מענה לאתגרי בטחון המזון והביטחון הכלכלי לכל, נמצא עדיין בחיתוליו.

לדברי רכט, יש ציפייה לאתיקה והוגנות מחברות טכנולוגיה, אלא שלרוב מתייחסים להוגנות כלפי הסביבה. "מצפים מחברה לעמוד ביעדי פליטת פחמן ולטביעת רגל ירוקה. אבל לא תמיד מתייחסים לטביעת הרגל החברתית. אנחנו שואפים למערכת ייצור מזון מתוקנת. למוצר שלנו יש אימפקט על החברה, אבל הוא לא נגמר במי שצורך אותו. מלכתחילה אנחנו חושבים לא רק על להיות ברי-קיימא, אלא גם בצורה שלוקחת בחשבון את החברה".

"מבחינתי, לנסות להיות "הוגן" כחברה עסקית בודדת זה יהיר וטהרני. להיות הוגנים בעיני עצמנו, לטעון שאנחנו יודעים מה החקלאים צריכים, ולבוא עם תוכנית עבודה משלנו זה מתנשא. הוגנות אמיתית באה מדיאלוג שבו שני הצדדים שווי ערך וכל אחד מביא לשולחן את היתרונות שלו ואת מה שכואב לו. אי אפשר להיות הוגן לבד, כי זה לא הוגן. פילנתרופיה זה יפה, אבל אסור לבלבל בינה לבין הוגנות. כדי שתהיה הוגנות חייב להיות ערך לכל אחד מהשותפים, חייבת להיות הדדיות".

פרות רועות באזור מועצה אזורית מטה יהודה (צילום: גרשון אלינסון/פלאש90)

"בעבודה על המסמך שלנו לקח לי זמן להבין את ההבחנה בין מזון לבין חקלאות. החקלאות מייצרת לא רק את המזון הטרי, אלא גם את חומרי הגלם שעליהם מתבססת תעשיית המזון המעובד" אומר בן-צור, "חומרי הגלם האלה לא נוצרים בלחיצת כפתור במקלדת. מישהו מגדל אותם, מישהו מטפל בהם. מישהו יש לו חממה, מטע, גידולי שדה. בלי החקלאות לא יהיה מזון. לכן כשמנסים לפתור את הצורך ההולך וגובר במזון, תוך הפחתת הפגיעה בסביבה, צריך לייצר תמהיל נכון ותהליך מובנה להכנסת טכנולוגיות פורצות דרך. מה יהיה המינון? מה יהיה התמהיל? בזה צריך להתעסק כמה שיותר מהר. ההתעלמות מהצורך לשילוב נכון וקונסטרוקטיבי היא מסוכנת".

"אני רוצה שלכל חברת טכנולוגיה פורצת דרך יהיו מפעלי תעשיית מזון כאלה בישראל, שזה לא יהיה רק משהו שאנחנו מייצאים לעולם", מפרטת רכט. "חקלאים לא רוצים ולא צריכים להפוך להיות מגדלי תאים במעבדות. זה לא יכול להיות הפתרון היחיד בקצה התהליך. אבל אפשר לפתח כמה צורות לגידול שמתאימות לשווקים שונים ומשלימות אחת את השנייה".

החקלאים חוששים לבוא, החוקרים עדיין מחכים לממשלה

ההתמודדות עם האתגר המשולש דורשת שיתוף פעולה רב תחומי וחוצה מגזרים. רשימת השותפים במחקר ארוכה ומגוונת. לצד חוקרי מכון יסודות נמנים עליה נציגי חברות הטכנולוגיה, יצרני המזון, התאחדות חקלאי ישראל, הטכניון, משרד הכלכלה והתעשייה, משרד החקלאות, הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית והתאחדות התעשיינים.

בן צור: "רצינו שתהיה נציגות של כל מי ששותפים לעניין, כל מי שזה נוגע בו: מאותגרים ומאתגרים, מאוימים ותורמים. כל מי שיש לו קשר ויחס לנושא. לי הביאה את חברות הטכנולוגיה, אני ניסיתי להביא את החקלאים. זה היה מאוד קשה. החשש שהטכנולוגיה פורצת הדרך תבוא על חשבונם הוא נורא גדול. הרבה מעדיפים לא להתעסק בזה, לא להיות שותפים לזה, להתרחק מזה ולעצום עיניים בתקווה שאם לא נראה – זה לא יבוא. היו שאמרו לנו: אם נתעסק בזה אנחנו ממש נירה לעצמנו ברגליים".

רכט: "היו ששמחו לקחת חלק בשיח והיו גם התנגדויות, משני כיוונים. לא רק החקלאים נרתעים מלהתייחס לטכנולוגיות פורצות דרך. גם מכיוון חברות הטכנולוגיה לא הבינו למה צריך להתייחס לזה. מבחינתם הם שועטים קדימה עם הטכנולוגיה. מרבית חברות הטכנולוגיה מעדיפות שלא לקחת בחשבון את הפגיעה בחקלאים, יצרני המזון".

חקלאי על טרקטור בשדה בקיבוץ להב. "חקלאים לא רוצים ולא צריכים להפוך להיות מגדלי תאים במעבדות" (צילום ארכיון : משה שי/פלאש90)

מנקודת מבטה של רכט, השעטה של חברות הטכנולוגיה קדימה ללא התייחסות למגזר החקלאי פוגעת בהן לא פחות מאשר בחקלאים. "הריחוק והעדר השיח בין החקלאים לבין חברות הטכנולוגיה מעכבים את התאמת הפתרונות לצרכים האמיתיים. לדעתי חברות הטכנולוגיה מפספסות בגדול. שילוב הידיים עם החקלאים יכול לאפשר להן ליצור כלכלה מעגלית, לפתח את הטכנולוגיה למקומות חדשים ולתת פתרונות הרבה יותר יצירתיים לייצור מזון. חומרי הבסיס שהמעבדות הטכנולוגיות מסתמכות עליהם באים מהשדות של החקלאים. שיתוף הפעולה מתבקש."

במכון 'יסודות' סבורים שעל מדינת ישראל לקחת חלק מוביל ולהוות מודל עולמי בחלוציות הטכנולוגית של ייצור מזון בריא ובר-קיימא סביבתית וחברתית. לדברי בן-צור, יישום החלופה המומלצת, שמכוונת לתת מענה לאתגר רב-תחומי ומורכב, דורש מעורבות של מגוון ענפים ותחומי ידע, שימוש בכלים של מדע, טכנולוגיה ויזמות ושיתופי פעולה בין המגזר הציבורי והפרטי כיסוד מנחה ובעל חשיבות מרכזית. בהיותו מומחה למדיניות ציבורית, עמד בן-צור על כך שגורמי ממשלה יהיו שותפים מרכזיים במחקר מראשיתו.

בן צור: "הממשלה היא שחקן קריטי. היא זו שצריכה לקחת על עצמה לתכלל את המדיניות. בלעדיה זה לא יקרה. גורמי המקצוע במשרדים השונים הם מומחים בתחומם. זה לא יוכל לבוא רק מהממשלה, אבל זה לא יקרה רק משיח שלה עם עצמה, רק מהחקלאים או רק מהטכנולוגיה. המדינה מחוייבת לעשות את זה מתוקף תפקידה. היא היחידה שיכולה להרשות לעצמה לראות לטווח בינוני-ארוך ולהיכנס להשקעות הנדרשות. היא יכולה לקחת סיכונים ולהשקיע בדברים האלה, לייצר את התהליך שמשתף את כולם. החקלאים וחברות הטכנולוגיה לא יכולים לשאת על הכתפיים שלהם את המשימה האדירה הזו שדורשת לתכלל את התמונה הרחבה. המגזר הפרטי גם לא יכול להרשות לעצמו לשאת את זה, כי הוא פשוט עלול לפשוט רגל".

בן צור ורכט לא שוגים באשליות לגבי יישום המלצות המחקר. בן צור: "אני יודע שייקח הרבה זמן עד שנצליח להטמיע את החשיבה הזאת, ועוד כמה שנים עד שיקרה עם זה משהו. את נייר העמדה בנושא השפעת שינויי האקלים על הצלחת שלנו כתבנו לפני עשר שנים, פרסמנו לפני שנתיים ורק בשנה האחרונה הוא מתחיל לחלחל לשיח במקומות הנכונים. העבודה הקשה מתחילה רק עכשיו. האתגר האמיתי הוא לרתום את כל השחקנים לאמץ את ההמלצות ולפעול. נדרשת קפיצת מדרגה בחשיבה. דרוש שיתוף פעולה מורכב בין גופים ומגזרים שלא רגילים לעבוד ביחד, אבל אין לנו ברירה. אם לא נעשה את זה, המציאות תיפול לנו על הראש".

רכט: "לכן היה לנו כל כך חשוב לערב את כל הנוגעים בדבר ובמיוחד את גורמי הממשלה. הייתה בתהליך הזה הרבה פעולה של חינוך לתפיסה של אחריות על התמונה הרחבה, וצורך בשילוב ידיים כדי ליישם את האחריות הזו. אנחנו חושבים שאפשר לעשות את זה. כמו שבנינו קואליציה לתהליך המחקר, נדרשת קואליציה לשלב היישום. זה חייב לבוא בשילוב של כולם. כולנו חיים באותה המציאות וחייבים להיות שותפים בעיצוב שלה".