ההתייקרות במחיר מוצרי החלב הייתה ידועה לכל כבר חצי שנה, אבל הניסיונות למנוע אותה החלו רק בלילה לפני שהיא יצאה לפועל. ה'פתרון' שהושג בסוף, עלייה במחיר של 9.3% בלבד והמשך התייקרות מדורגת, רק דוחה את הבעיה. מי שמחפש רמז למה עומד מאחורי ההתנהלות החובבנית הזאת יכול אולי למצוא אותו בהודעה שפרסם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בבוקר למחרת.

סמוטריץ'  התהדר בצמצום ההתייקרות והאשים את קודמו בתפקיד, השר ליברמן, אבל עשה בדיוק כמוהו, וגילגל את החזר החוב למחלבות, המוערך בכ-200 מליון שקלים, לשנה הבאה. מה לא עשה שר האוצר? דבר וחצי דבר כדי להתמודד באמת עם שורש הבעיה.

יש קשיים אמתיים בסוגית ייצור ואספקת מוצרי מזון יסודיים לציבור הישראלי. מחירי התשומות זינקו בשנים האחרונות, וכדי להמשיך לייצר חלב בישראל במחירים סבירים נדרשים תכנון מעמיק ועבודה רצינית.  כמו קודמיו, נמנע סמוטריץ' משימוש בכלים העומדים לרשותו, שבכוחם להתמודד עם בעיות אלה.

מהודעתו של שר האוצר מסתבר שהוא ומרבית שדרת הפקידות במשרדו מקדמים משהו אחר לחלוטין. בהודעה ששיגר סמוטריץ' אתמול נכתב: "אנחנו נכנסים להליך תיקון מעמיק במשק החלב. הנחיתי את אנשי המקצוע במשרד האוצר שיבחנו את כל שרשרת הייצור, החל בריכוזיות במקטע יבוא הגרעינים והמזון לפרות, דרך מחיר המטרה, וכלה במחלבות, בבעלויות הצולבות ובמחיר המפוקח, כל זאת במטרה לשחרר את המשק מריכוזיות עודפת ותכנון אנכרוניסטי ולהתקדם לעבר שוק פתוח ותחרותי, לצד שמירה על החקלאות והציונות ביישובי הספר."

כך, בהטלת כל המרכיבים, המעכבים והמייצבים את ענף החלב גם יחד, לקלחת אחת, סימן שר האוצר את השיטה והיצרנים כבעיה. זו הרי התוכנית האמיתית: לבטל את מחיר המטרה והאינטגרציות החקלאיות שמייצרות יציבות בתחום שדורש תכנון ארוך טווח ובטחונות גבוהים.

ענף החלב דורש יציבות מחירים לכל אורך שרשרת הערך שלו, בגלל התנודתיות במחירי התבואות. לנפנף בדגלי השוק הפתוח והתחרות זה אולי חינני, אבל מי שמבין חצי דבר במוצרי חלב ובמציאות הגיאופוליטית של ישראל יודע שחלב ניגר וגבינה לבנה 5% אי אפשר באמת לייבא מאירופה. ממש כמו שיאניות המחיר של החלב הגולמי באירופה, מלטה וקפריסין, גם ישראל היא מדינת אי. "הכל הבל הבלים", אמר קהלת שבית מדרשו ממשיך לקדם רעיונות אלה עד עצם היום הזה.

ההיגיון הגיזברי המצמצם לפיו מתנהל משרד האוצר קובע שאין לו אינטרס לטפל בבעיות האמיתיות. טיפול בהן דורש להכניס את היד לכיס. זה נראה לא טוב במאזנים של התקציב. גם ההישג הנוכחי של צמצום ההתייקרות של מוצרי החלב לא עולה לקופת המדינה שקל. מי משלם את המחיר? קודם כל הציבור, שמשלם 9% יותר מששילם אתמול.

אילו רצו שר האוצר ופקידיו לדאוג לכלכלת ישראל ולרווחת אזרחי ישראל, אילו רצו באמת להקל על יוקר המחייה, הרי שבידיהם המפתחות לכך:

• הפחתת המע"מ היא מקום טוב להתחיל בו, ממש כפי שקורה במרבית מדינות ה-OECD, בהן ממוצע המע"מ על מוצרי מזון נע בין 0-8%.
• תנאי אשראי מיוחדים והטבות ליצרני מוצרים מפוקחים. הכלים הללו בידי האוצר ודורשים מדיניות שמבוססת על מנועי צמיחה.
• סובסידיה של מחיר המטרה שתחייב את המחלבות להוריד את מחיר כלל מוצרי החלב.

ישראל היא יצרנית החלב היעילה בעולם. למרות שהפרות שלנו לא אוכלות עשב כמו באירופה, ולמרות מחירי התבואות והגרעינים הגבוהים. הרפתות שלנו הן המתוחכמות בעולם והרפתנים שלנו הם המוכשרים בעולם (ומאידך משתכרים פחות מהשכר הממוצע). המחלבות המייצרות מוצרים מפוקחים נכנסות גם הן שוב ושוב מתחת לאלונקה של המאבק ביוקר המחיה. יש שקורסות תחת הנטל.

אם לא יתעשתו באוצר, התוצאה תהיה אחת: המחלבות יצמצמו את ייצור המוצרים המפוקחים ויתמקדו בייצור חלב מועשר ומעדני חלב. חלקן כבר עושות זאת. המפסיד העיקרי ימשיך להיות הציבור. את הספירלה הזאת אפשר וצריך לעצור. את הבטחות הבחירות להקלה על יוקר המחייה צריך לקיים.

הפעם לא החלב הוא זה שהחמיץ, אלא שר האוצר. בגדול.