"חסידי השוק החופשי לא אוהבים את התכנון בענף החלב", אומר אורי צוק-בר, סמנכ"ל בכיר למחקר, כלכלה ואסטרטגיה במשרד החקלאות. כמו רבים בענף החלב, גם צוק-בר מתקשה להסתיר את אכזבתו מדו"ח מבקר המדינה שהתפרסם השבוע.

"כאנשי מקצוע אנחנו יודעים שאין מדינה שאין בה תכנון בענף החלב", אומר צוק-בר. "השאלה היא אם המדינה אחראית על התכנון או הקואופרטיבים או המחלבות. אין אפשרות לענף החלב להיות לא מתוכנן. זה לא שוק שזורקים בו עוד כמה קילו מלפפונים והמחיר קצת עולה או קצת יורד. זה מפעל שמקבל חומר גלם במחיר אחיד קבוע כל הזמן".

דו"ח המבקר: מחמאות לרפת, המלצות תמוהות

בעיצומה של הסערה סביב התייקרות מחיר מוצרי החלב המפוקחים, רבים בענף מתקשים  לקשור בין ממצאי הדו"ח לבין ההמלצות שבסיכומו. מחד, מוצג ענף החלב הישראלי בדו"ח כמצליח כנגד כל הסיכויים. "למרות המזג האוויר בארץ, ולמרות שאין לנו מרעה חופשי לפרות, אלא מאכילים בתערובות, הפרה הישראלית היא מאוד מאוד יעילה", מציין צוק-בר. "העדר הישראלי מאוד ממוחשב. ברפתות רבות באירופה אין בדיקת מרכיבי חלב ובדיקת איכות חלב כבר במכון החליבה, ברמה גבוהה כמו בישראל. לא מגיעים לרמות האלה בכלל".

אורי צוק-בר, סמנכ"ל בכיר למחקר, כלכלה ואסטרטגיה במשרד החקלאות (צילום: עודד קרני)

הדו"ח מונה גם את גודלן של הרפתות בישראל כיתרון משמעותי. לדברי צוק-בר, גם יחס פליטות גזי חממה לליטר חלב בישראל הוא נמוך לעומת מדינות אחרות, הודות לגודל הרפתות והתפוקה הגבוהה של הפרה הישראלית. מאידך, מציין הדו"ח שורה של המלצות הדורשות לבחון את הדרכים לשיפור ההתייעלות בענף, שיביאו להפחתת מחיר המטרה ולהשפעה על המחיר הסופי לצרכן. לפי צוק-בר ואנשי מקצוע נוספים בתחום כלכלת החקלאות בישראל, נראה שעמדת כותבי הדו"ח אינה מתיישבת עם הממצאים.

איזה הסבר יכול להיות לפער בין הממצאים להמלצות?
"היו לנו שיחות עם אנשי המבקר. הסברנו להם והם למדו והשתכנעו. יכול להיות שהם רצו בכל זאת להכניס להמלצות משהו יותר בומבסטי, להגיד משהו על הענף שאולי שמעו ממשרדים אחרים כמו האוצר. אני דווקא הרגשתי שיש שיתוף פעולה טוב, שהסברנו ושכנענו אותם ביחס להמון דברים שאיתם הם באו. סיפקנו להם את כל המידע ואפילו נתנו נתונים מהסקר. יש אכזבה ביחס לזה. אני חושב שבסך הכל הם ראו שעושים את כל העבודה כמו שצריך. ראו שעשינו בדיקות, שאנחנו מקבלים דיווחים ודואגים לפיקוח המחירים. לעומת זאת מההמלצות והמסקנות נראה שהם לקחו את הדברים למקום קצת אחר".

"ממצאי הדוח מראים שאנחנו עושים עבודה מקצועית בסקר ובחלוקת המכסות, שאנחנו מטפלים בעודפי חלב כמו שצריך. אין אצלנו תנודות במחיר כמו במדינות אחרות שבהן המחירים לצרכן עלו בשנה האחרונה ב-70%. מחיר החמאה, לדוגמה, בעולם עלה ב-60-70%. אחרי שפתחו את החמאה לייבוא ביטלנו את הפיקוח על המחירים, כי כבר לא היה טעם לפקח. כיום מחיר חמאה מיובאת גבוה ב-60-70% מהמחיר שהיה בשנה שעברה. המחיר בארץ עלה באחוזים בודדים בכל התקופה הזאת והחמאה הישראלית נשארה סביב 4 שקלים ל-100 גרם. זה פשוט כי אנחנו לא חשופים לתנודות כמו מקומות אחרים. זאת גישה מאוד אחראית".

איך בכל זאת מצליחים באירופה לייצר במחיר נמוך מבארץ?
"בישראל תזונת הפרות מבוססת על תערובות ש-75% מהמרכיבים שלהן מיובאים. המזון מרכיב חצי מעלות הייצור. באירופה לכל רפתן יש שטחים למרעה, מה שמוזיל משמעותית את המזון לפרות שם. בנוסף למחיר החלב, יש תמיכה ישירה לחקלאים לפי שטח. תמיכה ישירה מהסוג שקיים באירופה לא מתאימה לרפת בישראל, כי פה אין שטחי מרעה, אז צריך למצוא מפתח אחר לפיו תחושב תמיכה כזאת. מה גם שהמחירים באירופה עלו מאוד בשנה האחרונה. כבר כמה שנים שהעלות הממוצעת של ייצור חלב באיחוד האירופי גבוהה באופן בולט מהמחיר שהרפתנים מקבלים עליו. אפשר לראות את זה גם בדו"ח המבקר. הם עומדים בזה הודות לתמיכות".

חשדנות יתרה על נושא הסקירה

צוק-בר מתרעם על תקפות נתונים שבהם משמש דוח מבקר המדינה. "בהשוואת המחירים בין מחיר החלב בישראל לבין ה-oecd, מצטטים מחירים מ-2017 שכבר ממש לא משקפים את המצב. מאז המחירים באירופה הרקיעו שחקים. נכון להיום המחיר הממוצע ל-1 ק"ג חלב גולמי באירופה הוא 53.3 סנט יורו. בבולגריה מדובר ב-65 סנט, במלטה 60 סנט, בספרד 58 סנט. המחירים יותר גבוהים מישראל. במדינות האלה החקלאים מקבלים תמיכה של בערך 8 סנט ותנובת הפרות נמוכה יותר. בישראל בחודש פברואר המחיר היה 58 סנט. היום אנחנו בפער של 8-10% מממוצע המחירים באירופה על מחיר החלב הגולמי."

את מחיר החלב הגולמי, "מחיר המטרה", קובעת ועדת היגוי מטעם משרד החקלאות, שחברים בה כלכלני משרד האוצר, כלכלני מועצת החלב וכלכלני התאחדות חקלאי ישראל. המחיר נקבע לפי פרמטרים קבועים ובהתאם לסקר דו-שנתי שמתבצע על-ידי ספק חיצוני. בדו"ח מציין המבקר שמועצת החלב וועדת ההיגוי לא הסדירו עם ספק הסקר את נושא ניגוד עניינים, למרות שהלכה למעשה לא עלה צורך בכך, בהעדר ניגודי עניינים. עוד מותח המבקר ביקורת על כך שועדת ההיגוי לא מנהלת בקרה מספקת על עבודת הסקר שמבצע הספק.

מקלחת קירור לפרות בקיבוץ גלגל שבבקעת הירדן (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

"אנשי מבקר המדינה ראו שועדת ההיגוי מקבלת נתונים ועושה בקרות. הם העירו על כך שלא בודקים את עבודת הספק. לדוגמה, כדי לוודא שכל נתון הוא מדויק ביקשו שנשווה את הנתונים לסקר אחר, שעורכים מדריכי המקצוע של משרד החקלאות. הם קיבלו את הרושם שהוא מאוד אמין כי המגדלים מאוד סומכים על המדריכים. למעשה, ביקשו שנחשוף בפניהם נתונים מסקר ההדרכה והמקצוע. הסברנו שסקר ההדרכה נועד לשפר את ההדרכה ולכן מתבצע בשיטה שונה ודוגם פרמטרים שונים. הסברנו גם שיש עיקרון של סודיות. בכל מקרה, אנחנו רוצים לספק לנדגמים בסקר של הוועדה את הביטחון שהנתונים שלהם לא מתפרסמים ונשמרים סודיים. אפילו אנחנו בעצמנו לא מקבלים את הנתון הפרטני של כל אחד, אלא שורות אנונימיות וממוצעים. אנחנו עושים ניתוחי תקינות וסבירות, בודקים את המדדים ואת הסבירות של כל מדד, ברמת כמות מזון לפרה ויחס פרה לליטר. כל נתון שנראה חריג, אנחנו שולחים את החברה הסוקרת לבדוק שוב. יש לנו צוות מקצועי שמכיר את הסקר ואת הענף כבר שנים."

"בכל מקרה, כבר הודענו להם שלקחנו מיוזמתנו חברת בדיקה שתבקר אקראית את עבודת הסקר לשנה הקרובה. זה נשמע אבסורד, כי אנחנו בעצם נדרשים לעבודה כפולה: אם אנחנו עורכים את הסקר במקום הספק, כבר אין מה לקחת ספק. עכשיו אנחנו גם משלמים לספק וגם לחברה נוספת של רואי חשבון שתבדוק כל מספר שהוא מוצא.

יכול להיות שהביקורת היא לא על איכות הסקר אלא על עצם קיומו?
"אני לא יודע, זה בהחלט יתכן. לדוגמה, מתחו ביקורת על אמינות הסקר מפני שההשתתפות בו היא וולונטרית ומקיפה 80% מהענף. מבחינת התוקף של סקר מסוג כזה, ברור שאחוז ההשתתפות מייצג ומשקף את השטח. הסטטיסטיקאית שלנו מהפקולטה לחקלאות מוציאה מדגם שנותן ייצוג לכל גודל לכל אזור ולכל מגזר. לפי המדגם הזה לכל רפת יש מקדם חישוב. כך מגיעים לייצוג מלא של כל הכמות. מדובר במדגם מייצג ברמה מאוד גבוהה ואנחנו בטוחים שזה מכובד ומקצועי. אולי דו"ח המבקר מציע שעצם קיומה של הוולונטריות הוא בעייתי, אבל כשמדובר ברמת השתתפות כזו גבוהה, אנחנו חושבים שהיא עדיפה על חובת השתתפות, כי זה רק ייצור יותר אנטגוניזם ודחייה. גם בסקרים של הלמ"ס אין 100%, למרות שזה חובה על פי חוק פקודת הסטטיסטיקה".

היעילות גבוהה, אך דורשים יותר

למרות הממצאים, שמעידים על יעילות גבוהה בהרבה מאשר ברוב מדינות העולם, דו"ח המבקר ממליץ על התייעלות נוספת.

מה עוד אפשר לייעל בענף החלב הישראלי?
"הסכמי הרפורמה בענף החלב קובעים שבכל סקר יש להעלות את הרף של הרפתות הנסקרות, כך שמחיר המטרה יקבע על פי עלויות הייצור ברפתות שמייצרות בכמויות גדולות, לא על פי הרפתות הקטנות. בסקר קודם זה עמד 600,000 ליטר, ומאפריל השנה אנחנו לוקחים בחשבון רק את הרפתות שמעל 800,000 ליטר. זה מקדם התייעלות מובנה בהסכם, שמבטיח שמתאמצים להוריד את המחיר. במקביל רפתות קטנות נסגרות ורפתות בינוניות גדלות עם השנים ומגיעות לדרגות יעילות גבוהות."

רפת בקיבוץ שריד בעמק יזרעאל (צילום ארכיון: ענת חרמוני/פלאש90)

לדברי צוק-בר התייעלות יכולה להיות בעיקר בניהול הרפתות. "מרבית הפרמטרים הם אחידים: מחירי המזון, מחיר המטרה, איכות החלב שהיא בבקרה מאוד גבוהה וכולם התיישרו לרף הגבוה. הרפת הישראלית מאוד מקצועית. רוב החקלאים באים פעם בשנה לכנס של שלושה ימים ושומעים על המחקרים בענף, לומדים, משתכללים."

ומה לגבי הטענה שישראל וקנדה הן המדינות היחידות שבהן ענף החלב מתוכנן?
"זו טעות. במדינות שונות יש מחיר במינימום ומחיר ההתערבות לפי חישובים שונים. גם באיחוד האירופי וגם בארה"ב. זה לא בדיוק כמו אצלנו, אבל באירופה השוק מתוכנן מאוד, בין אם על ידי הקואופרטיבים או על ידי היצרנים. בכל מקרה, זה דבר שאי אפשר שלא לתכנן אותו. אף אחד לא יכול לשאת בעלויות של שוק חלב לא מתוכנן, בהשקעות ההון וסיכון ההון שכרוך בו".

השכר על המוקד: "לא היו מציעים דבר כזה בשום ענף אחר"

צוק-בר מוטרד גם מהתייחסות מבקר המדינה לרכיבי השכר של יצרני החלב, שמהווים 15% ממחיר המטרה. "המליצו פה משהו ממש לא הגיוני. מבקר המדינה מעלה שאלה: למה מחשבים את שכר מנהל הרפת על פי השכר הממוצע במשק. נושא השכר של יצרני החלב מחולק לשניים: עבודה שכירה ועבודה עצמית. עבודה עצמית היא העבודה של בעל הרפת ברפת משפחתית, או של חברי הקיבוץ המועסקים ברפת שיתופית, להבדיל משכירים העובדים ברפת. חישוב עלות העבודה העצמית נאמד בהתאם לשכר העבודה הממוצע במשק. כשמדובר בעבודה שכירה, המבקר מתייחס אליה לפי שכר של פועל".

אלא שלפעמים מנהלי הרפתות הם שכירים, שמקבלים שכר יותר גבוה מאשר בעל רפת, שנחשב עובד עצמי. "זה אבסורד", אומר צוק-בר. "מנהל רפת שכיר מקבל שכר גבוה יותר ממה שמגולם במחיר המטרה. לאורך השנים החשיבה הייתה שהשכר הממוצע במשק מייצג השתכרות ממוצעת אלטרנטיבית של בעל הרפת שמנהל עסק עם השקעות מאוד גדולות. במונחים עסקיים הוא הרי לא הפועל, אלא היזם. מבקר המדינה תוהה מדוע לא מחשבים גם את שכרו על פי ממוצע שכר העבודה בחקלאות שהוא השכר של פועלים שאין להם שום סיכון על העסק. הרי לא היו מציעים דבר כזה בשום ענף אחר".

"בעל הרפת משלם את הריבית על ההון שהוא השקיע, שהיא היום מאוד גבוהה. לרפת שהיעילות שלה ממוצעת אין שורת רווח, יש לו רק את התמורה על העבודה העצמית שלו. כל היתר ילך לכיסוי הוצאות".

"אם אין לו תמורה עודפת על הממוצע, אז זה הרווח שלו", אומר צוק-בר. "אם הוא יקבל שכר של פועל אז עדיף לו להית פועל. זה פחות כאב הראש ופחות סיכון מאשר לנהל עסק שיש בו כל כך הרבה השקעות. איזה היגיון יש בזה שמי שמנהל עסק, השקיע מיליונים, לוקח על עצמו סיכון יומיומי שפרה תחלה או שיקרה לה משהו, שהמחירים ירדו כי הכמויות יותר נמוכות או כי הצריכה ירדה, שהוא ישתכר כמו פועל? יש הרבה סיכונים בבעלות וניהול רפת. איפה פרמיות הסיכון? כשעשינו חשיבה על מחיר המטרה העתידי, אמרנו שצריכה להיות שורת רווח, גם אם מינימלית. אם רוצים לטפל במחיר צריך להשתמש בעוד כלים שמצויים בידיים של האוצר. אי אפשר שוב להטיל את ההתייקרות על היצרנים".