ביום חמישי האחרון קברתי את החבר הטוב שלי, שחר כהן בראון. הכאב של בת הזוג שלו, של בתו בת ה-4, של משפחתו וחבריו ושל כל מי שיחסר את חייו הוא עצום ובלתי נתפס. אבל דווקא עכשיו חשוב לי לבטא את הכעס שלנו.

שחר, תושב מצפה רמון, נהרג בתאונה חזיתית בכביש 40, אותו כביש בו נהרג התינוק מעיין דומנוביץ׳ רק לפני עשרה ימים בתאונה חזיתית. הוא קבור בבית העלמין הקטן של מצפה רמון, ולצדו קבורים שני תלמידים שלי שנהרגו באותו כביש.

זה הכביש בו אנחנו נוסעים כל יום. כל יום. לעבודה או עם הילדים לבילוי או לרופא או לקניות או לבקר משפחה או לתקן רכב במוסך. הכביש הזה הוא כביש דמים. לפי נתונים שפרסם מרכז המידע והמחקר של הכנסת, בעשור האחרון נהרגו בחלק הדרומי של כביש 40, בין צומת קטורה לקריית גת, 61 בני אדם. מרבית התאונות התרחשו בין מצפה רמון לבאר שבע. כמו התאונה בה נהרג שחר, רוב גדול של התאונות התרחש בשעות היום. 24% מהתאונות בקטע הכביש בו נהרג שחר יסתיימו במוות, פי 10 מהממוצע הארצי.

שחר כהן בראון ז"ל (צילום: הנוער העובד והלומד)

אם לא יהיה שינוי, גם בשנה הבאה ובזו שאחריה קטעי כביש אלה יגבו קורבנות. "כביש 40 בחלקו הגדול סובל מתשתית לקויה ולא סלחנית לטעויות הנהג. ללא גדר הפרדה בין הנתיבים כל טעות קטנה עלולה לגרום לתאונה קטלנית" אמר מנכ"ל עמותת אור ירוק, עו"ד יניב יעקב, רק שבוע לפני התאונה בה נהרג שחר. "הכביש הזה מסוכן ואדום לכל מי שבוחר להשתמש בו".

מאז סגירת נמלי התעופה בשדה דב ואילת כמות התנועה על הכביש גדלה משמעותית. דבר שהגביר עוד יותר את הסיכויים לתאונות. בכביש 90 המדינה הצליחה לטפל, או לפחות להצהיר על טיפול. אבל לכביש 40 עד למצפה רמון אין אפילו הצהרת כוונות.

הפתרון פשוט וידוע לכל: הרחבת הכביש, בניית מחלפים, הצבת רמזורים או כיכרות, בניית הפרדה ועוד. לפי נתוני משרד התחבורה, במוקדי סיכון בהם בוצעו שיפורים קיימת ירידה של בין 40% ל-50% בממוצע מספר התאונות.

בלתי נתפס, אבל כל מה שנדרש כדי להציל חיים הוא החלטה ותקציב. למדינת ישראל לא חסר כסף. ובכל זאת, העולם שותק. חברי הכנסת שבחרנו שותקים. האנשים שיכולים לגרום לכביש 40 להפסיק להיות כביש דמים, שותקים.

אם זה היה חבר שלהם שהם היו צריכים לטמון באדמה, אולי זה היה אחרת.

אנחנו הפסקנו לשתוק. לא נעצור עד שכביש 40 – כביש הדמים יהפוך לבטוח. לנו, לילדינו ולכל תושבי מדינת ישראל.

__________________________________________________________________

שלום דנוף הוא חבר בקיבוץ המחנכים של דרור-ישראל במצפה רמון.