"וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב. וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה". (בראשית כה, כט-לד)
צריך להבין מה הערך והמשמעות של קניה או מכירה של הבכורה.
הרי בכורה היא מעמד רוחני – או שאתה בכור או שלא, כיצד ניתן לקנות או למכור מעמד זה, מכירה או קניה של מעמד זה הינה חסרת משמעות.
ויותר קשה – העניין של הברכות. מה העניין בלגנוב את הברכות?
אם אתה ראוי לברכות, הן יחולו עליך ואם אינך ראוי להן – מה יעזור שתגנוב אותן? איזו משמעות יש ללקיחת ברכות בגניבה?
והכי קשה להבין את התנהגותה של רבקה – איזו מן גישה זו לחנך את הילד לשקר ולגנוב?
אם רבקה חשבה שיצחק טועה, מן הראוי היה כי תתווכח איתו ותעמיד אותו על טעותו, כפי שראינו אצל שרה שאמרה לאברהם – גרש את האמה הזאת ואת בנה. זאת ודאי לא דרך חינוכית מקובלת – לשקר ולגנוב.
וכיצד ניתן לקבל זאת שיצחק שהיה בדרגה של יותר מנביא ושכינה שרתה עליו – וכי הוא לא ידע מי הוא עשיו ומי הוא יעקב? כיצד חשב לתת את הברכות לעשיו?
כתוב אצל יעקב אבינו שבירך את אפרים ומנשה שראה את זרעם את סוף כל הדורות וראה שמאפרים עתיד יהושע לצאת ולכן שם את ימינו עליו. וכן אצל משה רבנו כתוב "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ" (שמות ב, יב), מסבירים חז"ל שצפה ברוח קודשו שעד סוף כל הדורות לא יהיה ממנו שום תועלת. אז כיצד ניתן לומר על יצחק שלא ידע להבחין בין עשיו לבין יעקב?
אלא ודאי יצחק ידע והיה ברור לו שיעקב הוא איש תם יושב אהלים ועשיו צייד ורוצח, אלא שהמחלוקת בינו לבין רבקה הייתה בדרכי החינוך – עד כמה השמאל דוחה ועד כמה הימין מקרבת. עד כמה אפשר לעגל פינות כדי לקרב את הבן.
גם רבקה אהבה את עשיו, הרי הוא בנה, אך כאמא שהיא עיקר הבית, זו המחנכת את הילדים ומציבה להם גבולות, ידעה כי דווקא עם עשיו שהוא הבן "הקשה" צריך לנהוג בדרך של הצבת גבולות ברורים.
התורה מספרת לנו על יצחק (כז, א) "וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת".
מסבירים חז"ל כי יצחק התעוור מעשן קטורת העבודה של נשות עשיו. אך בכל אופן יצחק לא זרק את עשיו מהבית. בכל ליבו הוא המשיך לקוות שיבוא יום והוא יחזור בתשובה.
בפרשה הקודמת, פרשת חיי שרה, מסופר כי אברהם לאחר העקידה הלך לקבור את שרה ויצחק הלך לבאר לחי רעי, שם היה ישמעאל, ולשם הלך יצחק כדי להחזירו בתשובה. ואכן ישמעאל חזר בתשובה בסוף ימיו כמו שראינו בסוף הפרשה:
"וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו…" (בראשית כה, ח-ט)
לכן יצחק האמין שאם הוא יקרב את עשיו, ויעניק לו את הברכות, הוא יצליח לשמור עליו בדרך הישר.
אבל צריך להבין שהברכות והבכורה, משמעותם האמיתית היא מיהו ממשיך דרכו של אברהם אבינו. כאן לרבקה כבר לא הייתה ברירה. רבקה לא התווכחה עם יצחק אלא נקטה במעשה, כיוון שרצתה להוכיח לו כי מרוב אהבת בנו, אפילו כשיעקב מגיע אליו ולא משנה את קולו, עדיין יצחק רוצה להאמין שזהו עשיו.
כתוב: "וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו."
יעקב אפילו לא שינה את קולו, אבל יצחק רצה להאמין שעשיו השתנה, וזהו עשיו שחזר בתשובה.
לפי זה יובן את הנאמר בתחילת הפרשה:
"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב" (בראשית כה, כח)
זהו השוני – רבקה אוהבת את יעקב ואילו ביחס ליצחק כתוב ויאהב – הביא את עצמו לאהוב את עשיו על מנת לקרבו.
מה אנו צריכים ללמוד מכך?
שאנו חייבים לעשות הכל כדי לקרב. יצחק שילם מחיר יקר מאוד – במאור עיניו. צריך לעשות הכל, עד לקיומו של עם ישראל. כשזה מגיע לשאלה קיומית להמשכו של עם ישראל – שם צריך לשים את הגבול.
