דרישתו של שר הכלכלה ניר ברקת לקבל מהייבואנים הגדולים את נתוני הרווחיות שלהם יכולה להיות צעד משמעותי במאבק ביוקר המחייה בישראל, אבל השאלה הגדולה היא אם יהיה מוכן לקחת אותו עד הסוף.

ברקת מאיים להשתמש בכוח אמיתי שיש לממשלה, מה שיכול להפעיל על היבואנים לחץ משמעותי. אבל נכון לעכשיו מדובר במכתב איום בלבד, בלי תוקף של ממש. ברקת לא יהיה השר הראשון שקורא לייבואנים הגדולים להוריד מחירים. בשבועות הקרובים יתברר האם הוא יהיה השר הראשון שיהיה מוכן להפעיל עליהם לחץ.

פיקוח על מחירים היה בעבר כלי משמעותי של הממשלה במאבק על יוקר המחייה, אבל היום הוא מוגבל לתחום צר של מוצרים בלבד. חוק הפיקוח על המחירים, בו משתמש ברקת, קובע רמות שונות של פיקוח על מחירים, וגם תנאים לשימוש בפיקוח.

רמות משמעותיות של פיקוח כוללות קביעת מחיר על ידי ועדת המחירים, או דרישה לאישור לפני העלאת מחירים. רמה נמוכה יותר של פיקוח, בה מאיים ברקת, היא דיווח על רווחיות של מוצר או שירות. ברמה זו אין מעורבות ישירה של הממשלה בקביעת המחיר, אלא רק דרישה לחשוף נתונים ומסמכים מהם ניתן לזהות מקרים של רווחיות עודפת.

חשיפת הרווחיות של מוצרים יכולה לשחק תפקיד משמעותי בהפעלת לחץ על הרשתות להוזיל מחירים. רווחיות חריגה יכולה גם להניע את הממשלה לאיים בצעדים נוספים, כמו החלת פיקוח ממשי על המחיר או הטלת סנקציות שונות על החברה.

אלא שהתנאים להחלת הפיקוח, המפורטים בחוק, אינם קלים. ראשית יש להראות שקיים מונופול על המוצר, או שהתחרות בין הספקים נמוכה. אמירות אלה נשמעות מובנות מאליהן כלפי מוצרים כמו טונה סטרקיסט או סכיני הגילוח ג'ילט, אבל גם הן יכולות להיות מאותגרות בדיון משפטי. כך לדוגמה בתביעה ייצוגית נגד המונופול של מילקי, ערערה שטראוס על הקביעה שהקצפת הופכת אותה למעדן נפרד.

כדי שהדרישה של ברקת לייבואנים תהפוך למחייבת, נדרשים השרים לפרסם צו, ובו נימוקים על הצורך בפיקוח. קשה מאד להניח ש-15 החברות, אליהן שלח ברקת את המכתב, יעשו את הגילוי מרצונן. כשיחלוף האולטימטום של 21 הימים שהציב ברקת יתברר האם האיום שלו הוא צעד יחצ"ני, או שהוא משקף מוכנות לפתוח שלב אחר במאבק ביוקר המחייה.