"המחסור במורים צועק לשמיים, ובסופו של דבר,  זה עניין של היצע וביקוש", אומר ל'דבר' שרון סייג, מורה להיסטוריה בבית הספר יצחק נבון בחולון, 25 שנים במקצוע. סייג משתתף היום (שלישי) בשביתת ארגון המורים, במסגרתה לא יתקיימו לימודים בכיתות י' בכל הארץ, כחלק מהמאבק של מורי התיכונים להסכם שכר חדש, שנמשך כבר שנה, החל ממאי שעבר.

"בתיכונים שליש מהמורים חסרים, ושני שלישים מהמורים מלמדים מקצועות שהם לא הוכשרו אליהם", אומר סייג, "בחטיבות הביניים המצב אפילו גרוע יותר. אם הממשלה רוצה שייכנסו למערכת החינוך מורים חדשים וטובים, היא צריכה להכניס יד לכיס".

את ההשלכות של אי-חידוש ההסכם סייג רואה בשטח. "אני רואה את החשש על פניהם של המורים בחדר המורים שלנו. כפי שכולנו יודעים, המחירים של הכול עולים, ושאלת ההישרדות חיה וקיימת".

במרץ האחרון פורסמה הצעתו של משרד האוצר שכוללת העלאה של שכר הבסיס למורה בתואר ראשון ל-9,800 שקלים בחודש במקום 8,500 שקלים כיום, כלומר עלייה של 1,300 שקלים. למורים בעלי תואר שני, שמרוויחים כיום 9,320 שקלים בחודש, יעודכן השכר ל-10,677 שקלים, תוספת של 1,367 שקלים. סייג מתנגד בתוקף להצעה. "תוספות השכר הללו אינן צמודות למדד המחירים לצרכן, ולכן בסופו של דבר העלייה בשכר נשחקת. מורה שיראה שהשכר לא מספיק – יעזוב".

סייג מתייחס גם להצעת משרד האוצר שכללה השטחה של טבלת השכר, כלומר העלאת השכר גבוהה למורים צעירים והעלאת שכר נמוכה יותר למורים ותיקים. "אין לי בעיה שמורים צעירים יקבלו יותר ממני, אבל בסופו של דבר גם מורים ותיקים הולכים למכולת", אומר סייג, "הם לא יכולים להיכנס למכולת ולהגיד למוכר: 'אתה יכול לתת לי דברים בתמורה לשליחות שלי?'"

חלק מהמאבק כלל עיצומים שנקט ארגון המורים: ימי שביתה, אי-השתתפות בוועדות בית ספריות ואי-מתן ציוני המגן. בחודש האחרון בית הדין הורה בשתי פעמים שונות על הפסקת שתי פעולות מתוך העיצומים: מתן ציוני המגן והשבתת הלימודים ליום אחד לשכבה י'. סייג מבקר את בית הדין לעבודה שאסר על המורים לשבות: "אנחנו נלחמים עם ידיים אזוקות".

ולמרות הכול, סייג אוהב מאוד את עבודתו. "תמיד חשבתי שהוראה היא חלק מהמפעל הציוני, ולכן חינוך הוא צו מוסרי. חינוך הוא לא מותרות, הוא הבסיס שעליו נשענת המדינה. הוראה מבחינתי היא המפתח לעתידה ולחוסנה של מדינת ישראל".