המדינה הכניסה סכום שיא של 33 מיליארד ש"ח ממיסי נדל"ן ומכירת קרקעות בשנת 2021, אך בתקציב הדו שנתי הקרוב הושקעו בדיור הציבורי חצי מיליארד שקלים, 1.5% מההכנסות ממיסי נדל"ן. 90% התקציב מותנה בהרשאה עתידית של משרד האוצר וכלל לא בטוח שיוצא לפועל.

ניתוח התקציב של משרד השיכון לשנתיים הקרובות, שערך מרכז אדוה לקראת אישור התקציב אמש (שלישי), מראה שלמרות גידול חסר תקדים בהכנסות המדינה מנדל"ן, ההשקעה בדיור ציבורי וסיוע לשוכרים נשארה מזערית.

עשירים בנדל"ן, עניים בהשקעה ציבורית

על פי דו"ח המחקר, בשני העשורים האחרונים המדינה הכניסה מעל ל-45 מיליארד שקלים ממכירת קרקעות, שליש מהסכום 14.8 מיליארד נכנסו ב-2021 בלבד. בנוסף לכסף, אותו מקבלת המדינה מרשות מקרקעי ישראל, הכנסות המדינה ממיסי נדל"ן (מס רכישה, שבח מקרקעין ומע"מ) רשמו עלייה ריאלית מ-4.2 מיליארד ש"ח בשנת 2001 ל-12.1 מיליארד ש"ח בשנת 2020. ב-2021 לבדה נרשמה עלייה חדה בהכנסות שטיפסו ל-18.4 מיליארד ש"ח, פי 4.5 מההכנסות המדינה מאותם המיסים לפני 20 שנה.

סך ההכנסות של המדינה מנדל"ן וקרקעות הגיעו כאמור לשיא של מעל ל-33 מיליארד ש"ח בשנה האחרונה בעוד התקציב הוודאי שיועמד לטובת הדיור הציבורי יעמוד על 500 מיליון ש"ח לשנתיים הקרובות, שהן רק 1.5% מהסכום שנגבה במהלך 2021 בלבד. מכיוון שתמהיל המס לא השתנה באופן משמעותי לאורך השנים, מקורה של העלייה הגדולה בהכנסות נובעת בזינוק במחירי הקרקע והדירות, שרשמו התייקרות של 20% במהלך 2022.

בעוד מחירי השכירות צפויים להמשיך לעלות בשל העלייה בריבית, הסעיף הגדול ביותר בתקציב משרד הבינוי והשיכון נותר הסיוע בשכר דירה, אך גם הוא סובל משחיקה. בשנת 2022 עמדה ההוצאה לתשלומי הסיוע בשכר דירה על 2.3 מיליארד ש"ח, כ-41% מסך תקציב הבינוי והשיכון בשנה זו. בתקציב הנוכחי מתוקצב סכום דומה.

מדובר בסכום לא מבוטל שעוזר לכ-180 אלף משקי בית אך מדובר באופן תמיכה בעייתי, שזוכה לביקורת נוקבת בקרב המבקשים לקבל סיוע לדיור, שחלק גדול מהם זכאים לדיור ציבורי, אך נאלצים להתפשר עליו בעודם ממתינים שנים רבות בתור לדירה. על פי בדיקת מרכז אדוה, חלקו של הסיוע הממוצע בשכר הדירה החודשי ירד מ-30.1% בשנת 2007 ל-24.4% בשנת 2017, ובשנת 2022 לא חל בו שיפור כלל, למרות העלייה במחירי השכירות. אמנם, בין 2017 ל-2022 עלה הסכום החודשי הממוצע שניתן כסיוע עלייה ריאלית, מ-981 ש"ח ל-1,043 ש"ח, אלא שהעלייה המקבילה בשכר הדירה הממוצע הארצי שחקה את מרבית העלאה.

הצרכים וההבטחות לא פוגשים את התקציב

"כחלק ממדיניות 'השוק הפרטי', ממשלות ישראל נטשו את הדיור הציבורי", אומר ירון הופמן-דישון, חוקר במרכז ועורך הדו"ח. למרות הבטחת שר השיכון, יצחק גולדקנופף, לכך שיפעל להגדלה משמעותית של ההשקעה בדיור ציבורי, התקציב הנוכחי, שיעמוד על כ-250 מיליון ש"ח בשנה במחירים שוטפים, יהיה אף נמוך מהממוצע השנתי בעשור האחרון, העומד בין 300 ל 500 מיליון ש"ח בשנה. "משרד השיכון הקשיחו את הקריטריונים לזכאות", אומר הופמן-דישון, "הם המעיטו או אף ביטלו לחלוטין את ההשקעה התקציבית בבנייה חדשה של דיור ציבורי".

לפי הערכה שמסרה חברת עמידר למבקר המדינה בשנה שעברה, התקציב השנתי הנדרש לתחזוקה ראויה של דירות הדיור הציבורי עומד על כ-400 מיליון שקלים בשנה, אך התקציב העומד בפועל נמוך בהרבה: בעוד שמשנת 2015 לשנת 2016 עלתה ההוצאה עבור תחזוקת הדיור הציבורי מכ-92 מיליון ש"ח לכ-214 מיליון ש"ח, משנת 2017 חזר הסכום לרדת, והגיע לשפל של כ-91 מיליון ש"ח בשנת 2021.

השר גולדקנופף הצהיר שישקיע כ-700 מיליון שקלים לטובת שיפוצי דירות. אך הופמן-דישון טוען שאין דרך לאמת את המספרים במסמך התקציב, שכן הסעיף התקציבי שעוסק בתחזוקת דירות כבר לא קיים בגלל שינויים בסעיף התקצוב של הדיור הציבורי. עד לתקציב האחרון, סעיף תחזוקה צוין באופן נפרד, אך בעקבות שינוי בנוסח שנערך באגף התקציבים, התקצוב ככל הנראה נבלע בסעיף כללי ששמו 'נכסים וניהול', שמתוקצב ב-210 מיליון ש"ח, אך אינו מפרט לאן הכסף מכוון. יש לציין, שזה גם התקציב היחיד שהמקור הכספי אליו וודאי. שאר התקציב, העומד על 1.5 מיליארד נמצא תחת הסעיף 'הרשאה להתחייב' והיישום שלו כלל אינו ודאי.