"שמענו את החדשות על השריפה, פרסמנו פוסט תמיכה של 'דרור מטעים חינוכיים' שמסביר על הקשר ארוך השנים שלנו למטע אלמוג, אבל הרגשנו שזה לא מספיק", מספר ל'דבר' איתמר ריין, "ביום ראשון גזי (משה גזי, מנהל המטע מ.ר) התקשר להגיד שצנרת ההשקיה החדשה הגיעה ושנבוא מחר, אז פשוט באנו". ריין הוא חבר בצוות החקלאי-חינוכי של תנועת 'דרור ישראל', שביחד עם החברות והחברים בתנועה, התגייסו לטובת המטע שעלה בלהבות בשבוע שעבר.

לא רק הצוות של 'דרור מטעים חינוכיים' הגיע לסייע בהנחת צינורות ההשקיה מתחת לדקלים החרוכים. גם העובדים, פלסטינים ברובם, היו שם מהרגע הראשון כדי לכבות את האש ולהציל את המטע שהוא הרבה יותר ממקום עבודה עבור חלקם.

חברי 'דרור מטעים חינוכיים' מגיעים לעזור מטעים באלמוג אחרי השריפה (צילום: גדי לוי)

"כבר היה רבע לחצות, הייתי בבית, חבר שלי שהיה באזור התקשר ואמר שהוא רואה אש חזקה ליד המחסן שלנו", מספר זיאד, תושב יריחו, שעובד בתמרים באלמוג כבר 16 שנים. "ישר התקשרתי לגזי, ולעוד אנשים מהמטע, לא ענו. החבר התקשר שוב ואמר לי 'זיאד זה גדול'. ישר עליתי על הבגדים של העבודה ונסעתי לשם".

212 דונמים של עצים נפגעו בשריפה, מתוכם 140 דונם של תמר מסוג מג'הול, והשאר דקל נור, זאידי וקצת ועצים זכרים, מהם מפיקים את האבקנים להפריה היוצרת את הפרי. הפגיעה אינה רק מהאש עצמה, אלא גם מהחומרים מעכבי הבעירה בהם השתמשו הכבאים לעצור את השריפה, ומהימים בהם לא הייתה השקיה סדירה לעצים. צוות המטע הכולל את זיאד וחבריו, עובדים מתאילנד וכמה ישראלים עוסק בשיקום מיום חמישי, שומרים על המעט שאפשר להציל, ומתרכזים בניסיונות למזער את הנזקים.

"לעזור, לחבק ועל הדרך גם לפנק בארוחה לצוות"

"חלק מהחבר'ה של התנועה שהגיעו להניח את הצינורות, עבדו פה בעבר", אומר בגאווה גזי, מנהל המטע הוותיק חבר קיבוץ אלמוג, ויש חברים שעבדו פה שנים, אז זה נורא כיף, דפקו עבודה, היו יעילים".

"אתמול הגיעו החבר'ה באו לעזור לנו", אומר זיאד בהתרגשות, "עשו לנו על האש, והכי כיף שראיתי אנשים של פעם, אנשים שחשוב להם".

משה גזי במטע התמרים השרוף. "יצרנו פה סוג של משפחה" (צילום: איציק גואל)

"כחקלאי זה כאב שאתה מרגיש אותו, גם אם זה לא קרה לך, הרגשנו שאי אפשר להתעלם", מסביר ריין על המחווה, "להפך, לבוא לעזור, לחבק ועל הדרך גם לפנק בארוחה לצוות, היה שווה את הנסיעה הארוכה".

"לא בא לי לראות את העצים שרופים, זה מעליב בלב"

מטע הוא עסק כלכלי, ופגיעה חמורה כל כך יכולה להוות סכנה ממשית לפרנסתם של 20 העובדים הפלסטינים, 8 התאילנדים ושלושת הישראלים שעובדים בו. "בניתי את הבית מהעבודה הזו, קניתי רכב מהעבודה, התחתנתי מהעבודה – זה כמו שלי. אנחנו חיים מזה", מספר זיאד על התחושות נוכח השריפה והחשש מאובדן הפרנסה, "אני מרגיש רע, לא בא לי לראות את העצים שרופים. זה מעליב בלב".

זיאד, תושב יריחו שעובד במטעי התמרים באלמוג (צילום: מתוך אלבום פרטי)

אבל גזי, כמו שהוא מעיד על עצמו, הוא חקלאי מהדור הישן, "אנחנו לא נשברים בקלות, לא יודע אם זה מטיפשות, אבל לא מתייאשים", הוא אומר בגאווה. "אני לא יודע איך נמשיך מפה, אבל אני כן יודע שהמטע הוא סוג של בית, יצרנו פה סוג של משפחה, רעות כזו, יש פה עובדים מיומנים. להכשיר אותם זה לא דקה, יש אנשים שעובדים 10 שנים, מבינים אותי בעיניים עצומות, הם קשורים למקום. יש חוזה בין המטע לעובדים, לא שוברים אותנו, נהיה יצירתיים, נשמור על העובדים שלנו".

"המטע באלמוג בשבילי זה כמו הבית", אומר זיאד, "אני לא עובד בשביל משכורת, אני שומר עליו כמו הבית. כל הזמן שלי שם. אנחנו עובדים כולם ביחד, פלסטינים או תאילנדים או ישראלים, לא מסתכלים אם זה יהודי או מוסלמי. למצית הייתי אומר שיחשוב רק לרגע, אם מישהו הורס לו את העבודה ולילדים שלו לא יהיה אוכל. בכמה משפחות פגעת בגלל זה, למה עשית את זה?"