התנועה הקיבוצית תקים צוות לגיבוש עמדתה בנושא עבודה מאורגנת. בעקבות הפרסום ב'דבר ראשון' על כנס התעשייה הקיבוצית שעסק בין היתר במניעת התארגנות עובדים תחת הכותרת "התאגדות עובדים – זה כבר כאן", הוחלט במזכירות התנועה הקיבוצית להקים צוות משותף להתאחדות הארגונים הכלכליים הקיבוציים (המאגדת את המפעלים האיזוריים), לאיגוד התעשיה הקיבוצית ולמזכירות התנועה, שמטרתו תהיה גיבוש עמדת התנועה הקיבוצית באשר לעבודה מאורגנת ושאלות הנוגעות לאדם העובד.

משיחות שערך דבר ראשון עם נוכחים בדיון המזכירות עולה כי מזכיר התנועה הקיבוצית ניר מאיר הביע מורת רוח מהעובדה שנושא הכנס נודע לתקשורת. לדבריו לא יהיה נכון שמזכירות התנועה תביע בנושא עמדה חד משמעית, אבל נחוץ להראות עיסוק תנועתי בסוגיה. לפיכך ביקש מאיר את הקמת הצוות, מתוך כוונה ללבן וללמוד את הסוגיה – זאת מבלי לקבוע התחייבויות ללוח זמנים מסויים, ותוך הסתייגות מקביעת עמדה ברורה של מזכירות התנועה הקיבוצית בנושא טרם למידתו לעומק.

בדיון ציין מאיר כי כבר בפגישתו הראשונה עם יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן  הבהיר זה את החשיבות שהוא מייחס לזכות ההתאגדות של העובדים במגזר הקיבוצי, והביע חשש כי נושא זה יקבל אף ביטוי בשיח לקראת הבחירות לראשות ההסתדרות הצפויות במאי הקרוב. לדבריו אין הכוונה רק לעובדי התעשיה הקיבוצית, אלא גם לסוגיות הנוגעות לעובדים המועסקים במסגרת קהילות הקיבוצים עצמם, כגון עובדי חינוך ושירותים.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

גם ח"כ איתן ברושי, עד לא מזמן מזכיר התק"צ, נכח בדיון ואמר כי הציבור אינו מבחין בין התנועה הקיבוצית לבין התעשיה הקיבוצית. לדבריו נוצרת בעיה תדמיתית כשהתנועה הקיבוצית מתפארת בהישגיה כמעסיק של עשרות אלפי עובדים מחד – אך מאידך מצטיירת כמתנגדת לזכויות העובדים להתארגן ולשבות – רעיונות שהיו בבסיסה האידאולוגי בעבר.

את הדיון בנושא זה ביקשה להעלות חברת המזכירות נוגה בוטנסקי מקיבוץ בית השיטה. ל'דבר ראשון' אמרה בוטנסקי, אשר ביקשה גם להיות חברה בצוות שיקום: "חשבתי שזה לא ראוי שזו תהיה הכותרת, זה לא נכון ערכית וזה גם לא נכון ציבורית. נכון אומנם לדון בנושא, אבל לא נכון לפחד מזה, ושזו תהיה הכותרת וזה יהיה המניע. יחסי העבודה במפעלי התנועה הקיבוצית, ומקומו של החבר העובד – גם אם אינו מוגדר כמועסק, זה בהחלט נושאים חשובים לדבר עליהם".

חלק מחברי המזכירות הצטרפו לגישתה של בוטנסקי והדגישו את המחויבות ההיסטורית של התנועה הקיבוצית לערכי ההתאגדות, העבודה והצדק החברתי – ומתוך הכרה במשמעות התעשייה הקיבוצית כמעסיקה של למעלה מ-30 אלף עובדים, רבים מהם באיזורי הפריפריה. אך לדברי חלק מהנוכחים מרבית הדיון עסק בסוגיית המשמעויות הציבוריות והפוליטיות של הפגיעה ב"דימוי" של התנועה בציבור. יש שטענו כי גל ההתאגדויות במשק הינו תהליך שאין יכולת לעוצרו, ולפיכך נכון יותר יהיה לבחון כיצד לשתף איתו פעולה תוך שמירה על האינטרסים של התנועה הקיבוצית, ומתוך רצון שלא לפגוע ביחסיה הפוליטיים עם ההסתדרות הכללית.

נושא נוסף שעלה בדיון הוא היות איגוד התעשייה הקיבוצית במעמד של חבר נלווה בלבד ולא חברים מן המניין בהתאחדות התעשיינים, דבר המחריג אותו מההסכמים הקיבוציים הנחתמים בין ההסתדרות להתאחדות.