יענה משה אהרון, אליקו שליין ומרים דוד ספגו מכה קשה לפני שלושה חודשים, ומאז הם מתלבטים איך להמשיך הלאה. תוכניות וניסיונות חיסכון של שנים רבות לרכישת דירות הדיור הציבורי הצנועות בהן הם חיים התנפצו בהינף החלטה אחת של שר השיכון, יצחק גולדקנופף, שלא להאריך את חוק זכויות הרכישה של דיירי הדיור הציבורי.

"ללא החוק לעולם לא יהיה לי בית", אומרת בכעס יענה משה אהרון (58), תושבת מעלה אדומים, שגרה בדירת הדיור הציבורי שלה 23 שנה. כאן היא גידלה את ששת ילדיה, והיום היא מתקיימת מקצבת נכות ומההטבות שמגיעות לה בתור אלמנה. לדבריה, "אין לי דרך אחרת לקנות דירה".

חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) מוכר גם כ'חוק המכר' וכ'חוק רן כהן', על שם חבר הכנסת שחוקק אותו לפני 25 שנים. החוק הוא הדבר היחיד שיכול לתת להם סיכוי להחזיק בדירה משלהם.

הבניין במעלה אדומים בו מתגוררת יענה משה אהרון (צילום: יונתן בלום)

במעמד שבו נמצאת משה אהרון, רכישת הדירה דרך החוק הפכה לכדאית מאוד. הקצבאות שלה הן ההכנסות היחידות שלה בשנים האחרונות. "הדירה תאפשר לי להיות בטוחה", היא אומרת, "אבל הכי חשוב – היא תהיה הנכס הראשון שלי". בגלל הזמן הרב שגרה בביתה, ההנחה שמגיעה לה על פי הקריקטריונים של החוק שפג תוקפו, עומדת על מאות אלפי שקלים, ותאפשר לה לרכוש אותה עם הון עצמי מועט, שהיא יכולה להרשות לעצמה. "ללא ההנחה, אין לי יכולת לרכוש דירה של מיליון שקלים".

"הדירה הצילה אותי, אבל עכשיו הכל התנפץ"

חוק זכויות הרכישה חוקק עוד בסוף שנות ה-90, אך יצא לפועל רק ב-2013, לאחר שבג"צ כפה את יישומו על המדינה. הוא אפשר לדיירים לרכוש את דירתם מהמדינה בהנחה משמעותית, שנגזרה ממספר השנים שבו התגוררו בדירה ושילמו עליה דמי מגורים חודשיים. בעשרת השנים האחרונות, מעל 11.5 אלף דיירים הצליחו לממש את הרכישה המסובסדת, אך מיום ביטול הוראת השעה באמצע פברואר, האפשרות הזו נלקחה מעשרות אלפיי דיירים, שחסכו שנים רבות עבורה ונותרו עם חלומות שבורים.

"התחלתי לעבוד קשה מאוד בגיוס הכסף לדירה מהרגע הראשון שנכנסתי אליה", אומר אליקו שליין (39), דייר דיור ציבורי, שמתגורר בדירה צנועה במרכז שדרות כבר ארבע שנים.

אליקו שליין: "הדירה הצילה אותי, אפשרה לי להחזיר את כל החובות שלי ולתכנן עתיד, אבל עכשיו הכל התנפץ" (צילום: יונתן בלום)

שליין מוכר כנכה. בעבר הוא עבד כמאבטח, אך כיום אינו יכול לעבוד. "תכננתי הכול כך שלקראת השנה החמישית שאני גר בדירה, שזו השנה שאפשר לבקש מהמשרד לרכוש את הדירה, יהיה לי את הכסף ואני אוכל להתקדם לרכישה. בניתי תוכנית שלמה לגרד הון עצמי מכל מקום אפשרי: פוסטים בפייסבוק, גיוסים, חברים, משפחה, כל דבר שיאפשר לי לקחת כמה שפחות משכנתא. אני מוכן לעשות הכול עבור בית שיהיה לי למקלט".

לפני ארבע שנים פתח שליין אוהל מחאה מול בניין העירייה, לאחר שמצא את עצמו ללא יכולת לממן לעצמו קורת גג. "בעזרת פעילים ובעזרת התערבות של יובל פרנקל ז"ל, שעמד אז בראש חברת השיכון עמיגור, קיבלתי את הדירה הזו, וחיי השתנו ללא היכר. הדירה הצילה אותי, אפשרה לי להחזיר את כל החובות שלי ולתכנן עתיד, אבל עכשיו הכול התנפץ".

כיום הוא משלם 700 שקלים בחודש על הדירה. זה משחרר לו בין 1,300 ל-1,500 שקלים בחודש, שללא הדירה בדיור הציבורי, היו נבלעים בשכר הדירה. "אני מפחד שלא אצליח לרכוש אותה, ובהמשך מחיר הדירה יעלה כמו כל הדירות פה. הרי הקצבה שאני חי עליה תישאר ללא שינוי".

הבניין בו גר שליין מיועד לעבור בשנים הקרובות פינוי-בינוי, והוא יודע שהוא חי על זמן שאול. אם לא יצליח לרכוש את הדירה לפני כן, יהיה לו קשה מאוד לרכוש אותה בעתיד. "עמיגור פשוט יגידו לי לעזוב את המקום ויעבירו אותי לדירה במקום אחר, שיכול גם להיות בעיר אחרת".

"לא מחפשת להיות משקיעת נדל"ן, רוצה לגור בדירה נורמלית"

מרים דוד (38) מתגוררת בדירת דיור ציבורי בשכונת גילה בירושלים, אליה עברה לפני חמש שנים לאחר שלא הצליחה למצוא דירה בשכונה שלה. "עברתי לצד השני של העיר, הילדים שלי נוסעים שעות למוסדות הלימוד שלהם, והכל בתקווה שתהיה לי דירה שאוכל לרכוש. ועכשיו מה? אני לא מחפשת להיות משקיעת נדל"ן, רוצה לגור בדירה נורמלית איפה שחפץ ליבי".

היא מספרת שניסתה להגיע לדירה משלה בדרכים נוספות, אך שוק הדיור לא מאפשר זאת לנשים במצבה. "זכיתי במחיר למשתכן בנהריה, וכשראיתי את המחירים נדהמתי – בדיוק כמו בירושלים. מאיפה אני אמורה להביא 300 אלף שקלים הון עצמי למשכנתא?".

מרים דוד ומשפחתה בדירתם בשכונת גילה בירושלים. "הדירה תאפשר לי להיות בטוחה. אבל הכי חשוב – היא תהיה הנכס הראשון שלי" (צילום: יונתן בלום)

"קשה לי להאמין שיחדשו את החוק"

בראשון האחרון אישרה ועדת השרים לחקיקה את ההצעה להארכה מחודשת של החוק, וזו תעלה להצבעה טרומית ברביעי הקרוב. עצם האפשרות להצבעה אמנם הגיעה מגולדקנופף עצמו, שללא התערבותו סביר להניח שהצעות החוק הפרטיות של ח"כ מיכאל ביטון (המחנה הממלכתי) וקטי שטרית (הליכוד) לא היו עוברות. אך אם להסתמך על קצב החקיקה הממוצע של חוק פרטי בישראל, התהליך יכול להימשך חודשים, אם לא שנים רבות. ובמידה והממשלה תיפול, תהליך החקיקה ייפול יחד איתה, ואין דבר שמבטיח את שובה בממשלה הבאה, בטח כאשר משרד האוצר מצהיר בגלוי שהוא מתנגד לחידוש החוק.

"עצוב שאיש ציבור שנתנו לו כוח, משתמש בכוח הזה לרעתנו", אומרת דוד, חברה בקבוצת נחל"ה – נשים חרדיות שנאבקות עבור דיור ציבורי. בזמן כהונתו של שר השיכון יעקב ליצמן, הן הובילו מולו מחאה על התורים הארוכים לדירה במחוז ירושלים, העומדים על כ-2500 מבקשים לדירה. "שר חרדי, ירושלמי, אמור להיות מחובר לציבור", היא קובעת, "אבל בסוף הוא זה שחותם על ביטול החוק. זה מצב מביש, ואנחנו נחדש את המאבק סביב זה".

שליין פסימי. "הייתי בדיונים בכנסת וקשה לי להאמין שיחדשו את החוק", הוא אומר, "אולי תהיה הארכה לשנה, שלא תעזור לי באופן אישי, כי עד שאגייס כסף ואעבור את כל הבירוקרטיה – התוקף יסתיים שוב. זו עבודה בעיניים, או שיחדשו כמו שצריך, או שיגידו שהם לא מתכוונים לעשות כלום".

משה אהרון, גם היא פעילה ותיקה בתחום הדיור הציבורי, מעריכה שגם אם החוק יחודש, הדיירים יפסידו. "הבנתי שבחוק החדש רוצים לשנות הקריטריונים של ההנחה וזה מקומם. אם החוק החדש יהיה בתנאים רעים יותר – לא נוכל לרכוש את הבית. התקופה היחידה שהייתה טובה לדיור הציבורי הייתה תחת יואב גלנט. רכשו דירות, הרבה משפחות קיבלו דירות. מנכ"ל המשרד, חגי רזניק עשה הכל כדי לדאוג לבתים עבור משפחות ולשפץ דירות שהיו מוזנחות שנים. והנה נבחר שר חרדי, שאמור להתחשב יותר באנשים. מחובתנו כאנשים דתיים להתחשב במוחלשים, לכן זה הפתיע ואיכזב שהוא בחר לא להאריך את החוק".