"רק לפני שבועיים, היו בסוף השבוע למעלה מ-300 שריפות. הכבאים עבדו 48 שעות רצוף בחוץ. עובדים קשה, עם הציוד על הגב", אומר אבי אנקורי יו"ר ארגון הכבאים, ומסביר מדוע הם פותחים מחר (רביעי) בצעדים ארגוניים. "הכבאים נלחמו והצילו גם את המשפחות של פקידי האוצר, שמסרבים לשבת אתנו על ההסכם הקיבוצי ופועלים לנכות מהשכר של לוחמי אש".
אנקורי מזכיר שבשנתיים האחרונות יחסי העבודה בכבאות היו על מי מנוחות. זאת אחרי מספר שנים סוערות שבהן היחסים עם מפקד הכבאות הקודם, דדי שמחי, היו לא פשוטים. "הצעדים הארגוניים שלנו מופנים כלפי האוצר ולא כלפי ההנהלה. מערכת יחסי העבודה בכבאות היום טובה, וגם בהנהלה מבינים שהשכר שלנו והיעדר המעטפת הביטוחית זו בעיה".
מה הבעיה בתנאי הכבאים?
"אתה אזרח במדינה, חשוב לך שיהיו מספיק כבאים שישמרו עליך", משיב אנקורי. "דו"ח של הטכניון מ-2011 מלמד שבמערך הכבאות צריכים להיות 9,000 כבאים, ובישראל יש היום 2,200 בלבד. אבל גם מהם – יש מנהלים, מפקדי מחוזות, וכו'. בפועל – יש רק 1,800 כבאים מבצעיים. זה אומר בקושי 600 כבאים בכל משמרת, בלי לקחת בחשבון מחלות, תאונות עבודה, חופשות וכו', על אוכלוסיית ישראל שמונה כבר כעשרה מיליון נפש".
"מאז סוף שנת 2018 ועד היום מערך הכבאות התרחב רק ב-46 כבאים. כלומר, נקלטו הרבה כבאים למערך – אבל למעלה מ-200 כבאים התפטרו, ואני לא מתכוון לכבאים שיצאו לפנסיה. הכוונה היא לעובדים מנוסים, לוחמי אש שנאבקו להציל חיי אדם, שיצאו בפיטורים מוקדמים כי השכר על הפנים ואין מעטפת ביטוחית".
לדבריו, מתוך 2,200 הכבאים, כ-1,300 מוגדרים ככבאי דור ג', ושכרם כולל בין היתר השלמת שכר לשכר מינימום. "המשמעות היא שככל שהם עולים במתח הדרגות, ערך השעה שלהם יורד בפועל. כל תוספת שכר נבלעת בהשלמה לשכר מינימום".
"אתה צריך להבין, אלה עובדים שעובדים 240 שעות בחודש, לאורך 10 משמרות. 60 שעות יותר משאר המשק – כולל ימי שישי, שבתות וחגים. השכר של כבאי מתחיל הוא 11 אלף שקלים ברוטו, שזה 9,000 שקלים נטו. אותו כבאי 10 שנים קדימה – שכר הנטו שלו יעלה בערך ב-1000 שקל בלבד – ושוב, מדובר באדם שרץ לתוך האש להציל אנשים".
"כבאי שנפצע חס וחלילה, ועבר לעבודת יום, שכרו נפגע בלמעלה מ-6,000 שקלים. ומדובר בעבודה מסוכנת. כבאים לוקחים בחשבון את האפשרות שייפצעו. גם השכר של עובדי ועובדות המטה נע בין 5,000-6,500 שקלים, עם שורה של השלמת שכר למינימום. צריך להבין שלא מדובר בפקידים שיושבים יום יום במזגן – אלה תומכי לחימה. אנשי הלוגיסטיקה נמצאים בשטח בכל אירוע גדול. רצים ממקום למקום להביא ציוד ואמצעים, שתיה ואוכל. גם הם צריכים לקבל יותר. מפקחי הגנה מאש יוצאים לשטח מדי יום, בודקים אתרי בנייה ובמות. זו עבודה מסוכנת".
איפה עומד עכשיו ומשא ומתן על התנאים שלכם?
"הגורם הבעייתי העיקרי היום הוא הממונה על השכר במשרד האוצר. מאז שנת 2017 הם לא מדברים איתנו", אומר אנקורי. "כבר לפני למעלה מחודש, הצגנו להם מספרים בנוגע לדרישות שלנו לגבי ההסכם הקיבוצי".
"בתגובה, התחילו להיטפל לעובדים מדור א' ודור ב' בכבאות ולטעון שהם גילו 'חריגות שכר' של 2,000 ו-4,000 שקלים בחודש לטענתם. זה מהלך טקטי. במקום להכניס את היד לכיס ולהביא כסף לכבאים כדי למנוע את ריסוק המערכת – הם הולכים על הראש של אלף משפחות של אנשים שמסכנים את חייהם יום יום, ורוצים לקחת מכיסן מאות אלפי שקלים. בלי שיח, בלי שיתוף פעולה, באופן חד צדדי. הכל כמנוף לחץ ואסטרטגיה לטובת המשא ומתן".
"צריך להבין שחריגת שכר, ככל שהיו כאלה, זה לא משהו שעובד מחליט עליו: זו המדינה שמשלמת. 11 שנים שילמתם לאנשים שכר, אתם אלו שקובעים את השכר, ביום בהיר אחד אתם נזכרים ששילמתם לא נכון, לכאורה, ומתחילים לאיים לקחת מאות אלפי שקלים ממשפחה? זו התנהלות ביזיונית".
לדבריו, הוועדה לתיאום ולביצוע בהסתדרות, אישרה לכבאים לפתוח בסכסוך עבודה כבר בפברואר, אבל הכבאים לא מיהרו לפנות לדרך הצעדים הארגוניים. "ניסינו בכל דרך לפנות לכל הגורמים. באמת שלא רצינו לריב. אמרנו שנסדיר את הכל במשא ומתן – וכלום. בלית ברירה הודעתי לנציב, למשאבי אנוש – שאי אפשר יותר. עובדים לא יכולים לקום ככה בבוקר לעבודה כאילו כלום".
"צריך להבין, אלה אנשים שיוצאים לשטח להציל חיים והם שואלים את עצמם אם יעמדו במשכנתאות שלהם, אם יהיה להם כסף להביא לחוגים של הילדים. זה מתכון לאסון – כבאי צריך לצאת לשטח, למלחמה באש, עם ראש שקט. וזה התפקיד שלי ושל ארגון העובדים להגן על האנשים הללו, שעושים עבודה כל כך חשובה, מגנים ומצילים את אזרחי ישראל".
