שר הכלכלה ניר ברקת (הליכוד) מגלה לכאורה פעלתנות יתרה במאבק מול הפקעת מחירים של הרשתות הגדולות: אחרי שדרש מ-15 יבואנים ויצרנים גדולים לחשוף את נתוני הרווחיות שלהם על שורות מוצרים, פנה השר לשתי המאפיות הגדולות בישראל כדי לבחון פיקוח על מחירי הלחם המלא.
אלא שבינתיים, הפעלתנות של השר נותרת ברמה של החלפת מכתבים בלבד, והתרגום שלה למאבק ביוקר המחיה עוד רחוק. הרשתות הגדולות לא העבירו את נתוני הרווחיות שלהם תוך 21 יום, ועתרו לבג"ץ בדרישה למנוע את העברתם. בג"ץ, מצידו, לא דחה את הבקשה על הסף, וקבע דיון בנושא. ברקת התחייב להמשיך להיאבק, ואפשר לקוות שהוא יעמוד בהבטחה.
מוזרה יותר היא התנהלותו בנושא הפיקוח על מחיר הלחם המלא. בנושא זה, ברקת מתפרץ לדלת שהיתה פתוחה, וכבר נטרקה: רק לפני שנה נבחנו נתונים דומים לאלה שברקת דורש עכשיו. מי שהחליט לבלום את הפיקוח הם לא המאפיות, אלא ועדת המחירים של משרד האוצר.
לחם מלא הוא מוצר בריא יותר מלחם אחיד ומפוקח, אך מחירו גבוה פי 2 עד 3 לפחות. זאת למרות שעל פי תחשיבים שהוגשו לוועדת המחירים, אין הבדל גדול בעלות הייצור שלהם. בדומה לשוק הלחם המפוקח, התחום מוחזק על ידי שלושה יצרנים גדולים בלבד. ההצעה זכתה לתמיכה רבה של מומחי בריאות הציבור, שהצביעו על האבסורד בכך שדווקא המוצר הבריא יותר הפך למותרות.
אלא שחברי ועדת המחירים, נציגי משרדי האוצר והכלכלה, לא קיבלו טענות אלה, והמליצו שלא להחיל פיקוח על המוצר. זאת מאותה סיבה שבגללה הם מבקשים להסיר את הפיקוח גם ממחירי הלחם האחיד: לשיטתם, הפיקוח לא נועד להוזיל מוצרי יסוד, אלא לפעול רק במקרה של כשל שוק מהותי. בוועדה קבעו ש"מטרתו של פיקוח מחירים אינה להבטיח נגישות של המוצר לציבור". זאת על אף שהחוק מאפשר לממשלה להטיל פיקוח גם מסיבות נוספות.
האמירות האלה מדגישות את האתגר שעומד בפני ברקת, אם הוא באמת מתכוון לעשות את מה שהוא אומר שיעשה. בעשורים האחרונים הצטמצמה התפיסה של התערבות הממשלה במחירים למינימום האפשרי. ההתערבות נתפסת כ'רע הכרחי', במקרים בהם השתכנעו פקידי הממשלה מעל לכל צל של ספק שהתחרות לא עושה עבודה מספיק טובה.
כדי לעשות שינוי אמיתי, יידרש ברקת לא רק להתמודד עם מסגרת חוקית בעייתית שמקשה על התערבות הממשלה במחירים, אלא גם עם פקידות מקצועית שמחזיקה באידאולוגיה של התערבות מינימלית. אם השר ברקת יבחר להימנע מההתמודדויות האלה, אפשר להסיק שהוא ויתר על הבטחותיו.
