בראשית המאה העשרים, בכפר סמוך לביאליסטוק שבפולין, נולד היהודי רפאל למקין. בילדותו שמע על פוגרום קישינב ושאל בתמימות את אמו -'כיצד יתכן כי המשטרה לא עוצרת את הרוצחים?' אמו השיבה כי הצאר אשר מפקד על המשטרה הוא שעודד את ההמונים לרצוח יהודים. למקין סרב לקבל תשובה זו – 'המשטר אמור להגן על אזרחים, לא לרצוח!', התרעם.
בהיותו סטודנט למשפטים באוניברסיטת לבּוב בשנת 1921, קרא למקין בעיתון על משפטו של הארמני סוגומון טליריאן אשר רצח את הטורקי טּלאט פּאשה. פאשה, שר הפנים לשעבר באימפריה העות'מנית, היה מי שהורה על רצח העם הארמני. למקין שאל את המורה שלו – 'איך יתכן כי סוגומון אשר רצח אדם אחד בלבד נאשם בפשע בעוד טּלאט אשר רצח מיליון איננו נאשם?'
למקין, יהודי רודף צדק, מחה בכל מאודו כנגד ממשלת הזדון המתירה את דמם של מיעוטים נרדפים. בוועידה לכינון חוק בינלאומי במדריד בשנת 1933, הציג הצעה לחוק האוסר השמדה של עמים, שבטים ואומות. לשיטתו, משטר המתכנן השמדת עם איננו יכול לעשות זאת בחשאי, ועל כן אפשר למנוע זאת ממנו בעזרת סנקציות והתערבות בינלאומית. למקין סבר כי נדרש לפעול בתוקף כנגד ממשלת היטלר בגרמניה, אשר מסיתה נגד היהודים. אזני המשפטנים במדריד היו ערלות, הם דחו את טענותיו של למקין וסרבו לקדם את חוקו. סירובם ייזכר לדיראון עולם.
'איך יתכן כי סוגומון אשר רצח אדם אחד בלבד נאשם בפשע בעוד טּלאט אשר רצח מיליון איננו נאשם?'
למקין הבין כי חוסר שיתוף הפעולה מצד הוועידה נובע מכך שהתופעה אותה הוא מנסה למנוע הינה חסרת שם. או אז הפגין כשרון פילולוגי נפלא וטבע מושג רב לשוני: רצח-עם (Genocide). למצער, רק לאחר שארבעים ותשעה בני משפחתו ושישה מיליונים מבני עמו הושמדו בשואה, שמעו מנהיגי אומות העולם לעצתו, וחתמו בעצרת הכללית של האו"ם על החוק האוסר לרצוח עמים. זה קרה ב-9 לדצמבר 1948, בדיוק היום לפני 68 שנים.
יום לאחר מכן, ב-10 בדצמבר 1948, נחתמה "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם" המפורסמת של האו"ם. ההכרזה המפורסמת שהתפרסמה רבות בעזרת היח"ץ שעשתה לה הגברת הראשונה של ארה"ב, אלינור רוזוולט, הייתה לאחד מסמליה של "מהפכת זכויות האדם" שהתרחשה לכאורה לאחר מלחמת העולם השנייה. ברבות השנים המושג, 'זכויות אדם' נפוץ בתרבות המערב עד כדי כך שהפך לכלי-פוליטי בידי מנהיגים ברחבי העולם. חדשות לבקרים שומעים אנו האשמות על "פגיעות בזכויות אדם" במדינה זו או אחרת, כאשר הרקע להאשמות יכול להגיע ממגוון רחב של נסיבות: רדיפת מיעוטים, פגיעה בחופש התקשורת, פגיעה בזכויות כלכליות, פגיעה על רקע מגדרי ועוד.
לעומת זאת, האמנה בדבר ענישתו ומניעתו של הפשע רצח עם לא זכתה לתהודה תקשורתית מאין זו. לאורך עשרות שנים לאחר שנחתמה, אף אדם לא העז להשתמש במושג רצח עם, אלא בהתייחס לשואת היהודים. רק בשנות התשעים, לאחר רצח העם הבוסני על ידי הסרבים במלחמת יוגוסלביה, לאחר רצח העם הפראי ברואנדה בו נקצרו חייהם של לפחות 800,000 בני אדם במאה ימים, ולאחר הכרזת העצמאות של האומה הארמנית אשר דרשה הכרה ברצח העם שעברה בעת מלחה"ע ה-1, רק אז חזר המושג רצח עם לחיות בפיהם של מדינאים, שופטים, חוקרים ודיפלומטים. מעט מדי ומאוחר מדי. לפי מחקרו המקיף של רודולף רומל, במאה העשרים נרצחו יותר מ-150 מיליון בני אדם ברציחות עמים ומעשי זוועה ששלטונות עוללו לאזרחים. מגיפה זו הביאה יותר מיתות מכל מחלה אחרת, אך נחקרה וטופלה הרבה פחות. המושג רצח-עם מזדחל לאיטו לתודעה הציבורית בעשור האחרון, ולא בנסיבות משמחות.
רפאל למקין: 'כיצד יתכן כי המשטרה לא עוצרת את הרוצחים? המשטר אמור להגן על אזרחים, לא לרצוח!'
בשנים האחרונות אנו עדים למספר מקרים של פשעי מלחמה חמורים המתאימים להגדרתו המשפטית של הפשע רצח-עם. בנוסף לאלה אנו עדים למלחמות שהפכו למרחצי דמים, בהם אף צד אינו מכוון להשמדה מלאה של הצד האחר, אלא שהצדדים אינם מקפידים על חוקי הלחימה; ומעשי טבח מתרחשים שוב ושוב.
דרום סודן
"סודן הדרומית בסכנה להידרדר לרצח עם. אזרחי המדינה נרדפים על רקע אתני." כך אמר אדמה דיאנג, יועץ מיוחד למזכ"ל האו"ם לענייני רצח עם. מדינת סודן הדרומית, המדינה הצעירה ביותר בעולם, נמצאת במלחמת אזרחים עקובה מדם מזה שלוש שנים. המלחמה פרצה בדצמבר 2013 לאחר שריק מאצ'ר, סגן הנשיא ומנהיג שבט הנואר, פרש מהממשלה והורה על כוחותיו למרוד בה. צבא סודן הדרומית התפצל לשניים על בסיס זהות אתנית: הדינקה נותרו נאמנים לנשיא סאלווה קיר מאיארדיט, בעוד הנואר החלו במרד בהנהגת ריק מאצ'ר.
חודשים ספורים לאחר פרוץ הסכסוך פרסם האו"ם הערכה לפיה נהרגו במלחמה כ-10,000 בני אדם. מאז לא פרסם האו"ם נתונים חדשים, ואף גוף ממשלתי אחר לא עשה כך. הארגון הבלתי ממשלתי Crisis Group טען בינואר 2014 כי לאחר שנה של לחימה נהרגו לפחות 50,000 בני אדם. מומחים ופעילים בשטח טענו לפני כחצי שנה כי לפחות 300,000 קרבנות נהרגו בסודן הדרומית מאז פרוץ המלחמה. בנוסף לכמות הנפגעים הגדולה, כ-2 מיליון בני אדם נעקרו מביתם.
לפי נתוני האו"ם, 6 מיליון אזרחים (יותר ממחצית אוכלוסייתה של המדינה) נזקקים לסיוע הומניטרי. 4.8 מיליונים מהם מצויים בסכנת רעב קשה. תנאי המלחמה מקשים על האו"ם ועל ארגוני סיוע נוספים לתת מענה למשבר. 261 צוותי סיוע של האו"ם הותקפו מאז ראשית 2016. "אני מודאג ביותר מהתפשטות המשבר ההומניטרי והנזק העצום שנגרם לאינספור חפים מפשע", אמר יוג'ין אווסו, מתאם הפעולות ההומניטריות של האו"ם בסודן הדרומית.
תכנית המזון העולמית של האו"ם נכשלת מלתת מענה להמוני המורעבים במדינה, אחרי שמחסני מזון נבזזו בחודש שעבר. מעשה הביזה הנחית מכה קשה על תכנית המזון של האו"ם, שבין כה וכה מתוקצבת בפחות מהצורך. רק 40% מהסכום שביקש האו"ם השנה (1.3 מיליארדי דולרים) גויס עד כה לתכנית. כעת יש לעדכן את הסכום הדרוש באופן שישקף את הצורך הגובר בעקבות הסלמת האלימות. בתוך כך הודיע האו"ם כי יותר ממיליון אזרחי סודן הדרומית חלו במלריה השנה, וכי זוהי המחלה הקטלנית ביותר במדינה.
דאפור (סודן)
רצח העם בדארפור נחשב הפשע הגדול ביותר שהתבצע במאה ה-21. אנשי מיליציות הג'ינג'אוויד, בתמיכת הצבא והממשלה, פלשו לחבל דארפור במערב סודן, ורצחו בשיטתיות אזרחים, נשים, ילדים ופעוטות בני השבטים פור, מסליט, זג'אווה, תאמה ובאנגו. שבטים אלו הם שבטים אפריקאים ילידים, אשר חיו בממלכת דארפור העצמאית עד מלחמת העולם הראשונה.
בדוח "דארפור 2014:תמונת מצב" שפרסם הוועד למאבק ברצח עם נטען כי "רצח העם בדארפור בוצע במהלך שנת 2013 בשלוש דרכים מרכזיות: מתקפות רצחניות על האוכלוסייה האזרחית, שינוי המבנה הדמוגרפי של חבל דארפור וכן 'רצח עם בהתשה' במחנות העקורים."
הדוח של 'הוועד למאבק ברצח עם' מאשים את מדינות ערב ואת אומות המערב כי הן אדישות לרצח העם ומחדשות את היחסים עם השלטון הסודאני. בדו"ח נכתב כי "על אף הימשכותו של רצח העם בדארפור והחלת מדיניות דומה בחבלים נוספים בסודאן, ניכר כי אומות המערב החלו בנורמליזציה של היחסים עם ממשל חרטום המונהג בידי הרודן עומר אל-בשיר".
רק לפני שלושה חודשים האשים הארגון "אמנסטי אינטרנשיונל" את ממשלת סודן כי השתמשה בנשק כימי נגד אזרחיה בדארפור. על פי דו"ח שפרסם הארגון כ-200 בני אדם נהרגו במתקפות כימיות בדארפור.
ניגריה
צפון-מזרח ניגריה נכבש לפני כשנתיים על ידי ארגון ג'יהאד רצחני אשר נשבע אמונים לדאע"ש. הארגון – "בוקו-חארם", חטף אלפי נערות וילדות ורצח רבבות בני אדם. מיליוניים נמלטו מבתיהם למחנות פליטים, והפסיקו לגדל את מזונם. כתוצאה מההתקפות החוזרות ונישנות של בוקו-חארם, פרץ אסון הומניטארי חמור באזור. כל 8 דקות ילד מת ברעב בצפון-מזרח ניגריה. לפני כחודש וחצי סוכנות הילדים של האו"ם (יוניצ"ף) התריאה כי 75,000 ילדים החיים במחנות עקורים בצפון-מזרח ניגריה עלולים למות מרעב בחודשים הקרובים. מאז, כמעט ולא הגיע מידע חדש אודות האסון ההומניטרי, אשר נוצר על ידי ארגון המבקש לפגוע באוכלוסייה.
בורונדי
בורונדי היא מדינה קטנה במרכז אפריקה, בה חיים רוב של בני הוטו ומיעוט של בני טוטסי. לאורך מרבית שנותיה של המדינה, בני המיעוט (טוטסי) אחזו בשלטון ובמספר מקרים ביצעו מעשי טבח אכזריים נגד בני ההוטו. כיום, המדינה נשלטת בידי ההוטו ואלה רודפים אחר בני הטוטסי. לפני שנה ב-12 בדצמבר 2015, נערך טבח לילי בו נרצחו לפחות 100 צעירים בני טוטסי, זאת לאחר 8 חודשים של הסלמה בין הצדדים שהובילה את ארה"ב ואירופה להחרים את בורונדי. גם היום, המצב בבורונדי עדיין סיפי. שנה וחצי מאז פרוץ גל האלימות, לפחות 1,000 אזרחים נהרגו, מאות אלפי פליטים נמלטו למדינות השכנות, ורצח עם שכבר פגע במדינה בעבר, מאיים לחזור.
מיניאמר
במיניאמר (בורמה) מתרחשת רדיפה של קבוצה מוסלמית קטנה הנקראת רוהינגיה. מוצאם של חלק מהרוהינגיה באזור החוף של מיניאמר, אך ברור לכל כי הבריטים הביאו רבים מהם מהודו החל מהמאה ה-19, ואחרים הצטרפו לאחר מלחמת העצמאות בבנגלדש (1971). הבורמזים הבודהיבטים מתייחסים אליהם כ"מסתננים", פולשים, טרוריסטים, שהביאו את האיסלאם לאזור. במהלך שנות התשעים החונטה הצבאית במיניאמר החלה לחוקק חוקים נגד הרוהינגיה ולהשתלט על שטחי המחייה שלהם תוך שריפת כפרים וגירוש אוכלוסיה.
בשנות ה-2000 נשללה מהרוהינגיה אזרחותם. רבים מהם נמלטו מזרחה באמצעות סירות, רבים טבעו בים ונרצחו בשלל דרכים, כששריפת הכפרים נמשכת. מאז 2012 החלו ההכנות לעבור לשלב האחרון בתהליך שנקרא רצח-עם; אחרי שבודדו אותם במחנות עקורים ברצועת החוף; מנעו מהם את אזרחותם; פסקו נגדם הלכות דתיות; פיטרו אותם מכל המשרות הציבוריות; הפרידו הלכה למעשה בינם ובין האוכלוסיה הבודהיסטית; התגברו מעשי הטבח.
החשש הוא שעכשיו מתחיל השלב האחרון: שלב ההשמדה. זה יכול להיעשות בדרכים שונות, כמו שאנו היהודים יודעים היטב. התוצאה תיהיה שהעם יושמד. בין ה-9 ל-20 באוקטובר 2016 נרצחו 428 בני רוהינגיה במיניאמר, 192 נשים נאנסו, 440 נעצרו, ועוד 160 הותקפו ונפגעו מאלימות. האו"ם התייחס לרדיפת הרוהינגיה לפני שבוע ואמר כי מינאמר מבצעת "פשעים נגד האנושות". דובר האו"ם הוסיף כי לפחות 10,000 בני רוהינגיה נמלטו ממיניאמר בשבועות האחרונים והגיעו לבנגלדש.
עיראק וסוריה
מרבית הגורמים המשתתפים במלחמות המתחוללות בעיראק וסוריה בשנים האחרונות מבצעים פשעי מלחמה, כדבר שבשגרה. מלבד הכורדים, כל הכוחות הנלחמים בסוריה למשל, נוהגים להשתמש בנשק כימי. מעשי טבח הדדיים בין שיעים לסונים מתרחשים חדשות לבקרים בשתי המדינות. צבאו של אסד איננו בוחל באמצעים בעודו מפציץ בתי חולים, שווקים הומי אדם, ובתי ספר.
אסד אחראי למרבית מקרי המוות והפציעות של אזרחי סוריה שנפגעו מאז תחילת המלחמה: 280,000-470,000 בני אדם שנהרגו, מתוכם כ-100,000 אזרחים שאינם חמושים. אלא שאסד איננו הורג בשביל להרוג. גם בעיראק נהרגו מאות אלפי אזרחים, חלקם בהפצצות ארה"ב, אחרים באש צבא עיראק או אי אלו מיליציות הפועלות בה. המלחמות בסוריה ועיראק הן מלחמות איומות מלאות בפשעי מלחמה. אלא שהגורם המרכזי המאיים לבצע רצח עם בסוריה ובעיראק הוא דאע"ש.
דאע"ש החזיר ללב הציוויליזציה המערבית את המושג 'אלף מיתות משונות' שנראה היה כי חלף מעולמנו בעשורים האחרונים. רצח בשריפה, בסקילה, בצליבה, בהשלכה מבניינים גבוהים, בתליה, בהזרקת רעלים, בהקפאה במקררי בשר, בחניקה, בדקירה, בעריפת ראש בסכין, גרזן או חרב, ביריית אקדח, רובה או מקלע. כל אלה זרים היו למרבית האנושות בראשית המאה ה-21, אלא שדאע"ש החזיר אותם למסכים, תוך שהוא יוצר תרבות חדשה-ישנה של שווקי עבדים, סחר בשפחות מין, כליאה של בני אדם בשלשלאות ובכלובים, סקילות ומלקות בכיכר העיר, גדימת איברים כאמצעי ענישה וכל מיני זוועות שלכאורה עברו מן העולם.
את שיא הרצחנות שלהם הפנו דאע"ש כנגד המיעוט היזידי. דאע"ש ניסה להשמיד את כל העם היזידי באשר הוא בקיץ 2014. במהלך שנת 2016 הכירו ארה"ב, האיחוד האירופי והאו"ם , באיחור של כמעט שנתיים, בהשמדת היזידים וברדיפת נוצרים, שיעים, ומיעוטים דתיים נוספים, ברחבי עיראק וסוריה, כרצח עם.
