הכלכלן האוסטרלי סטיב קין טוען כי לא רק שמדיניות הריבית הגבוהה של הבנקים המרכזיים לא בולמת את האינפלציה, היא אפילו תרומת להתמשכותה. בשיחת זום מול קהל ישראלי הציג פרופסור קין ביום שישי האחרון תפיסה כלכלית שחותרת תחת המוסכמות הכלכליות המקובלות. לטענתו, הכשל התאורטי של הכלכלנים מתחיל בחוסר הבנה במי שנתפס כאבי המדע הכלכלי המודרני – ג'ון מיינרד קיינס.
פרופסור קין, כלכלן אוסטרלי וחוקר באוניברסיטת קינגסטון הבריטית, הוא מבקר בולט של התיאוריה הכלכלית המקובלת, אשר ממליצה על עליית ריבית ככלי לבלימת אינפלציה. גישתו נקראת פוסט-קיינסיאנית, כאסכולה מחוץ לזרם המרכזי, שנסמכת על אחד מאבות המאקרו כלכלה, ג'ון מיינרד קיינס.
"אפשר לחלק את האינפלציה ל-3 גורמים: עלות הייצור, השכר והרווח" מסביר קין. "אם אתה מפרק את הנתונים מהתקופה האחרונה, השכר עולה לאט יותר מהאינפלציה. מה שעולה מהר יותר זה עלות הייצור והרווחים. הבעיות בשרשראות האספקה גרמו להתייקרות בעלות הייצור, וגם עליית הריבית מייקרת אותה, אז עליית הריבית בעצם תורמת לאינפלציה".
המיקוד של כלכלנים בגובה הריבית, מסביר קין, מקורו באי הבנה: "הם לא הצליחו להבין את קיינס. קיינס כתב בשנות ה-30 במאה ה-20, ואז ג'ון היקס (כלכלן בריטי זוכה פרס נובל, א.ר.) הציע פירוש של קיינס שנראה להם הגיוני, לפיו היקף ההשקעות במשק נמצא ביחס ישר לגובה הריבית. אז הכלכלנים הניאו קלאסיים בדורות הקודמים הסבירו שהעלאת ריבית מפחיתה את ההשקעה במשק, ואת קצב הצמיחה הכלכלית וכך ניתן לייצב את הכלכלה בעת אינפלציה. אבל זה היה שגוי מיסודו ולא תואם את התאוריה של קיינס. ההסבר הישן היה שאני אעלה את הריבית, מה שמפחית את זרם ההשקעות העתידיות. אז ככל שיש פחות השקעות חדשות, הכלכלה תתמתן וזה יחסל את האינפלציה".
קין התייחס גם להסבר העדכני, הנוגע לצריכה. "שם זה נעשה ממש משוגע. הטיעון הוא שאנשים מושפעים בהחלטות הצריכה שלהם מגובה הריבית. זה בעצם לטעון שהעלאת ריבית מניעה אנשים לצרוך פחות, בגלל שאתה תגיד לעצמך שאתה חוסך כסף לדור הבא. זה ממש משוגע, אבל הם באמת חושבים שגובה הריבית משפיע על הצריכה במשק".
בפועל, מסביר קין, במקום להשפיע על המוטיבציה לצרוך, הריבית משפיע על היכולת לצרוך. לדבריו, "זה הגיוני שאם אתה בחובות, יש לך פחות כסף להוציא כי תשלומי החוב עלו. אז יש מעין כיוון השפעה מהצד הזה, אבל הם סבורים שאתה חושב על שיעור הריבית כשאתה עושה קניות בסופר, וזה פשוט שטויות".
כך לדבריו, נוצר מצג שווא לפיו הריבית מאפשרת לבצע ריסון בכיוונון עדין גם לצריכה וגם להשקעות. אלא שבפועל, הוא מסביר, "שככל שהריבית עולה, המגזר הפרטי מתקשה יותר ויותר לשלם ריביות. אם הריבית עלתה מספיק, אפשר לדחוק לפשיטת רגל מספיק אנשים, כך שהכלכלה שוקעת לשפל ומתרסקת, וכוח המיקוח שאיפשר קודם עליות מחירים חוסל באופן הזה. אז בסופו של דבר זה כן עובד, אבל זה עובד כמו פטיש 5 קילו, לא כמו כיוונון עדין".
קין התייחס למשבר האינפלציה בשנות ה-70 וה-80, אז נגיד הפד האמריקאי פול וולקר העלה את הריבית באופן דרמטי. לדבריו, "הוא העלה את הריבית באמונה שזה יגרום לכלכלה להתקרב לשיווי משקל, במקום לקרוא זה 'מיתון וולקר'. זו הייתה שקיעה דרמטית ששברה את הכח של איגוד העובדים ומאותה נקודה, הם לא יכלו להתמקח על עליית שכר. וזה הביא אותנו להיום, כשלעובדים שם אין כח מיקוח של ממש".
במקום להעלות את הריבית לפי התאוריה המקובלת, כטיפול עוצמתי, איטי ומגושם, לפי קין, על הכלכלנים לחפש חלופות מדויקות יותר. לדבריו, "הטיעון שתמצא באסכולה הפוסט-קייסניאנית, נוגע לזיהוי הגורמים לאינפלציה וטיפול בהם. זה טיעון בעד, למשל, הסכמים קיבוציים, כך שהנהלות וועדים יסכימו על גודל הרווחים, בניגוד להשתוללות הרווחים הנוכחית".
אירופה תגיע למשבר עמוק לפני ארצות הברית
לפי קין, אירופה קרובה הרבה יותר להתמוטטות כלכלית מאשר לארצות הברית, בגלל השוני בין המדיניות הממשלתית האמריקאית למקובל כיום באירופה. לדבריו, "בארצות הברית ההוצאה הממשלתית יכולה לנטרל את השפעת הריבית. הגירעון בארצות הברית הוא עדיין 8% מהתוצר. בגלל שבאירופה יש אובססיה לגבי רמות החוב הממשלתי, ההוצאה הממשלתית נמצאת דווקא בהתמוטטות".
לשיטתו, השילוב בין הקטנת היכולת של משקי בית לצרוך בשל ריבית גבוהה, לבין ירידה מהירה בהוצאה הממשלתית מביאה למיתון עמוק מהר יותר מאשר בארצות הברית. קין מדגיש כי "הריבית היא דרך מאוד מאוד מגושמת ולא יעילה לשלוט באינפלציה".
המחשבה הצרה באופן חריג של לימודי הכלכלה
הכלכלן פרופסור ראנדל ריי, השותף לאסכולה של קין, התראיין השנה לפודקאסט FUNNY MONEY שם הדגיש את החריגות של לימודי הכלכלה לבין מדעים אחרים. כך למשל, בפסיכולוגיה, מדע המדינה, אנתרופולוגיה וסוציולוגיה תכנית הלימודים האקדמית כוללת אסכולות שונות. לעומת זאת, לימודי הכלכלה בארצות הברית נשענים על זרם מרכזי, ובו תאוריה מקובלת אחת, התאוריה ה"ניאו-קלאסית". לאסכולות אחרות, אין כמעט שום אחיזה והן נדחקו החוצה מרוב המוסדות האקדמיים.
"אתה מקבל ספר לימוד אחד. בהתחלה זה היה ספר של סמואלסון, שמנסה למזג בין קיינס לבין גישת ההיצע והביקוש של התאוריה הנאו-קלאסית שלא באמת מתחברות. זה תמיד היה שגוי ולא קוהרנטי. הכלכלנית ג'ואן רובינסון קראה למיזוג הזה 'ממזרי'. היא אמרה שהאמא היא בפירוש התאוריה הניאו קלאסית, אבל האבא הוא בהחלט לא קיינס. ביחד עם כלכלנים נוספים היא התחילה אסכולה חדשה, שלבסוף קראה לעצמה פוסט-קיינסיאנית.
קין השווה את התאוריה המקובלת ל"נוכחות של וירוס במח. זה מעצב מחדש את מה המידע שאתה מקבל מהעולם עד שהווירוס מאשר אותו". על הכלכלנים הדוגלים בה אמר ש"הם מגיבים בחירשות לכל ביקורת. והתגובות הן מפרספקטיבה אידיאולוגית, לא על בסיס ניתוח הגיוני. זה כמו 2 פרדיגמות מתנגשות זו בזו. אם יש לך דרך להבין את העולם שלא תואמת את הדרך של השני, אתם לא תצליחו לתקשר וזה מה שלצערי מתרחש".
