האלטרנטיבה התל אביבית לחוזה השכירות מתחדשת: העירייה תפיץ ותקדם חוזה שכירות מומלץ לתושבי העיר, לתקופה של עד שלוש שנים עם הגבלה של 5% בהעלאה המותרת בשכר הדירה.

גם ללא תוקף חוקי, חוזה השכירות התל אביבי ממשיך במאמץ להיות לסטנדרט המשפטי בין שוכרי הדירות לבעלי הבתים בתל אביב. בעיר, שיותר מ-50% מהתושבים בה שוכרים את דירתם, העירייה השיקה ב-2016 חוזה עירוני במטרה לייצר סטנדרטיזציה באופן שמתנהל בו מערך השכירות בעיר, ובין השאר לעודד חוזים דו-שנתיים ללא שינוי בגובה שכר הדירה, במטרה לייצר ביטחון בקרב השוכרים.

לקראת עונת המעברים הגדולה של הקיץ, בעירייה ביקשו לשדרג את החוזה הוותיק כך שיאפשר תקופת שכירות של עד 3 שנים (עד כה בעלי הבתים התחייבו לשנתיים בלבד), עם הגבלה נוקשה בהעלאה של שכר הדירה לאחר השנה השנייה, הכול כדי לקדם סטנדרט לשכירות ארוכת טווח בעיר.

"אנחנו מנסים להשתמש בכל הכלים שעומדים לרשותנו להפוך את שוק הדיור בתל אביב לכמה שיותר שפוי והוגן", אומרת ל'דבר' מאיה נורי, חברת מועצת העיר, מיוזמות החוזה. בשנים האחרונות נורי מקדמת מיזמים לקידום שוק הדיור בעיר, בהם המאבק בדירות airbnb ופרויקטים לשכירות מוסדית ארוכת טווח כדי להקל על קשיי הדיור בעיר לצעירים. לדבריה, מדיווחים שקיבלה העירייה בשנים האחרונות, החוזה התחיל להיות מיושם בעסקאות שונות ברחבי העיר והתפוצה שלו במגמת גדילה מתמדת, גם כשאין מאחוריו שום תוקף מחייב.

מאיה נורי, חברת מועצת העיר תל אביב-יפו. "שוכרים צריכים להפסיק לחתום על חוזים לשנה, זו קטסטרופה שמייצרת מצב של תלישות וחוסר ודאות" (צילום: כפיר זיו)

"אי אפשר להתחמק מהעובדה שעד שתהיה חובה חוקית לפקח ולהגן על שוכרי הדירות, זה יישאר שוק פרוץ", אומרת נורי. "ראש העיר רון חולדאי והעירייה אומרים בבירור – משכירי הדירות צריכים להחתים על חוזים ארוכי טווח והממשלה צריכה לקדם חקיקה בנושא, בתל אביב כמו בכל הארץ. זה דבר שקיים בכל הערים הגדולות באירופה, רק בישראל לא".

בחוזה העירוני נוסף סעיף אופציה לאחר שנתיים של שכירות. אם השוכר ירצה בכך, בעל הבית יהיה מחויב לאפשר לו לשכור עוד שנה אחת את הדירה בתום השנתיים, כשמחיר השכירות בשנה השלישית לא יעלה ביותר מ-5% מהמחיר ששולם בשנתיים הראשונות.

"אנחנו רוצים לראות מצב שבו שוכרים ישכרו דירה במשך שלוש שנים רצופות, ולמנוע מצב שבו כל שוכר יפחד שיעזיבו אותו, שהשכר שלו יעלה בקיצוניות והוא יצטרך לעזוב את הקהילה שהוא חי בה", אומרת נורי. "אל מול זה, אנחנו השוכרים צריכים להפסיק לחתום על חוזים שמחייבים אותנו רק בשנה. זו קטסטרופה שמייצרת מצב של תלישות וחוסר ודאות".

לשם הגברת האמון בני הצדדים, מלבד ההגשה הנוחה והפשוטה של החוזה, שנועד להיות מובן לשני הצדדים בלי צורך בהתייעצות משפטית, החוזה מתייחס לכמה היביטים קריטיים שקשורים לאיכות חייו של השוכר שהמשכיר מתחייב אליהם, ובהם התחייבות שלא יתרחשו תהליכי התחדשות עירונית בתקופת השכירות, ודרישה מברורה מבעלי הבית לתקן כל פגם או קלקול שקשור בתשתיות הבית על חשבונו, ולא יאוחר מ-30 יום לאחר פניית השוכר.

גוף החוזה מגיע עם רשימה מפורטת של הדברים שהשוכר יכול לסמן ביחד עם המשכיר כבעייתיים: רהיטי הבית והמצב הכללי של התשתיות, הכול בפירוט שאמור לכסות את כל מה שחשוב שהשוכר יכיר, ויגיע להסכמה לגביו מול בעל הבית לפני הכניסה.

דגש ייחודי לחוזה הוא הצבת קו אדום בכל הקשור לסכום הכסף שבעלי הדירות יכולים לדרוש עבור ערבויות, אם השוכר לא יעמוד בחוזה. החוזה התל אביבי דורש שגובה שטר החוב לא יעמוד על סכום גבוה משישה חודשי שכירות, והערבות בפיקדון לא תהיה גבוהה משלושה חודשי שכירות.

בעירייה מציינים שמדובר בנושא רגיש במיוחד בתל אביב, שבעלי בתים בה לעתים דורשים מהשוכרים ערבויות חוב בגובה שנת שכירות שלמה ולעתים אף יותר. "המחשבה שעומדת מאחורי החוזה היא לנרמל את מערכת יחסי השכירות", אומרת נורי. "החוזה הזה הוא אינטרס אמיתי של שני הצדדים – משכירי דירות רוצים ביטחון, ודאות ושוכרים שישמרו על הדירות שלהם, והשוכרים יודעים שבעל בית שמשתמש בחוזה המומלץ הוא אחד שאפשר לסמוך עליו".