עבור רבים סימל ג'ון גלן במשך שנים את אחד מסיפורי ההצלחה של החלום האמריקני. בשיא המאבק הבין-גושי של המלחמה הקרה, שאחד מביטוייו היה מירוץ החלל, הצליח ג'ון גלן להשיב לאמריקנים את כבודם הלאומי בהקיפו את כדור הארץ, לא פעם אחת כי אם שלוש פעמים.
סיפורו של גלן מתחיל ב-18 ביולי 1921 בעיר קיימברידג' שבמדינת אוהיו, שם נולד כבן בכור להוריו. אביו היה חייל משוחרר שחזר ממלחמת העולם הראשונה כדי לעבוד ככבאי לפני שהקים עסק לשרברבות. גלן הגדיר את אביו, שאת שמו גם נשא, כגיבור שלו ש"רצה להעניק לי סקרנות ואת תחושת המסוגלות חסרת הגבולות שמגיעה עם למידה".
את טיסתו הראשונה חווה כבר ב- 1929, יחד עם אביו, במטוס בוכנה דו-כנפי והוא בן 8. "לא יכולתי להוציא מהראש את הנוף מהשמיים", סיפר. את התבגרותו העביר בעידן ה"ניו דיל", תכניתו של הנשיא רוזוולט לחלץ את ארה"ב מהמשבר הכלכלי אליו נקלעה ב-1929, באמצעות התערבות – חריגה עד אז – של הממשלה בכלכלה האמריקנית ופעולות יזומות ליצירת מקומות עבודה והנעת המשק. לימים, בעודו פוליטיקאי, אמר על התכנית כי היא שיעור חשוב בתפקיד שהממשלה יכולה לקחת על עצמה בשינוי חייהם של האזרחים לטובה.
מלחמת העולם השנייה התחילה כשגלן, סטודנט בקולג', סיים את לימודיו בקורס תעופה אזרחי והשיג את רישיון הטיס עליו חלם מגיל 8. המתקפה על פרל הרבור התרחשה כשהיה בדרכו לרסיטל של חברת ילדותו, ולימים אשתו, אנני קסטור. "דיברנו כל הלילה, בעודנו מאזינים לדיווחים ברדיו על נזקים, מלחים הרוגים, מטוסים וספינות שהושמדו. 'אני חייב ללכת' אמרתי לה".
ב-1942 התגייס לחיל הים האמריקני, הוסב לנחתים וסיים קורס טיס צבאי. שנה לאחר מכן נישא לאנני. בהמשך הוצב בחזית האוקיינוס השקט שם השתתף ב-59 משימות תקיפה נגד הכוחות היפניים. על משימות אלו הוא זכה בעיטורים רבים. לקראת סוף המלחמה נולד לו ולאנני בנם הבכור, ג'ון דייוויד.
לאחר המלחמה המשיך גלן את שירותו הצבאי והוצב בסין, שם לקח חלק בניסיונות האמריקניים לתווך בין הכוחות הלאומנים והקומוניסטיים במדינה. ב-1953 התנדב לשירות במלחמת קוריאה ולקח חלק ב-63 משימות סיוע אווירי לכוחות היבשה. ב-1954 הוא התמנה לטייס ניסוי של חיל הים האמריקני. שם החלה להיסלל דרכו לחלל. ב-1957 לקח חלק בטיסה העל-קולית הראשונה מחוף לחוף כשאת המרחק בין לוס-אנג'לס לניו-יורק גמע בזמן שיא של 3 שעות, 23 דקות ו-8.4 שניות. על כך נכתב בניו יורק טיימס כי "בגיל 36, גלן מתקרב לקצה היכולת להטיס מכונות מורכבות באוויר". במקביל הוא השתתף בשעשועון טלוויזיוני.
במירוץ החלל נדמה היה בתחילה שידם של האמריקנים על התחתונה, כשהסובייטים הקדימו אותם בשיגור לוויין לחלל כבר ב-1957, בשיגור בעל חיים להקפה של כדור הארץ (הכלבה לייקה – י.ו) באותה השנה, ובשני שיגורים של קוסמונאוטים להקפות סביב כדור הארץ: יורי גגרין שהקיף את כדור הארץ פעם אחת וגרמן טיטוב שביצע לא פחות מ-17 הקפות, שניהם כבר ב-1961.
בנאס"א, שהוקמה ב-1958, תכננו את ההישג המרהיב של הטכנולוגיה האמריקנית וכך נבחר גלן, מתוך 509 טייסים שהתמודדו, להיות האמריקני הראשון שיקיף את כדור הארץ. המשימה הקדימה את התכנון המקורי של נאס"א, אבל כשהסובייטים מקדימים אותם שוב ושוב, בבית הלבן, בנאס"א וברחוב האמריקני היו צמאים להישג. ב-20 בפברואר 1962 המריא גלן מאתר השיגור בקייפ קנוורל.
גלן שהה בחלל כחמש שעות לפני שרכב החלל שלו, "Friendship 7", נחת באוקיינוס האטלנטי. ועם שובו התקבל כגיבור, נערכו לכבודו מצעדים, הוא נאם בסנאט וקיבל מהנשיא קנדי את מדליית השירות המצוין של נאס"א. גלן ציין, גם הפעם, בעיקר את הנוף שהיה "עצום". באותה שנה הנשיא קנדי, בנאומו המפורסם, הצהיר כי בכוונת ארה"ב להנחית אדם על הירח עוד באותו עשור.
את הקריירה הפוליטית שלו התחיל גלן כבר ב-1964, כשהתמודד לסנאט, אך פרש מהמירוץ בעקבות פציעה בתאונה. הוא פנה לעסקים, ומצא את עצמו מופיע בשחזור קולנועי למסעו ההיסטורי באפריקה של סר הנרי סטנלי בחיפוש אחר ד"ר דיוויד ליווינגסטון.
ב-1970, ניסה שוב את מזלו בפוליטיקה, והפסיד בבחירות לסנאט. ב-1974 אחרי התפטרותו של הנשיא ריצ'ארד ניקסון, הוא רץ שוב, והפעם זכה והתחיל את הקדנציה הראשונה, מתוך ארבע, כסנאטור מטעם מדינת אוהיו.
כסנאטור, היה גלן פעיל במאמץ למניעת ההפצה של נשק גרעיני והעביר שישה חוקים בנושא. "ידעתי מה קורה במלחמה קונבנציונלית. הזוועות של שואה גרעינית הן מעבר לדמיון והחלטתי להגיע להסכמה בינלאומית על הגבלת הנשק הגרעיני ומניעה של הפצתו", אמר.
ב-1983 החליט להתמודד לנשיאות. הסקרים הראו שהוא מועמד בעל פוטנציאל גבוה, אך גלן החליט לפרוש מהמירוץ כשהבין שאין לו סיכוי לנצח את הנשיא המכהן, רונלד רייגן.
ב-1994, כסנטור, ערך שימועים במטרה לחקור את המעורבות של הממשל בניסויים שנערכו בשנות החמישים והשישים על בני אדם לבחינת ההשפעה של קרינה רדיואקטיבית עליהם.
ב-1998, בשלהי כהונתו האחרונה, נבחר לצאת שוב את גבולות כדור הארץ, במעבורת החלל דיסקברי, כחלק ממחקר על הזדקנות והשפעות חוסר כבידה על גופם של זקנים. "ההתרגשות סביב שובי לחלל הייתה בשל ההגדרה מחדש של ציפיות החברה מזקנים וציפיותיהם של זקנים מעצמם".
וכך, בגיל 77, שבר גלן שיא נוסף והיה לאסטרונאוט המבוגר ביותר בחלל. שיא שלא נשבר עד היום.
בערוב ימיו עסק גלן בקידום החינוך, בעיקר למתמטיקה ומדעים, ובעידוד לשירות ציבורי כשעמד בראש מספר גופים המעודדים צעירים שאפתנים לקחת חלק במנהיגות ובפעילות לטובת הציבור. ב-2011 קיבל, יחד עם חבריו האסטרונאוטים ניל ארמסטרונג, מייקל קולינס ובאז אולדרין, את מדליית הזהב של הקונגרס, העיטור האזרחי הגבוה ביותר בארה"ב.
ב-20 בפברואר 2012 ערכה אוניברסיטת אוהיו מספר אירועים לציון יובל לטיסתו הראשונה של גלן לחלל.
גלן נפטר אמש בבית חולים באוהיו כשהוא מוקף בבני משפחתו.
