משרד האוצר ורשות המסים מקדמים שינוי בחוק הקובע מיהו תושב ישראל לצורכי מס, וזאת על מנת להפסיק את אי הבהירות בנושא. במרכז השינוי מוצע לקבוע כי מבחן הימים הוא המכריע – מי שמבלה את רוב ימיו בישראל ישלם מס בישראל. 

לצד ההבהרה החשובה, חלק אחר בשינוי מעלה שאלות: מסתבר שישראל היא אחת המדינות היחידות בהן קובעים תנאים לא רק לחבות מס הכנסה, אלא גם לפטור ממנו, מה שנקרא 'ניתוק תושבות' לצרכי מס. המשמעות בפועל היא הקלה על על אנשים שלא מעוניינים לשלם מס בישראל להשיג פטור ממס, גם אם לא נדרשים לשלם את המס בשום מקום אחר בעולם.

"לא ברור מדוע המדינה ממהרת לנתק תושבות לצורכי מס" אומרת עו"ד מורן הררי מארגון 'צדק במיסוי', הנאבק במקלטי והעלמות מס. 

מבחן בר רפאלי

תיקון החוק צפוי לשנות את הקריטריונים לקביעת תושבות לצורכי מס בישראל, והוא מיועד למנוע העלמות מס מאנשים שמחלקים את זמנם בין ישראל למדינות אחרות.

כיום, תושבות מס נקבעת בצורה משולבת הכוללת מבחן כמותי – "חזקת הימים",  ומבחן מהותי – "מרכז החיים". חזקת הימים עוסקת במס' הימים בהם אדם שהה בישראל במהלך שנת המס בעוד מרכז החיים נוגע למקום העבודה, נכסים, מקום מגורי המשפחה ואינטרסים כלכליים. 

בשיטה המשולבת, תושב ישראל על פי חזקת החיים הכמותית, למשל אדם ששהה בישראל למעלה מ-183 ימים במהלך שנת המס, יכול לטעון שאינו צריך לשלם מס בישראל בגלל שמרכז חייו הוא במקום אחר. זו הייתה טענתה של בר רפאלי במשפטה המתוקשר, טענה שנדחתה על ידי בית המשפט המחוזי לאחר ערעור של רפאלי על פסיקת בית משפט השלום.  

השינוי המוצע נועד להגביר את הוודאות בתחום על ידי קביעת חזקות חלוטות בדין, אותן לא ניתן לסתור, כפי שניסתה רפאלי, בעזרת מבחן מרכז חיים. למעשה, מעניק השינוי את הבכורה למבחן הנוכחות הכמותי. הכלל המוצע קובע שאדם ששהה מעל 183 ימים משנת המס, או לפחות 100 ימים בשנת המס וסך של 450 ימים או יותר בשנה זו והשנתיים שלפניה, ייחשבו תושבי ישראל לצורכי מס.

אבל החלק החריג בהצעה הוא שהיא כוללת לא רק כללים למי צריך לשלם מס, אלא גם כללים למי יהיה פטור מהתשלום וייחשב כתושב חוץ. על פניו נשמע שמדובר בשני צדדים של אותו מטבע, אבל מבחינת רשויות המס מדובר בשני דברים שונים. לפי ד"ר תמיר שאנן, מומחה במשפט ציבורי ודיני מסים במכללה למנהל, פרקטיקה זו אינה נהוגה באף אחת ממדינות ה-OECD. זאת מפני שבמסגרתה המדינה נוקטת צעדים פעילים על מנת לנתק תושבות מס ובכך פוגעת בהכנסות ממיסים. שאנן מציין שעל אף שמרבית מדינות ה-OECD משתמשות בחזקת נוכחות לקביעת תושבות לצרכי מס, אף לא אחת אימצה אותן לקביעת תושבות חוץ.  

״חברי הוועדה לרפורמה לא כללו אקדמאים או אנשי המגזר השלישי״

"מצער לראות שכל חברי הוועדה לרפורמה במיסוי בינלאומי הם חברי רשויות מדינה ומגזר פרטי בלבד", אומרת ל'דבר' עו"ד מורן הררי, "לא ראיתי בוועדה חברים שהם אקדמאים או אנשי מגזר שלישי וחבל, כי זה אומר שלא היה ייצוג לכל האינטרסים של הציבור".  

עו"ד מורן הררי (קרדיט: ארגון "צדק במיסוי")

הררי סבורה שהחוק מכיל פרצות המאפשרות במקרים מסוימים התחמקות ממס. לפי החוק בגרסתו הנוכחית, תושבות המס בישראל יכולה להיזנח גם במקרה בו אין תושבות מס במדינה אחרת ובכך ליצור מצב בו אדם לא משלם מס: "ראוי היה לאמץ בחזקות החלוטות תנאי בסיסי לפיו התושבות הישראלית תיזנח אך ורק אם רכש הנישום תושב חוץ במדינה הזרה שבה הוא מתגורר״.

לדבריה הכרה בתושבות במדינה אחרת היא לא תנאי מספיק לזניחת תושבות מס בישראל מפני שמדינות רבות מציעות הקלות מס משמעותיות לטובת עידוד הגירה ולמעשה מהוות מקלטי מס למהגרים. "כדי למתן העתקת תושבות למקלטי מס", היא קובעת, "ראוי לסייג את הקביעה כי אדם אינו תושב ישראל, בתנאי שהאדם מתגורר במדינה שבה הוא מוגדר תושב הממוסה בהתאם לשיעורי המס הנהוגים לגבי תושבים שאינם מהגרים". 

כדוגמה למי שיכול להשתמש בחורים אלה על מנת להעלים מס, מביאה הררי את תופעת הנוודים הדיגיטליים, עובדים ניידים שמסתובבים בין מדינות ועובדים מרחוק בחברות בלי מקום קבע. עובדים אלה, המועסקים לרוב במקצועות טכנולוגיים בהם השכר גבוה יחסית, לא ייחשבו לתושבי ישראל בגלל מניין הימים, אבל גם לא יחשבו לתושבים באף מדינה אחרת, וייהנו מפטור ממס בפועל.

ד"ר תמיר שאנן מציין במאמר בנושא אותו הוא כותב בימים אלו, שאיטליה אימצה לאחרונה הוראה השוללת את האפשרות לנתק תושבות לטובת העתקתה למקלטי מס. כמו הררי, שאנן מציע שישראל תאמץ גישה דומה.