התופעה של ילדים פלסטיניים שמקבצים נדבות בצמתים בישראל נמשכת כבר שנים ארוכות. על אף שבמשרד המשפטים מגדירים אותם כקורבנות סחר בבני אדם, מבחינת המשטרה הם דווקא העבריינים.

מדי פעם פושטת המשטרה על אחד הצמתים, ועוצרת את הילדים שמקבצים נדבות או מוכרים צעצועים. חלקם מוחזרים לשטחי הרשות הפלסטינית, וחלקם מושארים במעצר בישראל ואף מוגשים נגדם כתבי אישום. המפעילים המבוגרים שלהם, שלא נמצאים בצמתים עצמם, יכולים להמשיך את חייהם כרגיל.

תמלילי הדיונים בבתי המשפט על הארכות המעצר וכתבי האישום של ילדים וילדות בגילי 13 ו-14, שמתפרסמים כאן לראשונה, חושפים מציאות אבסורדית. התובעים המשטרתיים מנסים לשכנע את שופטי הנוער שילד שחצה את הגבול לישראל, נמצא ימים ארוכים הרחק מביתו, כדי לקבץ נדבות ולעזור בפרנסת משפחתו, הוא עבריין, ובמקרים מסוימים אף דורשים לשלוח אותו למאסר, בנימוקים של 'הרתעה'.

שופטי הנוער בתיקים אלו מודעים לכך שמבחינה פורמלית בוצעה עבירה, אך בחלק מהמקרים מנסים להימנע מהרשעה או מעונש, ואף מבקרים את המשטרה על עצם הבאת הקטינים למעצר. מערכת אכיפת החוק בוחרת להתמודד עם הקצה של התופעה, ולא עם שורשיה. בתמלילים שהגיעו לידי 'דבר' לא הועלתה כלל השאלה מי הביא את הילדים לשטח ישראל, ולמי הם מעבירים את הכסף שהם אוספים.

סיפוריהם של ארבעה ילדים שהובאו לבית המשפט כי קיבצו נדבות מספקים הצצה לאופן ההתנהלות של המערכת, וגם למצב הילדים עצמם. מאחר שמדובר בקטינים, ההליכים בתיקים אלו חסויים והפרטים הובאו ללא שמותיהם של הקטינים.

"אין עילה להחזיק בן 13"

א', בן 13, נתפס מספר פעמים על ידי המשטרה כשהוא מקבץ נדבות בישראל. במאי האחרון הוא נתפס כשהוא ישן על המדרכה, וברשותו כ-500 שקלים שאסף בפשיטת יד. התביעה המשטרתית הגישה נגדו כתב אישום באשמת שהות בלתי חוקית.

כששופטת בית המשפט לנוער בבית משפט השלום בעכו, שושנה פיינסוד-כהן, שאלה את א' איך יגיע ממעבר הגבול אל ביתו שברשות הפלסטינית, אם אין ברשותו את הכסף שקיבץ ונלקח על ידי המשטרה, הוא השיב "אין לי דרך להגיע הביתה, אני גר רחוק מהמעבר".

עורך הדין של א', איחסן חמוד מהסנגוריה הציבורית, הבהיר את מצבו בפני בית המשפט. "הוא בא לקבץ נדבות מאנשים על מנת לכלכל את עצמו ואת משפחתו. יכול להיות שנוצל בידי אחרים". אותם מפעילים, שהם חלק משרשרת ניצול שגרמה לפלסטיני בן 13 לקבץ נדבות בישראל, לסכן עצמו, להעדר ממסגרת חינוכית, ולהיעצר – לא הגיעו לעמוד בפני בית המשפט ולא שילמו מחיר.

מפרוטוקול הדיון עולה תמונה מדאיגה, לפיה הוריו של א' בן ה-13 לא ידעו על מעצרו, וזאת משום שלטענת המשטרה כי "ניסינו ליצור קשר ולא הצליח", ולא ניסו שוב.

"המדובר בבן 13", כתבה השופטת פיינסוד-כהן בהחלטתה, "ככל שהמשטרה חושבת שקיים צורך להמשיך ולחקור אותו, אין עילה להחזיק בן 13, גם אם הוא שב"ח וזו העבירה המסכנת היחידה המיוחסת לו, במעצר".

השופטת הורתה לבית המשפט לשחרר את א' באופן מיידי ולהשיב לו את הפיקדון אשר נלקח ממנו.

"ככל שהעבירה תהיה מטרידה, אינה יכולה להוות עילה למעצרו של אדם"

את ב' בת ה-14 ושלושה חודשים עצרה המשטרה בצומת מג'דל כרום, במאי האחרון, ולא בפעם הראשונה. "התיק לא מסובך", אמר חוקר המשטרה לבית המשפט, "מדובר בשב"חית קטינה, עם מספר כניסות במהלך השנה…לא ניתן להתעלם שמדובר היום בקטינים שמקבצים נדבות בכל הצמתים. מדובר במכת מדינה ובתופעה".

בסוף דבריו בפני בית המשפט לנוער בבית משפט השלום בעכו, הסביר החוקר שהקטינים מסכנים את עצמם וגם את המשתמשים בדרך, "ואם לא תהיה הרתעה, אותם קטינים ימשיכו לקבץ נדבות". לכן, לדבריו, יש להאריך את המעצר של הקטינה עד להגשת כתב אישום, שיכלול גם שהייה בלתי חוקית וגם קיבוץ נדבות.

השופטת פיינסוד-כהן, ששפטה גם במקרה זה, הבהירה לנציג המשטרה שעבירת קיבוץ הנדבות אינה יכולה להוות עילה למעצר, "מדובר בעבירת עוון", אמרה השופטת פיינסוד-כהן, "אשר העונש המקסימלי (ההדגשה במקור א.ג) לצידה הינו שלושה חודשי מאסר. לפיכך גם ככל שהעבירה תהיה מטרידה, אינה יכולה להוות עילה למעצרו של אדם".

בהמשך נזפה השופטת במשטרה ואמרה כי היא פעלה בצורה "קיצונית" לדבריה, "דומני שלפחות חלקן (של פעולות המעצר – א.ג)  נועדו לצורך הארכת מעצר".

"בעיניי (זו) תעודת עניות ליחידה הזו שמוגשת בקשה כנגד הקטינה", אמר עו"ד אחסאן חמוד מהסנגוריה הציבורית שייצג את ב', "במקום להתעסק בעיקר, וזה למגר את הפשיעה במגזר הערבי מחפשים לעצור קטינים. לא חושבים שהמצאות ילדה מאחורי סורג ובריח יש בה בעיה? … יש להפעיל את האנושיות. אנשים באים ומקבצים נדבות בשביל לחיות ולהתקיים".

בן 14.5 ואחיו הקטן חצו 211 קילומטרים כדי לעזור בפרנסת המשפחה

ג' נעצר בישראל פעמיים בגין שהות בלתי חוקית. במעצר השני הוא היה בן 14.5. הוא חוצה מרחק של 211 קילומטרים מהכפר בו הוא מתגורר באזור חברון ועד לצומת בה נעצר. מפרוטוקול הדיון בטיעון לעונש שנערך בבית המשפט לנוער בבית משפט השלום בחיפה, עולה כי אביו של ג', בן למשפחה מרובת ילדים, חולה, ולא מצליח לפרנס את המשפחה.

בפעם הקודמת בה נעצר התחייב לא לבצע את העבירה פעם נוספת. למרות זאת, הוא הסתנן לישראל שוב כדי למכור צעצועים ונתפס על ידי המשטרה. התובע ביקש מבית המשפט ש"על אף היותו של הנאשם בגיל צעיר, נבקש להשית עליו ענישה כזו שתרתיע אותו מלבצע את העבירה בפעם השלישית. נבקש להרשיע את הנאשם, להטיל מאסר בפועל, להפעיל את המאסר המותנה במצטבר לכל מאסר אחר, וכן להשית עליו התחייבות".

ילד מקבץ נדבות בצומת מכר שבגליל. למצולם אין קשר לכתבה (צילום: יהל פרג')

כאשר השופטת הבכירה עדנה בן-לוי שאלה את ג' איך הגיע לישראל, הוא השיב בעזרת סניגורו מטעם הסניגוריה הציבורית, סאהר פאר, שנכנס לבד. כששאלה השופטת איך הגיע לצומת בה נתפס, השיב "אני עוצר טרמפים". לטענתו לא היה עליו דבר פרט לבגדים שלו, וכי הגיע לישראל כדי למכור צעצועים. התובע הדגיש בפני השופטת שלא תפסו עליו צעצועים, ואז ג' הבהיר: "אחי הקטן לקח את הצעצועים. הוא גם היה בצומת".

"העובדה כי הנאשם הפר את אמון בית המשפט ושב וביצע את אותה עבירה חודשיים לאחר שנגזר דינו בהליך אחר מעלה ספק אם ניתן לסמוך על דבריו כי הוא שוב לא יחזור לישראל", ציינה השופטת בן-לוי, "יחד עם זאת מאחר והימים הם ימי רמדאן ובסוף השבוע יחול חג העיד אל פיטר, חג החשוב לעדה המוסלמית, נוכח גילו הצעיר של הנאשם החלטתי לתת לו הזדמנות ולא למצות עימו את הדין". ג' הורשע ונגזר עליו לשלם 200 ש"ח אם ישוב וייכנס לישראל שלא כחוק, וגורש לשטחי הרשות.

"הוא אמר שנכנס כדי לעבוד ויש להם חג", ציין עו"ד פאר בטיעוניו. "אמנם הוא עבריין כי עבר על החוק, אבל הוא קורבן של המציאות בה הוא חי. המילה 'להעניש' לא מתאימה למקרה הזה. מדברים על ילד שבמקום שבגיל שלו יהיה בספסל הלימודים הוא נאלץ לחצות גבול".

"באופן תכוף יותר מדי מובאים מקרים של נערים צעירים מסוגו של הנאשם בפני"

ד' בן ה-15 נעצר ע"י שוטרים בעיר בצפון ב-17 באפריל השנה, שעה ששוטרים הבחינו בו עומד בצומת ומוכר דברים. ד' נבהל, ברח, ולאחר זמן קצר מאוד נתפס ע"י השוטר. כשהובא בפני השופטת הבכירה עדנה בן-לוי בבית המשפט לנוער בבית המשפט השלום בחיפה, התברר שנתפס ונשפט בעבר באותה עבירה – שהות בלתי חוקית בישראל.

התובע ביקש מבית המשפט לממש את המאסר על תנאי שנגזר עליו בהרשעה הקודמת, אך הסניגור, עו"ד פארס בריק מהסניגוריה הציבורית, טען בפני השופטת ש"הנסיבות שהובילו את הקטין בגיל כל צעיר לשאת בעול פרנסת המשפחה הובילו אותו לבצע את המעשה."

"הנאשם לא יכול לטעון כי אין הוא יודע ששהות במדינת ישראל טעונה אישור", קבעה השופטת בגזר הדין, אך בחרה לתת לו הזדמנות נוספת. "באופן רגיל צריך היה לקבל את עמדת המאשימה, אולם על רקע גילו הצעיר של הנאשם והעובדה כי בסוף השבוע חל חג העיד אל פיטר, חג החשוב לעדה המוסלמית, החלטתי לנקוט במידת הרחמים כבקשת הסנגור". בתקווה שלא יחזור לישראל לאחר שיגורש חזרה לרשות, גזרה השופטת בן-לוי על ד' התחייבות לתשלום 500 שקלים על תנאי אם יחזור לישראל, לצד הארכת המאסר על תנאי לשנה נוספת.

השופטת בן-לוי נקטה גם ביקורת על המשטרה ועל חוסר ההתמודדות של רשויות החוק עם המצב. "באופן תכוף, תכוף יותר מידי מובאים מקרים של נערים צעירים מסוגו של הנאשם בפני מותב זה, בהם מדובר בקטינים צעירים מאוד שאמורים להיות תלמידי בית ספר, אשר עקב מצוקה כלכלית נאלצים לעבוד בעבודות שונות על מנת לפרנס את בני משפחתם."

***

'דבר' עקב מקרוב אחרי הילדים שעומדים במשך ימים שלמים בצמתים ובכבישים במקום ללמוד בבית הספר, ואחרי המפעילים שלהם. סדרת הכתבות נבנתה מעשרות שעות תצפית בשטח, שיחות עם משפטנים, פעילי זכויות אדם וגורמי ממשלה, בניסיון להתחקות אחר הגורמים לתופעה והדרכים לשנות אותה.

לכתבות נוספות בסדרה:

ילד. צומת. כסף: מבט מקרוב על הילדים הפלסטינים שנשלחים לקבץ נדבות בצמתים בישראל