המחיר הבנזין עלה היום (שישי) ב-8 אגורות לליטר. ללא הוראת השעה שנחתמה אתמול על ידי שר האוצר, הבנזין היה מתייקר ב-19 אגורות.
סביב עובדה זו נטוו נרטיבים שונים ומשונים בתקשורת וברשתות החברתיות, שלפיהם הדלק "יוזל" או ש"הממשלה מסבסדת את הדלק כמו במדינות לא מפותחות", ואפילו ש"הכסף הזה יחסר לחינוך ובריאות בעתיד".
זה לא מדויק במקרה הטוב, ומופרך במקרה הרע. מאז אפריל 2022, בהובלת שר האוצר דאז אביגדור ליברמן, מס הבלו על הדלק משמש בפועל כמנגנון ייצוב של המחיר, שמשכך תנודות קשות בו כלפי מעלה ומטה. השר הנוכחי בצלאל סמוטריץ' פשוט ממשיך את מדיניות קודמו, מדיניות שהחמיא לה בתקופת החפיפה ביניהם.
הניסיון להגיד כמה בדיוק הכנסות זה "עולה" למדינה אולי הגיוני בהסתכלות פורמלית, לפי שיעור מס הבלו לפני אפריל 2022, אבל זו הסתכלות דווקנית שכאילו מקדשת שיעור מס בנקודה מסוימת בהיסטוריה כ"שיעור המס" בה' הידיעה, תוך התעלמות מכך שמותר לשר האוצר לשנות אותו בחתימת צו בלבד, וכך נעשה כמעט מדי חודש מאז.
תרומה להסתכלות זו אפשר למצוא בלשון החקיקה של הוראות השעה, שמבטיחות להעלות את המס באופן דרמטי בחודש הבא, בתום הוראת השעה, אך לקראת המועד נחתמת שוב הוראת שעה חדשה עם מס נמוך יותר.
עדיף להסתכל על המציאות החדשה שנוצרה לא לפי השפה המשפטית, אלא לפי ההשפעה הכלכלית שלה. אם בעבר כמעט כל התנודתיות של מחיר הדלק הייתה מושתת כסיכון על הציבור הרחב, כיום המדינה נושאת ברוב הנטל וסופגת תנודתיות בהכנסות המדינה ממיסוי דלקים.
מדובר, בגדול, ברעיון טוב. רשות החשמל עושה דבר דומה עם תעריף החשמל, שבו היא משתדלת למתן את השינויים בו, לפרוס התייקרויות דרמטיות על פני כמה שנים, וליצור תנודתיות יותר נמוכה במחיר החשמל לצרכן, לעומת שינויים גדולים יותר בעלות אספקת החשמל עצמו.
לכן, אין שום היגיון בטענה שהממשלה מסבסדת את הדלק, אחרי שגם ב'סבסוד' מופחת בשקל לליטר, עדיין הציבור משלם מס בלו של 2.53 אגורות לליטר, שעליהן מוטל גם מס ערך מוסף. הטיעון בנוי כמו מחאת הדלק במהופך. ב-2011 הפגינו נהגים למען הורדת מס הבלו, וכעת יש מי שחושב שהפחתת המס היא הבעיה.
לא נכון גם לטעון שהכסף הזה יחסר לחינוך ולבריאות בעתיד, פשוט כי משק המדינה לא קושר בין הכנסות להוצאות. המצב ההפוך הרי התרחש רק לפני כמה חודשים, כשההכנסות ממסים גדשו את קופת המדינה ב-70 מיליארדי שקלים מעל הצפי, אבל אף משרד לא הורשה להגדיל הוצאות כי נכנס יותר כסף.
תקציב המדינה הוא פשוט הרשאה להוציא כסף, ואילו הכנסות המדינה הן רק צפי עם ביצוע מדויק יותר או פחות. מבחינה חוקית, קיימת הגבלת הגירעון, שלכאורה מגדירה עד כמה הוצאות המדינה רשאיות להיות גבוהות לעומת ההכנסות, אבל היא תקפה אך ורק לתכנון התקציב ואישורו בכנסת, ולא לשינויים במהלך שנת תקציב.
יש מידה מסוימת של צדק בטענה מהזווית הסביבתית, שלא ראוי לעודד שימוש בדלקים מזהמים באמצעות הוזלתם, אלא שמחיר הדלק לצרכן דווקא עולה במעט, כך שאין עידוד כזה בפועל.
לחילופין, אפשר להעלות את המס על הדלק משיקולים סביבתיים, ובאותה נשימה לקבוע מנגנון ייצוב מחירים שמתחיל במחיר גבוה יותר. כדאי להביא בחשבון שמכיוון שרוב הציבור לא יכול עדיין להימנע משימוש בדלק, שיטה זו תעלה בהכרח את יוקר המחיה.
אז מה ראוי לעשות עם מחיר הדלק?
- היה עדיף לו שר האוצר אמר את האמת הפשוטה לאזרחים: הוא החליט שקופת המדינה תיקח על עצמה את מרב הנטל של ייצוב מחיר הדלק. ייתכן שהמנגנון של הוראת שעה מדי חודש, נועד לביצוע מעקף על כללי התקציב, שדווקא דורשים לא לעשות זאת ולהשאיר את כל הנטל של תנודתיות המחיר על הציבור. אכן, קשה לצפות את הכנסות המדינה, כששיעור המס על הדלק נתון להחלטה חדשה מדי חודש בחודשו.
- הצורך בהורדות מס הולכות וגדלות על מחיר הדלק לא הגיע משום מקום ולא מוסבר רק על ידי שינויים במחיר הדלקים בעולם. הצהרת השר סמוטריץ' לגבי הפחתת המס על דלק בזיקה למאבק ביוקר המחיה היא בעיקרה מס שפתיים. בסופו של דבר, הדולר הגיע לשער של 3.8 שקלים, מה שמייקר את מחירי הבסיס של הדלק, החשמל ומוצרי הייבוא. עליות אלו מייקרות גם את עלויות הייצור בישראל, ופוגעות ברווחיות של יצרנים שמוכרים לשוק המקומי. אמירתו ההפוכה של השר ממרץ על הרפורמה המשפטית אמינה יותר, לפיה "גם אם נחווה רעידה קלה בכלכלה, לאורך זמן הדברים יתבהרו ויתייצבו לטובה". אנחנו כבר לא במרץ, ונראה שהאמונה הזו כזבה. הרעידה אינה קלה. מאז ראשית ימי הממשלה, שוק המניות בישראל מדשדש, והתנתק מהתיאום היחסי שהיה לו עם מדד הנאסד"ק האמריקאי. שער הדולר זינק בכ-30 אגורות ויוקר המחיה רק עלה.
במילים אחרות, אם המאבק ביוקר המחיה לאזרחים היה בראש מעייניו של שר האוצר, הוא היה מתנגד לכל חקיקה חד-צדדית של הקואליציה בשינויים בעלי משמעות חוקתית, חקיקה שמערערת את החברה והכלכלה גם יחד.
אם חלילה המגמה הזו לא תיבלם, כשלא יישאר מס להוריד, ייתכן שבעתיד באמת יגיע היום שבו ממשלת ישראל תשקול לסבסד את הדלק, כמו במדינות פחות מפותחות.