צנע כלכלי מגדיל את כוחן האלקטורלי של מפלגות קיצוניות, בעיקר כשמובילות אותו מפלגות שמאל-מרכז, לפי מחקר חדש שפורסם בחודש שעבר על ידי חוקרים מאוניברסיטת בון וממחלקת המחקר של הבנק המרכזי השבדי. החוקרים בחנו את ההשפעות הפוליטיות של צמצום ההוצאה הציבורית בשורת מדינות באירופה, ומצאו שהמפלגות הקיצוניות מתחזקות, שיעור ההצבעה פוחת והכוח הפוליטי מתפזר על יותר מפלגות, כך שבממוצע, כוחה של מפלגה אחת נחלש.
המחקר נערך על רקע התחזקות המפלגות הקיצוניות באירופה בעשור וחצי האחרונים, כשהדוגמה הבולטת האחרונה מגיעה מגרמניה, שבה מפלגת 'אלטרנטיבה לגרמניה' מהימין הקיצוני זוכה להצלחה בסקרים ואף ניצחה בבחירות מחוזיות ביוני האחרון. המפלגה ידועה בהתנגדותה להגירה ובקריאה להשיב את הגאווה הלאומית הגרמנית. חבר בכיר במפלגה יצא נגד האנדרטה לזכר השואה בברלין: "הגרמנים הם העם היחידי שמציב אנדרטה של בושה בלב הבירה".
דוגמאות נוספות מגיעות מיוון, שבה מפלגת סיריזה מהשמאל הקיצוני עמדה בראש הקואליציה מ-2015 עד 2019, ומפלגת השחר הזהוב הניאו-נאצית התחזקה וזכתה לתמיכה רחבה בציבור. גם בהולנד, מפלגת הימין הקיצוני 'המפלגה למען החירות' התעצמה ונעשתה למפלגה השנייה בגודלה בין 2017 ל-2021, וכעת היא השלישית בגודלה. היא זוכה ב-10% מהקולות לפחות באופן עקבי מאז 2010.
החוקרים זיהו שהתחזקותן של המפלגות הקיצוניות הגיעה במקביל לתקופה של צמצום פיסקלי. בעקבות משבר החוב האירופי, כמה מדינות אירופיות נקטו צמצום שנועד להפחית את רמת החוב הציבורי ולהימנע מהידרדרות למשבר דומה. המחקר מבצע ניתוח סטטיסטי שבודק אם לצנע הכלכלי היה תפקיד בקיטוב הפוליטי.
תוצאות המחקר דרמטיות: הפחתה של 1% בהוצאה ציבורית אזורית מגדילה את כוחן של המפלגות הקיצוניות ב-3 נקודות האחוז. לשם המחשה, בבחירות הכלליות בישראל 3% שווים כ-2.5 מנדטים. התחזקות זו היא תוצאה של עלייה במספר המצביעים למפלגות הקיצוניות מצד אחד, וירידה מקבילה בשיעור ההצבעה, שמגדילה את ערכו היחסי של כל קול.
ההשפעות החזקות ביותר נמצאו בבחירות אזוריות, אך מופיעות במידה פחותה גם בבחירות ארציות ובבחירות לפרלמנט האירופי. המפלגות הנהנות מגיעות משתי קצוות הקשת הפוליטית, ימין ושמאל, אולם מפלגות הימין זוכות להתעצמות אלקטורלית משמעותית יותר. נוסף על כך, בתקופות של האטה כלכלית, התוצאות הפוליטיות של צמצום תקציבי מחריפות, ובתקופות צמיחה הן מתמתנות.
אחד הממצאים המעניינים במאמר נוגע לשיוך הפוליטי של הקואליציה שמבצעת את הצמצום התקציבי. כשממשלות שמאל-מרכז נוקטות בצעדי צמצום, ההשפעה על הצבעה למפלגות קצה חזקה בהרבה, ואילו כשממשלות ימין-מרכז הן המבצעות, ההשפעה עוברת בקושי את רף הבדיקות הסטטיסטיות להשפעה מובהקת.
היבט זה מזכיר את ממשלת בנט-לפיד שהובילה מדיניות של צמצום ההוצאה הציבורית והסיוע הסוציאלי שניתן בעקבות מגפת הקורונה, שינוי שהוביל לגידול בשיעור העוני. לאחר הבחירות, כוחה של מפלגת הימין הציונות הדתית הוכפל מ-7 ל-14 מנדטים.
האזורים המושפעים ביותר, כלומר אלו שהעלייה בהצבעה בהן למפלגות קצה והירידה בשיעורי המצביעים חזקות יותר, הן האזורים הפריפריאליים והעניים. זה לא הפתיע את החוקרים, שביצעו בדיקה נוספת של ההשפעות הכלכליות של הצמצום התקציבי ברמה אזורית. הם מצאו שצנע תקציבי פוגע ברמת הפעילות הכלכלית, התעסוקה, הצריכה, ההשקעות והשכר. עוד הם מצאו שבאמצעות הורדת השכר, הרווחים מתחזקים על חשבון השכר ומשקי בית עשירים, שנהנים מהרווחים, מתחזקים, בזמן שמשקי בית עובדים נחלשים. עקב כך, קושרים החוקרים בין השפעות הצנע בתחום הכלכלי לאלו בתחום האלקטורלי.
אולם לא כל הרעה במצב הכלכלי מביאה לתוצאות חזקות בתחום האלקטורלי. המאמר משווה בין השפעות של האטות כלכליות שהתרחשו במקביל לצמצום תקציבי לעומת אלה שלא. כשהאטה כלכלית לא קורית במקביל לצנע, השפעתה הפוליטית קטנה. אולם אם מיתון מלווה במדיניות צנע, השפעותיו חריפות. החוקרים מראים שאמון הבוחרים בממשלה נפגע קשות במיתוני צנע, לעומת פגיעה קלה יותר כשהמיתון לא מלווה בצנע.
