הפגישה המתחנפת של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו עם אילון מאסק אתמול (שני), מוכיחה שהמנהיגים של מדינת ישראל לא באמת מבינים את האיום שבאנטישמיות, ומוכנים להעדיף את הצרכים הפוליטיים והכלכליים שלהם על חשבון הייעוד המקורי של מדינת ישראל: להוות מקלט בטוח לכל העם היהודי, באופן פיזי אך גם הצהרתי.

כדי להבין את האיום הזה, כדאי להקשיב לחוקר התנועות הקיצוניות האמריקאי, אריק וורד. בשנות התשעים של המאה הקודמת הוא הצליח לחדור עמוק לתוך תנועות הימין בארה"ב שדוגלות בעליונות לבנה, והפך למשתתף קבע בכנסים שלהם.

יש עוד דבר שחשוב לדעת על אריק וורד – הוא אדם שחור. אז איך הצליח אדם שחור להתקבל לתוך קהילת העליונות הלבנה? כפי שגילה וורד במחקרו, הימין הקיצוני האמריקאי אמנם רואה את האדם השחור כ"תת-אדם, בהמה מסוכנת", אבל היהודי הוא האויב האמיתי, ה"אחר המוחלט, הכוח המניע לדיכוי הלבן". השחורים הם אולי גזע נחות, אבל היהודים, ובייחוד היהודים האמריקאים שמנסים להתחזות ללבנים, הם "הסכנה הקיומית ללבנות."

סטירת לחי ליהודי ארה"ב

כיום חיים בארה"ב מעל ל-6 מיליון יהודים, ולמרות הדיווחים על עלייה במקרי האנטישמיות, יהודי ארה"ב משגשגים ומתקבלים כשווים. לפני חודשיים פרסם ממשל ביידן על תכנית לאומית למאבק באנטישמיות.

אך בתחילת החודש הגיעה תזכורת לסכנת האנטישמיות שעדיין מרחפת על יהודי ארה"ב, ולעוצמה המהפנטת שלה: אילון מאסק, האדם העשיר בעולם, יצא במתקפה חסרת רסן כלפי 'הליגה נגד השמצה', אחד הארגונים היהודיים הגדולים והחשובים בעולם שנלחמים כבר מאה שנה באנטישמיות.

מאסק הביע תמיכה בקמפיין ימין-קיצוני שקורא להחרים את הארגון, וטען שהם אחראים המרכזיים לאובדן של מעל לחצי מההכנסה של חברת X (לשעבר טוויטר) שבבעלותו. הוא גם איים בתביעת דיבה כנגד הליגה נגד השמצה, ותקף את ראש הארגון, ג'ונתן גרינבלט, על כך שהוביל לחרם מפרסמים עקב חוסר שביעות רצון מהמדיניות של טוויטר למאבק באנטישמיות.

אמנם מאסק פרסם ציוץ הבהרה על כך שהוא "בעד חופש הדיבור, אך נגד אנטישמיות", אבל הנזק כבר נעשה, והאנטישמיות חגגה ברשת. תזכורת נוספת לכך שהיהודי תמיד ייתפס כבעל יכולות-על-אנושיות, כאלה שיכולות לאיים גם על האדם העשיר בעולם, ולכן הוא כל כך מסוכן.

מאסק גונה מקיר לקיר. אך זה לא מנע מראש הממשלה של מדינת היהודים להושיט לו יד, לטובת פגישה פומבית במסע שיקום התדמית שלו בארה"ב.

נתניהו בחר שלא לעמוד לצד אחיו היהודים, והושיט יד למאסק לפגישה על עתיד הבינה המלאכותית. אולי זה כדי להסיט את תשומת הלב מכך שהוא לא זכה בפגישה היוקרתית עם נשיא ארה"ב ג'ו ביידן בבית הלבן כפי שרצה, אלא ייאלץ להסתפק בפגישה בשולי עצרת האו"ם; אולי זה מכיוון שלא הצליח לקבל פגישה מענק ה-AI היהודי, סם אלטמן, שסירב ליוזמה לפגוש אותו במהלך ביקורו האחרון בארץ (והסתפק בשיחת טלפון). בכל מקרה, הפגישה היא סטירת לחי ליהודי ארה"ב, שמבהירה להם שכשנתניהו עומד בראש, אי אפשר לסמוך על מדינת ישראל שתעמוד לצדם.

המחויבות של מדינת ישראל

למדינת ישראל יש תפקיד ייחודי. היא לא רק מדינה ליהודים, אלא מדינת היהודים. ישראל הוקמה בין היתר מכוח החלטת האו"ם 181, שגם בה הכירו מדינות העולם בצורך להקים תשתיות מיוחדות בארץ ישראל לטובת הגירה יהודית, לאחר שסגרו את שעריהן ליהודים בעולם במהלך מלחמת העולם השנייה. האחריות הייחודית של מדינת ישראל ביחס לאנטישמיות מפורטת גם במגילת העצמאות.

אך אם אז המענה לרדיפת היהודים התמקד בעלייה בלבד, דווקא 'חוק הלאום' השנוי במחלוקת מ-2018 מרחיב את האחריות הזו. בסעיף 6 בחוק נקבע ש"המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי, ושל אזרחיה הנתונים בצרה ובשביה בשל יהדותם או בשל אזרחותם."

לכאורה, נתניהו לא שכח את המחויבות של מדינת ישראל. לאחר שהרעיף שבחים על גאונותו של מאסק, ולפני שקיבל סיור מפנק במפעל טסלה, ביקש נתניהו, במחילה ובמגבלות התיקון הראשון לחוקה, "שימצא דרך להילחם באנטישמיות, וגם בכלל השנאה שמכוונת כלפי אנשים".

לא לטשטש את הייחוד באנטישמיות

האם נתניהו מחבר את האנטישמיות הייחודית לשנאה כללית כלפי אנשים? הרי רק לפני שנתיים, כשלפיד היה ראש הממשלה והצהיר כי "האנטישמיות היא גזענות" נתניהו הגיב בנחרצות, וטען ש"לפיד שגה כשהוא צימצם ושיטח השבוע את מושג האנטישמיות וקבע שהיא לא רק שנאת יהודים, אלא שנאת בני אדם באשר הם."

אז למה המנהיגים של ישראל, גם לפיד וגם נתניהו, בוחרים לטשטש את הייחודיות של האנטישמיות אל מול הצרכים הפוליטיים שלהם? אפשר לטעון שאולי זה לא כל כך נורא. הרי כשלפיד טען שאנטישמיות זו גזענות, הוא בסך הכול ניסה ליצור למדינת ישראל מקום שווה בין העמים, ולשווק את ממשלת ישראל ומאבקיה באותו קו עם שאר המאבקים הפרוגרסיביים. אפשר גם לעשות לנתניהו הנחות, ולשאר שותפיו הפוליטיים שידעו לבקר בחריפות את לפיד והיום שותקים, ולומר שהוא בסך הכול דואג לאינטרסים הכלכליים של המדינה, ושמאסק בכל זאת הבטיח שהוא נגד אנטישמיות, אבל בעד חופש דיבור.

אבל ישראל לא צריכה מנהיג ש'יבקש' מאחד האנשים החזקים בעולם לעשות טובה, אלא כזה שיעמוד באופן נחרץ עם העם היהודי באשר הוא. מנהיג שייאבק נחרצות נגד האנטישמיות בכל הזדמנות, ולא רק כשזה מתיישר עם הצרכים הפוליטיים של ממשלה כזו או אחרת. מעציב ומדאיג שגם נתניהו וגם לפיד חטאו בכך.

חובה להפנים שהגזענות והאנטישמיות הן שתי תופעות חמורות באופן שווה, אך שונות באופן מהותי. לכן גם המאבק בהן חייב להיות ייחודי. לראשונה בהיסטוריה היהודית, יש לעם היהודי כלי ייחודי לממש את האחריות למאבק באנטישמיות: מדינת ישראל. למרבה הצער, נראה שהמנהיגים הנוכחיים של ישראל עדיין לא הפנימו את זה.