ברשות החשמל פרסמו בחמישי האחרון שימוע שיפתח את ה"פקק" ברשת החשמל לקליטת אנרגיות מתחדשות. מדובר בצעד חיוני ומבורך, אך כזה שנעשה מאוחר מדי. בנוסף, מהלכי פתיחת הרשת מלווים בתחזיות אופטימיות במיוחד לגבי הצלחת המהלך.

על פניו, הרשות צופה שלא תעמוד ביעד של 20% מייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות לשנת 2025, אך שואפת שכבר ב-2026 היעד יחצה באופן משמעותי עם 23-24% אנרגיות מתחדשת. מכיוון שהמצב הנוכחי ב-2023 הוא סביב 10% אנרגיות מתחדשות, הסיכוי להגיע תוך 3 שנים ל24% נראה אפסי. הרשות דיווחה על מצב "סתימת" הרשת עם הנתון המדכדך, לפיו קצב ההתקנות של מתקני ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות במחצית הראשונה של 2023 ירד בכ-50% לעומת 2022.

בדברי ההסבר לשימוע מוסברים התחשיבים לגבי אי ניצול מכסות קיימות של יצור חשמל, מה שמאפשר ליצור מודל חדש, שמזכיר מעט "אובר-בוקינג" של חברות תעופה, כך שבפועל הרשת הקיימת תגיע למיצוי. חלק מההקצאות החדשות מבוססות על הצפי שמתקנים שכבר קיבלו מקום שמור ברשת לא יגיעו למיצוי – חלקם יקומו בהספק חלקי וחלקם לא יוקמו כלל.

ל-3 השנים הקרובות, הרשות צופה שיתממשו מתקנים בהספק של 2,661 מגה-ואט, על בסיס הקצאות רשת שכבר ניתנו בעבר. כעת, עם תוספת של 2,300 מגה-ואט לרשת  (בקריטריון זרם חילופין, AC), הרשות צופה שתצליח להקים עוד 2,900 מגה-ואט DC.

מדובר בצפי למימוש 100% מההקצאה בתוך 3 שנים בלבד, באופן שסותר לחלוטין את האופן בו התפנה המקום ברשת – הנחה כי לא כל המתקנים שמקבלים אישור מגיעים לשלב החיבור לרשת בפועל, וגם אלו שמגיעים לא מנצלים את כל המקום השמור להם. לכאורה, מדובר ב-5,500 מגה-ואט של מתקנים חדשים בתוך 3 שנים – או כ-1,800 מגה-ואט לשנה, כשישראל הגיעה בשיא לכ-1,100 מגה-ואט בשנה.

מדובר בתנועת "אקורדיון" קשה כלפי התעשייה הסולארית בישראל, שנדרשת לגייס ולהכשיר עובדים, ואז לפטר אותם כי אין מקום פנוי ברשת, ואז בבת אחת לשנות כיוון לצמיחה מהירה – הישג שספק אם הוא אפשרי, לאור השינויים הגדולים מדי בתנאי השוק והרגולציה.

עד שהמהלך הבשיל, חברות נסגרו ויזמים עברו לפעול בחו"ל

לו המהלך היה מבשיל לפני שנה, ייתכן שהתעשייה הייתה זוכה לאופק התקדמות יציב, שמאפשר לה לצמוח וגם לסגור מימון לפרויקטים של סוף 2023 ו-2024. בינתיים, יש חברות שנסגרו ויש יזמי אנרגיות מתחדשות שעברו לפעול אך ורק בחו"ל. הבשלת המהלך רק בסוף 2023, תקשה על יזמים ולקוחות להגיע למימוש כבר ב-2024.

המהלך של פתיחת הרשת הוא מעולה בפני עצמו, אך חסר שני מהלכים משלימים, שלגביהם לא נעשתה עבודה כלל. האחד הוא עידוד חיסכון בחשמל, מה שמקדם נתח אחוזי גבוה יותר של אנרגיות מתחדשות. לא מדובר בהתייעלות אנרגטית כפשוטה – מפני שזו כבר נעשית, למשל, במעבר לתחבורה חשמלית. שינוי זה פועל לרעת יעדי האנרגיות מתחדשות, מפני שהחיסכון האנרגטי הוא בהפחתת דלקים, וצריכת החשמל דווקא עולה כתוצאה מכך.

המהלך השני שחסר הוא כסף מהמדינה לקידום אנרגיות מתחדשות. מסורתית, מדינת ישראל תומכת כספית רק במיזמי גז, ואילו התמיכה באנרגיות מתחדשות היא "תעריפית" – על חשבון הציבור הרחב, שמשלם את תעריף החשמל. תמיכה כספית מתקציב המדינה בפרויקטים בדו-שימוש בקרקע תאפשר להקים אותם באחוזי מימוש גבוהים, ובלי לייקר את החשמל לציבור – אלא שלממשלה אין כל כוונה כזו. בלי מהלכים משלימים אלו, הבשורה הגדולה של פינוי מקום ברשת תמומש רק תוך שנים ארוכות.

המהלך עצמו נחשף על ידי שר האנרגיה ישראל כ"ץ ללא פרטים מהותיים, במטרה לתפוס כותרות. השימוע הנוכחי של רשות החשמל מספק שוב את המטרה הזו של כותרות חיוביות, כי על הנייר יש מתכון להדביק את הפער הקיים בהתקדמות באנרגיה מתחדשת, ואולי אפילו להגיע לעמדת זינוק שתגיע ליעדי 2030 (30% אנרגיות מתחדשות) לפני הזמן.

אלא שמדובר באופטימיות יתר שנראית טוב רק על הנייר. בעוד כמה שבועות יסיים השר כ"ץ את תפקידו, ויעבור למשרד החוץ. הוא ישאיר לממשיכיו הישגים נאים על הנייר, אבל אילוצים כה מורכבים במציאות, שיהיה נח מאוד לרשום את כשלונות העתיד על גבו של שר אחר.