במשרד האוצר ניסו לקלוע 'בול באמצע' – לגרום לעסקים מספיק ביטחון כדי להמשיך לעבוד, אבל לא ביטחון גדול שימנע מהם לנסות להרוויח. בפועל, המשוואה שהם יוצרים דורשת מעסקים ניהול סיכונים מורכב, בתנאים של חוסר ודאות מוחלט. לעסקים שנמצאים בהשבתה אף שאינם בטווח הרשמי של העוטף, הוא כמעט לא רלוונטי בכלל.

הכלי שהציגו באוצר הוא גרסה משודרגת של המענק שקיבלו עסקים בקורונה. למרות הסרבול, בזמן המגפה חולקו באמצעותו יותר מ-15 מיליארד שקלים לעסקים. אלא שהפעם אין כלי משלים: רבים מהעובדים ש"יוצאו לחל"ת" יהפכו בעצם לחסרי הכנסה.

כבר היום קיים מנגנון פיצוי לעסקים בטווח הקילומטרים הצמוד לקו הגבול בצפון ולעוטף עזה במקרים של מלחמה. הפיצוי לעסקים אלה הוא מלא – אל מול ירידה במחזור ונתוני השכר, לפי מנגנונים שכבר נעשה בהם שימוש בעבר. בהודעת האוצר אתמול היו שני חידושים: הכנסת אשקלון למנגנון הפיצוי של העוטף, ותוכנית נוספת לפיצוי עסקים בכל הארץ.

יצירת תוכנית ארצית ללא הבחנה היה צעד נכון. כל ניסיון לתחום היום את טווח ההשפעה של המתקפה שנמצאת בה ישראל נידון לכישלון. גם ההחלטה לא להסתמך על חל"ת אלא לנסות לגרום לעסקים להמשיך להעסיק את עובדיהם היא נכונה, וכך גם הפיצוי על מרכיב השכר. הבעיה היא במספרים: התוכנית משאירה שולי ביטחון נמוכים, שלא יגרמו לעסקים עם רווחיות נמוכה או סיכון גבוה להישאר פתוחים.

התנאי הבסיסי להשתתפות בתוכנית הוא ירידה של 25% במחזור העסקים. חיתוך של רבע במחזור שולח כל עסק לטריטוריה של הפסד. הפיצוי על השכר, לעומת זאת, עומד רק על 60% מהפגיעה במחזור. כלומר עסק שמחזור עסקיו ירד ב-60%, יקבל החזר על 36% בלבד מהשכר, ו-12% מהתשומות.

נוסחת המענק להמשכיות עסקית בזמן המלחמה (מקור: משרד האוצר)

פערים אלה יוצרים ניהול סיכונים מורכב עבור עסק שלא נהנה משולי רווח גדולים במיוחד. האם עדיף לא לפטר את עובדיו, או לקחת את הסיכון ולקבל פיצוי חלקי על הזמן שיועסקו, בתקווה לא להפסיד יותר מדי? בזמן שהמשק זקוק לחמצן, עדיף לעשות יותר מדי מאשר פחות מדי; משרד האוצר יכול לקבוע את רף הפגיעה גם על 15% או 10% –  ירידה משמעותית מאוד להיקף המחזור לכל עסק, או לקבוע גם מרכיב של רווחיות.

עוד נקודה בעייתית תהיה עסקים שמושבתים ונמצאים מעבר לטווח ההכרה לפיצוי מלא (עד 7 ק"מ בעוטף עזה ועד 9 ק"מ בצפון). ירי על העיר אשדוד, לדוגמה, יכול לעצור פעילות עסקים לימים. הפיצוי שהם יקבלו יהיה עדיין נמוך.

החל"ת כבר לא שם

בהיעדר מדיניות אפקטיבית לשימור המשכיות עסקית, יהפוך החל"ת לשסתום לשוק העבודה. בביטוח הלאומי מציינים שנכון לעכשיו מספר הפניות עדיין לא גדול, אבל בהתחשב במדיניות הנוכחית הוא עלול לגדול במהרה לעשרות אלפי מובטלים.

בתקופת הקורונה היה החל"ת כלי משלים למענק ההמשכיות העסקית, אלא שכעת הוא כבר לא שם. החל"ת הוא כלי בעייתי, כי הוא מנתק את קשר העובד-מעביד, אבל הוא גם לא רלוונטי לרבים מציבור המפוטרים.

הוא דורש תקופת אכשרה של 12 מתוך 18 חודשים של עבודה, ולא רלוונטי למי שמוגדר 'מובטל חוזר'. לפני שמקבלים תשלום חל"ת, צריך למצות את כל ההטבות הסוציאליות האחרות – ימי מחלה וחופשה. בחמשת הימים הראשונים אין דמי אבטלה, והזכאות דורשת תקופת חל"ת של 30 יום לפחות. אחרי יותר משנתיים של מגפה, רבים מאזרחי ישראל מיצו את האפשרות שלהם להשתמש בדמי אבטלה.

מעבר לכך, התוכנית לא נוגעת למי שמובטל כבר עכשיו, וצפוי להתקשות למצוא עבודה בתנאים החדשים שייווצרו. גם לא למי שייפלט ממעגל העבודה בגלל סגירת עסקים עכשיו.

כמו בקורונה, הלחצים מהשטח יובילו כנראה להרחבת התוכנית. במקום לנסות לקלוע באמצע, מוטב היה שהאוצר היה נותן אשראי אמיתי למשק. גם אם המשמעות היא לפעמים להוציא יותר מהמינימום האפשרי.