"לחמאס יש מטרת-על אחת: לרצוח כמה שיותר ישראלים", אומר ל'דבר' ד"ר מיכאל מילשטיין, ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז משה דיין. "אני שומע ששואלים מה חמאס ניסה להשיג במתקפת ה-7 באוקטובר, מה המטרה של המתקפה, אנחנו חייבים להבין שאין מטרה גדולה מעבר למה שראינו."
אל"מ במיל' ד"ר מילשטיין, שימש כיועץ לעניינים פלסטינים של מתאם פעולות הממשלה בשטחים (2018-2015), וכראש הזירה הפלסטינית באגף המודיעין של צה"ל. שני ספריו האחרונים עסקו בחמאס. בשנים האחרונות הזהיר מילשטיין מפני תפיסה מוטעית של חמאס. בראיון ל'דבר', הוא מספק תיאור מקיף תנועת חמאס על אגפיה השונים. עם זאת, הוא סבור שנקודת המוצא לדיון צריכה להיות אחדות המטרה של התנועה.
"הייעוד של חמאס הוא לרצוח, לאנוס, לחטוף", אומר מילשטיין, "זה ארגון שמכונן את עצמו כבר שלושים וחמש שנה על נרטיב של רצח ישראלים. בשמו של הארגון לא מוזכרת המילה חופש או שחרור של פלסטין אלא 'מקאומה', התנגדות, וכשמדברים על התנגדות הכוונה היא לרצח ישראלים. בתחילת הדרך זה התבצע בפיגועי התאבדות, בהמשך בירי רקטות, במנהרות התקפיות. חמאס שדרג את הכוח שלו, את האמצעים שלו, אבל המטרה היא אותה מטרה."
מילשטיין מותח ביקורת נוקבת על המחקרים שעוסקים בארגוני הטרור, ובמיוחד על אלו שנוגעים לחמאס: "החוקרים מנסים להסביר את חמאס במושגים ורעיונות מערביים. מושיבים את ראשי חמאס על כורסת הפסיכולוג, או עושים ניתוחים אסטרטגיים. זו טעות גמורה."
"לא ניתן להבין את החמאס בלי להשתמש בשפה שלהם", הוא אומר. "התנועה הזו פועלת לאור ההיגיון של עליונות הג'יהאד. ומי שעושה ג'יהאד זה שאהיד, כלומר מחבל מתאבד שהורג כמה שיותר ישראלים. אין מחלוקת לגבי זה בתוך החמאס, ואין ממש קולות אחרים. המטרה העליונה היא לפגוע בישראלים – ומשם נגזרות דרכי הפעולה. חמאס תופס את השליטה בעזה והממשל הפנימי ככלי עבור הג'יהאד. הם לא עושים ג'יהאד כדי לחזק את המשטר שלהם, אלא מחזקים את המשטר שלהם או פוגעים בו לשם הג'יהאד."
איך נראה המבנה הארגוני של חמאס?
"חמאס היא מפלצת בעלת ארבע ראשים. הארגון מחולק לארבע זירות שונות: עזה, הגדה המערבית, חמאס חו"ל, והאסירים בכלא הישראלי.
בכל אחת מהזירות יש לשכה מדינית שזה סוג של ממשלה, ומועצת שורא שפועלת תחתיה. זה מבנה שאנחנו רואים בכל הארגונים שיצאו מתנועת האחים המוסלמים. ההחלטות מתקבלות בלשכה המדינית על בסיס איג'מה שזה הגעה לקונצנזוס. מקבלים החלטה פה אחד וההחלטה מחייבת את כולם. מועצת השורא מורכבת מאנשי דת המעניקים תוקף הלכתי להחלטות שמתקבלות בלשכה המדינית."
ארבעת אגפי חמאס
הזירה העזתית: "חמאס עזה היא הלב של חמאס. זה גם המקום בו הארגון נוצר והתפתח, וגם המקום היחיד בו הארגון שולט באוכלוסייה, בתקציבים ובשטח. אם אמרנו מפלצת בעלת ארבע ראשים אז הראש הדומיננטי של המפלצת זה עזה, והמבנה הארגוני החמאסי בא לידי ביטוי מלא בעזה. לא תמיד זה היה כך, ולא בטוח שזה יישאר כך בעתיד אם ישראל תכבוש את עזה. אבל בעשור האחרון אין ספק שעזה היא מוקד הכוח הדומיננטי, ובהתאם לכך יחיא סינוואר שעומד בראש הלשכה המדינית בעזה הוא הגורם המשפיע ביותר כעת על החמאס."
אפשר לומר שיחיא סינוואר הוא מנהיג החמאס?
"למעשה, אין לחמאס נשיא או ראש ממשלה", מילשטיין מחדד. "השיח' יאסין שהקים את החמאס היה מן דמות עליונה כזו בימי חייו, קול שכולם נשמעו לו, לא רק בתוקף חוק או מנגנון. לאחר מותו לא נותר מנהיג אחד, ובתקופות שונות ראינו דמויות שונות תופסות עמדות הנהגה. יחסי הכוח בין המנהיגים השונים משתנים במשך הזמן ואין מישהו שניתן לקבוע שעומד בראש הארגון. בסוף ההחלטות מתקבלות יחד בהסכמה – אין מקבל החלטות אחד מלמעלה."
חמאס חו"ל: "חמאס חו"ל מורכב מפעילים בירדן, לבנון, טורקיה, כווית, וקטאר. בלבנון יש להם מחנות אימונים, וכוח צבאי שכולל משגרי רקטות. הגורמים בעלי המשקל בחמאס חו"ל הם אנשי ההנהגה שישבה בעבר בדמשק, ויושבת כיום בדוחא, בירת קטאר. התפקידים שלהם הם עיצוב האסטרטגיה, גיוס כספים, משאבים ואמצעי לחימה בדרכים דיפלומטיות. הם הזרוע המעונבת של החמאס, בחליפות ועם זקן מסודר, ואפשר להתייחס אליהם כמשרד החוץ של החמאס. בעבר הנהגת חמאס חו"ל הייתה דומיננטית יותר, אבל בעשור האחרון היא איבדה את ההובלה לטובת ההנהגה בעזה."
מילשטיין מצביע על ח'אלד משעל ואסמעאיל הנייה כעל הדמויות המרכזיות בהנהגת חמאס שנמצאות בחו"ל. "הם מחליפים ביניהם את תפקיד היו"ר והסגן של הלשכה המדינית העליונה של חמאס. משעל תמיד ישב בחו"ל, והנייה שימש לפני כן כמנהיג חמאס בעזה, ורק לפני כמה שנים אחרי שסינוואר ניצח אותו בבחירות בעזה הוא יצא לחו"ל.
"מדובר באנשים שמעולם לא אחזו בנשק, לא ישבו בכלא הישראלי. הם לא מכירים את ישראל מבפנים כמו סינוואר. לפעמים אנחנו רואים שהם מנסים לעדן את חמאס, כדי לזכות בלגיטימציה בינלאומית, אבל זה יהיה שקר לטעון שהם מהווים אופוזיציה לרצחנות של חמאס. בכירים נוספים בחמאס חו"ל הם מוסא אבו מרזוק, שמבקר כעת במוסקבה, וכמובן סאלח אל-עארורי."
האמריקאים הציעו פרס של 10 מילון דולר על ראשו של אל-עארורי. למה דווקא עליו?
"אל-עארורי הוא מי שהנהיג את הפעילות של חמאס בגדה המערבית. הוא יושב בחו"ל ומנהל מרחוק את תאי הטרור ביהודה ושומרון. בשנים האחרונות הוא הדמות המשמעותית ביותר בחיבור בין חמאס לחיזבאללה ואיראן. כל החיבור הזה של 'ציר ההתנגדות', התיאום בין חמאס לחיזבאללה ואיראן, זה הכול עבודה שלו. הרקטות מדרום לבנון, הפיגועים שיוצאים מהגדה – זה הוא. האמריקאים רודפים אותו כבר כמה שנים."
חמאס בבתי הכלא: "בימינו לא מתנהל 'לפי הספר' עם מועצת שורא ולשכה מדינית, ואין לנו מידע רב לגבי הבחירות שנערכות שם, כי הכול נעשה בחשאיות. ההשפעה של חמאס בבתי הכלא על כלל הארגון פחותה – במקרה הטוב מתחשבים בדעתם. בעבר האסירים היו יותר מרכזיים בארגון, אבל בעקבות השתלטות חמאס על עזה, שחרור אל-עארורי ב-2007 ובמיוחד עסקת שליט – לא נותרו מנהיגים רמי דרג של חמאס בכלא."
חמאס ביהודה ושומרון: "ביהודה ושומרון, וגם באזור ירושלים, יש תמיכה רחבה בחמאס, אבל אין לארגון מנגנונים מדיניים כמו שיש לו בעזה, וזה הופך אותו לארגון מחתרתי. כוחות הביטחון הישראליים עובדים קשה לסכל כל התארגנות, כולל חיסול בכירים, מה שמקשה על חמאס להתפתח שם. רוב המנהיגים של חמאס בגדה יושבים בכלא הישראלי, מקצתם בכלא הפלסטיני. המנהיג ההיסטורי היה עבד אל-עזיז רנטיסי שחוסל ב-2004, ובהמשך אל-עארורי שיושב בחו"ל."
מילשטיין אומר שהחמאס מצליח להיות דומיננטי בגדה המערבית למרות המעצרים, החיסולים והחוסר באחיזה שלטונית. הדבר מייצר בעיה גדולה לישראל, וגם לרשות הפלסטינית. "אנחנו רואים שהרשות נמנעת מלערוך בחירות" הוא אומר, "מתוך החשש שחמאס יתפוס את השלטון."
איך המפלצת הזו מתנהלת עם ארבעה ראשים שונים?
"בין הראשים השונים נערך דיון מתמיד. לפעמים יש מחלוקות, אבל גם בתוך המחלוקות המטרה המרכזית לעולם לא מתערערת. אין מחלוקת על כך שהג'יהאד הרצחני הוא בליבת העשייה של הארגון. בחמאס, בניגוד לפת"ח, אין פיצולים. אם אתה סוטה מהדרך מוציאים אותך מהארגון, אין סיעות פנימיות ואין ויכוחים פומביים."
סינוואר הוא המוח, דף המפעיל
מה המקום של חמאס עזה בתוך המארג?
"עזה היא הנכס האסטרטגי החשוב ביותר של החמאס. חברי הלשכה המדינית בעזה הם בעלי סמכות של ממשלה. זה לא מקרי שצה"ל חיסל חמישה מהם בשלושת השבועות האחרונים. בין המחוסלים היה גם יו"ר מועצת השורא, אחד מנכבדי עזה."
את מי צריך לחסל שם כדי להשיג פגיעה משמעותית?
"שתי הדמויות החשובות ביותר בעזה הן יחיא סינוואר ומוחמד דף. סינוואר הוא ראש הלשכה המדינית, מה שהופך אותו למנהיג הפוליטי, ודף הוא ראש הזרוע הצבאית. מה שראינו ב-7 באוקטובר הוא פרי מעשה ידיהם. המתקפה הזו מתאימה מאוד למוח הסאדיסטי של סינוואר, וליכולות הפיקוד והתיאום של דף. סינוואר הוא המוח, והוא מי שחישל כנראה את השאהידים. דף הוא האופרטור – מי שמתכנן, מארגן ומוציא אל הפועל."
יש לחמאס גם פנים אחרות? יכול היה להיות חמאס שלא מוציא התקפה כזו?
"עקרונית, בעזה יש לחמאס ועידה כללית, ובחירות כמעט גלויות. במערכת הבחירות האחרונה לפני שנתיים השתתפו כ-20 אלף עזתים. ניזאר עוודאללה כמעט הצליח לנצח את יחיא סינוואר, סינוואר ניצח רק אחרי ארבעה סבבים. עוודאללה לא מגיע מהזרוע הצבאית, ויש שמזהים אותו עם מחנה איסמעיל הנייה. הנייה הוא שערך את המגעים עם ישראל והביא לעסקת שליט – כלומר, הוא מוכן לאיזשהו משא ומתן עם ישראל. אז עולות טענות שזה מחנה פרגמטי, שמוכן אולי לקבל את ישראל גם אם הם לא יודו בזה."
מילשטיין עצמו מתנגד לתפיסה הזו. "יכול להיות שעוודאללה היה מנסה לקדם יותר את פיתוח הממשל, אבל גם אם הוא היה מנצח סינוואר היה נשאר מרכזי וממשיך להשקיע את מלוא המרץ בשכלול יכולות הג'יהאד. צריך גם לזכור שאם עוודאללה היה רודף שלום, הוא לא היה מגיע להיות מועמד לראשות הלשכה המדינית. לנו כבני תרבות המערב יש את הצורך לחפש בנרות את הצד הפרגמטי, את המנהיג שניתן לעשות איתו משא ומתן. אני לא בטוח שיש כזה בחמאס. אולי הגיע הזמן שנתמודד עם זה."
אנחנו מכירים כרגע את חמאס של סינוואר. אם הוא לא היה משתחרר בעסקת שליט חמאס הייתה נראית אחרת?
"אני לא אוהב לשחק במה אם. כרגע מה שיש לנו בעזה זה חמאס של סינוואר ודף. זה אומר אקטיביזם קיצוני, גישה אפוקליפטית. הדבר הכי חשוב בכל יום כשקמים בבוקר זה לקדם את חזון אחרית הימים. סינוואר זה בן אדם צמא דם ואוהב מוות, הוא לא חושב לאיזה חוג הוא ירשום את הילד שלו ומה בא לו לאכול לארוחת ערב. שום דבר לא מעניין אותו מלבד דם של ישראלים. המאבק מומשג אצלו במונחים טוטאליים, כמלחמת בני אור ובני חושך.
"שם נוסף שכדאי להכיר בעזה הוא מרוואן איסא. הוא איש של סינוואר והוא אחראי על הקשר בין הזרוע הצבאית ללשכה המדינית, כלומר בין העשייה הפוליטית לעשייה הצבאית. סינוואר פועל בסנכרון מלא עם מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית שהיה בעבר המפקד שלו. דף הוא בן אדם כזה שמוצא פתרונות לדברים. אין לו את הקומה האסטרטגית. הוא לא שואל את עצמו איך הוא רוצה שחמאס תיראה בעוד עשר שנים, אלא יורד למטה לפרטים הקטנים של תפעול המתקפות על ישראל. שליטה על כוחות, תיאום מאמצים צבאיים."
איך מגיבים מנהיגי חמאס חו"ל למתקפה?
מילשטיין משער שמנהיגי חמאס מחו"ל ידעו מראש על התכנון. "בבוקר 7 באוקטובר הם ישבו ביחד בדוחא. היו שם הנייה, עארורי, משעל, וגם חליל אל בעיה שהוא בכלל מעזה, הסגן של סינוואר. עצם זה שהוא איתם בדוחא מעיד על זה שהם ידעו.
"הם יושבים ביחד כמו חפ"ק לנהל את האירוע מבחינה אסטרטגית ודיפלומטית. ברגע שהטלוויזיה מופעלת ורואים את התמונות הם פורצים בצהלולים ותפילת הודיה. זה אירוע שאין כדוגמתו בהיסטוריה של חמאס: המתקפה הגדולה והחשובה ביותר של הארגון מאז שהוא נוסד."
ציר קטאר איראן
בוא נדבר על קטאר. איזה חלק יש לה במתקפה של חמאס?
"קטאר מזוהה לגמרי עם חמאס. היא כלי שרת בידי חמאס, ומשתמשת בחמאס כדי לשים את עצמה כשחקן אזורי משפיע. הנהגת חמאס מנהלת את האסטרטגיה שלה מדוחא, כל יום יש פעילות לגיוס כספים לחמאס בדוחא, אל-ג'זירה משתמש בכוח האדיר שלו כדי לקדם את חמאס.
"בחמאס אין מחלוקות לגבי קטאר. מבחינתם קטאר היא כמו אחות גדולה. צריך לציין שחמאס הוא ארגון ריבוני, הוא לא עושה את מה שמנהיגי קטאר יגידו, אבל כארגון הוא מסתמך על קטאר.
"הבעיה שלנו עכשיו היא שאנחנו זקוקים לקטאר בגלל השבויים, וברור שקטאר בציניות שלה תדע לנצל את זה עד תום. ביום שאחרי אני ממליץ להרחיק את קטאר כמה שרק ניתן מעזה. ישראל חייבת לחתוך את הקשר הזה בין חמאס לקטאר בכל האמצעים. עדיף לנו שהגורמים המשפיעים בעזה יהיו מצרים, איחוד האמירויות וסעודיה."
מה לגבי איראן?
"קשרי איראן וחמאס ידעו עליות ומורדות במשך השנים, ואין ספק שהקשרים היום בשיא. זה נעשה באמצעות עבודה רבה של אל-עארורי כפי שציינתי קודם. חמאס הרוויחה הרבה מהקשר הזה שעומד עכשיו במבחן. ככל שישראל תתקדם בחיסול החמאס כך נדע עד כמה איראן דואגת לו כפי שהיא הבטיחה."
