יפעת שדה, יו"ר התנועה למען פסיכולוגיה ציבורית ופסיכולוגית חינוכית במקצועה, הייתה מוטרדת מהמחסור בפסיכולוגים חינוכיים הרבה לפני המלחמה. כעת, היא מספרת, פסיכולוגים חינוכיים נחוצים מתמיד – וחסרים מתמיד.

שדה מציינת ש-30% מהתקנים לפסיכולוגיים חינוכיים במערכת החינוך אינם מאוישים, "וגם זה לפי מפתח תקינה מיושן מאוד". כיום המפתח עומד על משרה אחת לכל 500 ילדים בגני הילדים, 1,000 תלמידים בשכבות ב'-י"ב, או 300 תלמידי חינוך מיוחד. שדה טוענת שיחס כזה לא מאפשר לבצע את העבודה גם בימי שגרה, "ובטח לא עכשיו. עוד מהקורונה אנחנו רואות עלייה בדיכאון, בעיות התנהגות, חרם חברתי ואובדנות, ובוודאי שעכשיו המצב הזה החמיר".

המחסור בפסיכולגים חינוכיים הוא חלק מתופעה רחבה יותר של ייבוש מערך בריאות הנפש הציבורי. "בריאות הנפש היא אינטרס לאומי. כשנותנים התערבות מדויקת לטראומה, אפשר למנוע פוסט טראומה. אבל כרגע זה מרגיש שהשמיכה התקציבית מתקצרת יותר ויותר."

"אנחנו רואים שיבוש של האיזון המשפחתי, חשיפת יתר לסרטונים קשים, חרדה לצאת מהבית"

שדה, העובדת כפסיכולוגית חינוכית בתשע השנים האחרונות, מסבירה כי לפסיכולוגים חינוכיים נדרשת ראייה מערכתית. "אנחנו מסתכלים על המערכת הכוללת, ובהתאם לכך יוצרים התערבויות לחברי הצוות ולתלמידים". התערבות יכולה להיות משחק, שיחה ועוד. הבדל נוסף הוא שהיוזמה לפתיחת תהליך טיפולי מגיעה מהפסיכולוג: "אנחנו יודעים לאתר את מי שהמצב יכול להשפיע עליו לרעה יותר מהאחרים, לפנות באופן אקטיבי".

ההכשרה הייחודית הזו מקנה לפסיכולוגים החינוכיים תפקיד חשוב במציאות הנוכחית. שדה מספרת על "התגייסות מדהימה" של אנשי המקצוע לעבודה עם מפונים. "הפעולה העיקרית היא חיזוק הגורמים הסובבים את הילד והדמויות המוכרות לו: המשפחה, הצוותים החינוכיים והקהילה". לצד זאת, הפסיכולוגים החינוכיים נדרשים מאוד עכשיו גם במערכת החינוך ה'רגילה'.

שדה מתארת את הקשיים שנלוו לפעולת מערכת החינוך בשבועות האחרונים. "בעיניי זה נס שאנשי החינוך חזרו לתפקד. הציבור לוקח את זה כמובן מאליו, אבל האמת שזה דורש תעצומות נפש גדולות. מורה שמתמודדת עם נפילות טילים, בן זוג במילואים, חרדות, יכול להיות שהיא בעצמה במעגל פגיעה ראשון, ועדיין היא עומדת מול כיתה של שלושים ילדים."

היא מספרת שמצבם הנפשי של תלמידים רבים מעורער, מה שדורש להשקיע משאבים רבים יותר בתהליכים טיפוליים. "אנחנו רואים אצל התלמידים מקרים של שיבוש האיזון המשפחתי בעקבות הגיוס למילואים, חשיפת יתר לסרטונים קשים שמזיקה לנפש, חרדה לצאת מהבית. יש תלמידים שהיו בטיפול וחווים רגרסיה לדפוסים ישנים, או שהכלים שכבר רכשו לא עובדים יותר."

"שכרתי בייביסיטר כדי שאוכל לעבוד, ושילמתי לה יותר ממה שאני מקבלת לשעה"

שדה מצביעה על שכרם הנמוך של פסיכולוגים חינוכיים בשירות הציבורי כגורם המרכזי לכך שרבים מהתקנים הקיימים לא מאוישים. "אחרי מסלול של עשר שנים, השכר השעתי מגיע ל-50 שקלים לשעה", היא אומרת, "הייתי צריכה לשכור בייביסיטר שתשמור על ילדיי כדי שאוכל לעבוד, ושילמתי לה יותר ממה שאני מקבלת לשעה. זה עצוב."

עקב התנאים הירודים בשירות הציבורי, פסיכולוגים חינוכיים רבים מעדיפים לעבוד במגזר הפרטי. שקד מציינת שלפי סקר שביצעה 'התנועה למען פסיכולוגיה ציבורית' לפני המלחמה, 70% מהעוסקים במקצוע היו מעוניינים לחזור לשירות הציבורי או להגדיל את משרתם בו "אם השכר יגדל בהתאם לרמת ההשכלה שלנו".

משרד החינוך הודיע בשבוע שעבר שהחלטות ועדות הזכאות והאפיון, הקובעות את זכות תלמידים במערכת החינוך לשירותים מיוחדים, יוארכו אוטומטית משנה שעברה; ושבמקרים בהם תתקיים ועדה, ההורים יהיו זכאים לוותר על נוכחות פסיכולוג חינוכי, אם יוסברו להם השלכות הוויתור. שדה מברכת על כך. "זה הצעד המינימלי הנדרש בשביל לאפשר לנו ולשאר אנשי החינוך לפעול במלוא הקיטור".

שדה מבקרת את כוונת משרד הבריאות להעסיק פסיכולוגים חינוכיים העובדים עם מפונים במתכונת פרילנס. "כך לא נראית בניית תשתית לאורך זמן. זה פוגע הן באנשי המקצוע והן במפונים".