יוון ירדה מהכותרות (כמעט לגמרי) מאז קיץ 2015, אבל לא בגלל שמצבה הכלכלי התייצב. בית כלא לא מגיע לחדשות כל עוד האסירים סובלים בשקט. רק כשהם פותחים במרד, וההנהלה מנסה לדכא אותו בכוח, מגיעות המשאיות עם עם הלוויינים.

המרד האחרון פרץ במחצית הראשונה של 2015, כשאזרחי יוון דחו את ההצעה להוסיף הלוואות חדשות לערימה הקיימת של חובות בלתי ניתנים להחזר, צעד שהיה מאריך את פשיטת הרגל של יוון לתוך העתיד על ידי העמדת פנים שהיא התגברה על מצבה. בנקודה הזאת האיחוד האירופי וקרן המטבע הבינלאומית – שראו שגישת ה"הארך והעמד פנים" שלהם נמצאת בסכנה – דיכאו את "האביב היווני" וכפו הלוואה נוספת על מדינה פושטת רגל שלא תוכל להחזיר אותה. כך שהייתה זו רק שאלה של זמן עד שהבעיה תצוץ שוב.

בינתיים, הוסטה תשומת הלב של אירופה לברקסיט, לפופוליזם הימני והקסנופובי באוסטריה וגרמניה, ולמשאל העם באיטליה, שהביא לנפילת ממשלתו של מתיאו רנזי. בקרוב, תוסט תשומת הלב שוב, הפעם למרכז הפוליטי המתפורר בצרפת. אבל אסור לשכוח, הניהול הכושל של משבר החוב האירופי החל ביוון. מדינה שולית, אם מסתכלים על התמונה הגדולה של אירופה, הפכה למקרה מבחן עבור אסטרטגיה שאפשר להשוות לגלגול של כדור שלג במעלה הר. מפולות השלגים שנוצרו כתוצאה מכך, חותרות מאז תחת הלגיטימיות של האיחוד האירופי.

הבעיה עם יוון היא שכולם משקרים. הנציבות האירופית והבנק האירופי המרכזי משקרים כשהם טוענים שה"תכנית" היוונית יכולה לעבוד כל עוד ממשלת יוון תעשה את מה שאומרים לה. גרמניה משקרת כשהיא מתעקשת שיוון יכולה להתאושש בלי שמיטת חובות משמעותית ודרך יותר צעדי צנע ורפורמות מבניות. ואחרונה חביבה, קרן המטבע משקרת כשבכיריה מעמידים פנים שהם לא אשמים בכפיית המטרות האלה על יוון. כדי להתיר סבך של כל כך הרבה שקרים – עם כל כך הרבה הון פוליטי שמושקע בהנצחתם – יש צורך בהפיכה מהירה, בדומה לאלכסנדר מוקדון שחתך את הקשר הגורדי. אבל מי יניף את החרב?

הטרגדיה היא שמדובר בבעיה שיש לה פיתרון קל וברור מאליו. יוון הפכה לחדלת פירעון כשנה אחרי פריצת המשבר הפיננסי העולמי ב-2008. כנגד כל היגיון, הממסד האירופי, כולל ממשלות יוון השונות וקרן המטבע העניקו ליוון את ההלוואה הגדולה ביותר בהיסטוריה תחת תנאים שהבטיחו ירידה בהכנסה הלאומית בשיעור שלא נראה מאז השפל הגדול. כדי להסוות את האבסורד שבהחלטה הזאת, התווספו לה הלוואות נוספות תחת תנאים של מדיניות צנע שפגעה עוד יותר בהכנסות.

כשמישהו מוצא את עצמו בבור, הפתרון הפשוט ביותר הוא להפסיק לחפור. במקום זאת, הכוחות האירופיים, הממשלה היוונית וקרן המטבע האשימו איש את רעהו בדחיפת אזרחי יוון לתהום.

פול תומסן, ראש המחלקה האירופית של קרן המטבע ומוריס אובסטפלד, הכלכלן הראשי של הקרן, טענו לאחרונה בפוסט שכתבו יחד, כי "אין זו קרן המטבע שתובעת עוד צעדי צנע". האשמה מונחת אצל מישהו אחר. "אם יוון מסכימה עם שותפותיה האירופיות על יעדים פיסקליים שאפתניים" טענו, "אל תבקרו את קרן המטבע על היותה הצד שמתעקש על מדיניות צנע כשאנחנו מבקשים לראות את הצעדים הדרושים להגת אותם יעדים".

תומסן ואובסטפלד צודקים חלקית. לא הייתה לראש הממשלה היווני אלכסיס ציפראס  שום סיבה להסכים ליעדים הפיסקליים ההרסניים אותם דרשו האיחוד האירופי וגרמניה כשהייתי שר האוצר. טענותיו של מחליפי בתפקיד, לפיהן הממשלה מעולם לא קיבלה את היעדים הללו, אינן כנות. כפי שידוע לו היטב, הסיבה העיקרית להתפטרותי הייתה שבאפריל 2015 ציפראס קיבל אותם מאחורי גבי. עמיתיי לשעבר יורים בשליח, במקרה הזה קרן המטבע, על כך שהביא את החדשות הרעות שהמטרות להן הסכימו דורשות אפילו יותר צנע.

נכון גם לומר שקרן המטבע ביקרה, בעקביות ובצדק, את המטרות הללו. אבל מה שתומסן שכח לציין זה שללא העלמת העין שלו, של קרן המטבע ושל המנהלת שלו כריסטין לגארד, הנציבות האירופית לא הייתה מסוגלת לכפות את אותם יעדים. ואני יודע: ייצגתי את יוון בפגישות של מדינות גוש האירו (בהשתתפות כל שרי האוצר של הגוש) בהן זה קרה.

נראה שתומסן מודע לאחריות שלו להפסקת מתן הלגיטימציה של חנק הכלכלה היוונית שמובילה גרמניה. בשיחת טלפון שערך בחודש מרץ עם ראש משלחת קרן המטבע ביוון דאליה וולקולקצו', הסביר תומסן מה יכול לקרות אם גרמניה תתעקש למחוץ את יוון על ידי סירוב לשמיטת חובות. על פי תמליל השיחה (שהופץ על ידי וויקיליקס), תומסן חשב שהמנהיגים האירופיים יעזבו את הנושא עד אחרי ההצבעה על הברקסיט.

על פי תומסן: :כרגע אנחנו אומרים 'תראי גב' מרקל, את עומדת עכשיו בפני שאלה, את צריכה לחשוב מה יהיה יקר יותר: להתקדם בלי קרן המטבע, ואז הבונדסטאג יגיד 'קרן המטבע לא לצידנו'? או לבחור בשמיטת החובות שאנחנו חושבים שיוון צריכה עכשיו ותשאיר אותנו לצידכם?' נכון? זו הסוגיה האמתית".

וולקולקצו' אמרה בתגובה כי "למען היוונים וכל השאר, הייתי רוצה לראות את זה קורה כמה שיותר מהר". אבל זה לא קרה, כי תומסן ולגארד לא העיזו אף פעם לדחוק את מרקל לפינה. במקום זאת, קרן המטבע ממשיכה להאשים צדדים אחרים בזמן שהיא מספקת לגרמניה גיבוי פוליטי שמאפשר לה לשמור על אחיזת החנק על יוון.

אך כפי שוולקולקצו' ציינה בחכמה, ההשלכות משפיעות גם על "כל השאר". ההתפתחויות המטרידות באיטליה, צרפת ואפילו גרמניה, הן תוצאה ישירה של הכישלון ביוון. אבל יוון היא הקרבן המידי ולכן זו אחריותה של הממשלה היוונית לחתוך את הקשר הגורדי, על ידי הכרזה חד צדדית על דחיית תשלומי החוב שלה עד שתתבצע פריסת חובות משמעותית ותושג הסכמה על יעדים פיסקליים הגיוניים.

הבוחרים היווניים נתנו למנהיגים שלהם, פעמיים, מנדט לעשות בדיוק את זה: פעם אחת כשבחרו בממשלת סיריזה בינואר 2015, ופעם שנייה במשאל העם ביולי של אותה שנה. למען יוון – ואירופה – הרשויות צריכות לקרוא לילד בשמו.


יאניס וארופאקיס, שר האוצר של יוון לשעבר, הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת אתונה.

פורסם במקור ב-Project Syndicate