אם חוסן חברתי הוא רכיב בביטחון המדינה, כפי שטוענים פוליטיקאים ולשעברים למיניהם באולפנים ותחת כל עץ רענן, מותר וצריך לשאול מה מרכיב את החוסן הזה. מוסדות המדינה התגלו במערומיהם. עשרות שנים של הפרטה הותירו את מדינת הרווחה הישראלית רזה ומיובשת. האזרחים נותרו לבד.
עמידותה של שרשרת, גם שרשרת חברתית, נמדדת על פי החולייה החלשה בה. בהקשר זה סיפורי התצפיתניות במוצב נחל עוז, כולן נשים, מקוממים במיוחד. הן התריעו חודשים ארוכים על אימונים, היערכויות ופעילות חשודה של חמאס ליד הגדר. הן דיווחו למפקדיהן על פעילי חמאס שמתרגלים השתלטות על קיבוץ, הסתערות על טנק, תכנון מדוקדק עם הסברים ומפות. אך פעם אחר פעם התייחסו אליהן בביטול. הן מכירות היטב את השטח שהן מופקדות עליו. הן לא ויתרו, עד שאיימו עליהן בהעמדה למשפט.
השבוע נוסף נדבך לסיפור: בכאן חדשות נחשף שחיילת מודיעין ותיקה בתחום האיסוף דיווחה על תרגיל שביצע חמאס ליד הגדר. פעילי ארגון הטרור תרגלו תרחישים שונים, בהם הפלת כלי טיס, השתלטות על יישוב ישראלי, כולל הרג של חיילים, הנפת דגל, ותקיפה של מבנה ציבור. גם היא לא זכתה שיקשיבו לה.
קשה להשתחרר מהתחושה שטבח 7 באוקטובר היה יכול להימנע אילו הובאו בחשבון אזהרותיהן של הנשים – התצפיתניות וחיילת המודיעין הוותיקה. חברה שקולותיהן ועמדותיהן של נשים לא נחשבים בה, היא חברה חלשה יותר. מכעיס ומצער שאת המחיר הכבד של הסקסיזם המערכתי שילמו התצפיתניות, ש-17 מהן נפלו במלחמה ושבע נחטפו לעזה. חברה שקולותיהן של נשים יישמעו בה, גם בנושאים ביטחוניים, תהיה חברה שוויונית יותר, ולכן גם בטוחה יותר.
***
גם שוויון הוא מפתח לחוסן. עורף חזק תלוי באמצעי מיגון. הזכות לחיות לא אמורה להיות תלויה בדבר, אבל בישראל נדמה שהפכה למנת חלקם של בעלי האמצעים בלבד. בעוד שבשני העשירונים העניים ביותר, יש ממ"ד רק בכל בית שלישי, בשני העשירונים העשירים ביותר, 60% נהנים מהגנה (לפי מחקר שפרסם השבוע מרכז אדוה תחת הכותרת מיגון בתנאי שוק: הפקרת המיגון בדירות המגורים בישראל למדיניות 'השוק הפרטי'). תמונת המצב הזאת ממחישה איך אי-שוויון הורג. לא כסיסמה, ממש הורג ופוצע בני אדם שידם אינה משגת למגן את מקום מגוריהם.
***
זוועות 7 באוקטובר ממחישות את הצורך בעוצמה צבאית, אבל כשנלחמים על קיומה של החברה, נלחמים גם על דמותה. כמו שאמר משה בילינסון, מחלוצי תנועת העבודה וכותב מרכזי בעיתון 'דבר': "זכות יתירה לעם העברי לבנות את חייו בארץ הזאת באשר הבניין הזה הולך וקם לתפארת הצדק האנושי והעמל האנושי ואין עמו שמץ של קיפוח למישהו אחר, ולא זיק של מחשבה זרה כל שהיא. זכות יתירה לעם העברי לבנות את חייו בארץ הזאת באשר הוא, העם העברי, זקוק לה, לארץ הזאת, זקוק לה כלאוויר לנשימה, ובלעדיה הוא נדון לכליה ולאבדן, כשם שהיא, הארץ, נדונה, בלי העם העברי, לשממה ולחורבות".
