הסרת אחריותה של המדינה מסוגיית המיגון הפכה אותה למעמדית באופן מובהק, כך עולה ממחקר חדש שערכו ירון הופמן-דישון ומקס גרובמן ממרכז אדוה. 56%-60% מהעשירונים הגבוהים מחזיקים ברשותם דירה עם ממ"ד, לעומת 27%-31% מהדיירים בעשירונים הנמוכים, לפי דו"ח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ל-2021.

פער גדול אף יותר נחשף בתוך הערים: בחמשת משקי הבית התחתונים בבאר שבע שיעור משקי הבית עם דירות ממוגנות עומד על 14%-29%, לעומת 54%-88% בחמשת העשירונים העליונים. באשדוד, שיעור משקי הבית שיש בדירתם ממ"ד בשני העשירונים העליונים עמדו על 84%-94%, בעוד בקרב שאר העשירונים נעו השיעורים בין 22% ל-60%. בשכונות הדרומיות של תל אביב, שספגו פגיעות ישירות במלחמה, יש ממ"ד באחוזים בודדים מהדירות.

שיעור משקי הבית המתגוררים בדירה עם ממ"ד (מקור: עיבוד מרכז אדוה לנתוני הלמ"ס)

היוצאים מן הכלל הם 10,700 ממ"דים שהותקנו בשדרות ובקיבוצי עוטף עזה, ומומנו על ידי המדינה בין 2008 ל-2018. לעומת זאת, ערים כמו אשקלון, קריית שמונה, ושלומי, שנמצאות קילומטרים ספורים מהגבול ופונו מתושביהן, לא מחזיקות בתוכניות מיגון עבור מבני השיכונים בהן, ומתבססות רק על תוכנית ייעודית של משרד הביטחון והתחדשות עירונית. נכון ל-2018, 11.5 אלף דירות לא ממוגנות עד 4 ק"מ מהגבול (כ-15% מהדירות). ביישובים הערביים בצפון אין כמעט כלל ממ"דים, וקיים מחסור חמור במקלטים ציבוריים. בפזורה הבדואית אין פתרונות מיגון כלל.

"המדינה ממשיכה לחשוב איך להפוך את המיגון לרווחי יותר"

ליותר מ-2.5 מיליון ישראלים (25% מהאוכלוסייה), אין גישה למיגון תקני כלל, לפי הנתונים העדכניים ביותר שנמצאים בידי פיקוד העורף והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. שליש נוסף מהאוכלוסייה, כמעט 3 מיליון תושבים, מסתמכת על מקלט משותף או מקלט ציבורי בסביבת ביתה. אך גם שם התמונה לא פחות מדאיגה – ב-2019 קבע פיקוד העורף שכחמישית מהמקלטים אינם כשירים לשמש מקלט, ורבע נוסף במצב של כשירות נמוכה.

מאז החלה המדינה לעסוק בקידום תוכניות מיגון לבתים בקנה מידה רחב, הן נעשות כמעט באופן מוחלט דרך תוכניות התחדשות עירונית – קרי, תמרוץ כלכלי של קבלנים לגשת לפרויקטים של שיפוץ או פינוי-בינוי של מבנים ישנים, שמספרם נאמד ב-800 אלף, שעד כה בוצע בקצת יותר מ-13 אלף דירות (כ-1%).

אמצעי המיגון הזמין מפני טילים ורקטות (מקור: מבקר המדינה)

"פעולת המיגון הפכה לפעולה נדל"נית", מסביר ל'דבר' הופמן-דישון. "כשהממ"ד הפך להיות חלק מהדירה, הוא אוטומטית סווג כנדל"ן, וכך כל תחלואות השוק הפרטי נסחבו לשאלת הביטחון. המדינה לא יכולה להרשות לעצמה להסתכל על מיגון באופן הזה".

הופמן-דישון מביא כדוגמה את אשקלון. דו"ח מבקר המדינה מ-2020 ציין לטובה את ההשקעה הישירה במיגון שקידמה המדינה ביישובי העוטף והצפון. התוכניות היו יעילות, בוצעו בצורה מהירה ואיכותית, ורוב הזמן עמדו בלוחות הזמנים. על בסיס אותן תוכניות קודמה במרץ 2022 תוכנית למיגון שיכוני הדרום של אשקלון, במיוחד לאחר הפצצות הכבדות שספגה העיר במהלך מבצע שומר החומות.

הוחלט להקצות 320 מיליון שקלים לקידום מיגון בתים בהשקעה ישירה, אך  כמה שבועות אחרי האישור, ההחלטה נגנזה. ביולי האחרון אושרה תוכנית חדשה, אבל הפעם עם קיצוץ חד בהלוואות והמענקים לקידום בניית ממ"דים, והעברת רוב הכספים לתמרוץ קבלנים לגשת למכרזים של התחדשות עירונית. שלטי התוכניות עדין מעטרים את רחובות שכונת שמשון הריקה מאדם, אבל אף תוכנית לא מומשה.

"הסיפור של אשקלון הוא המקומם ביותר", אומר הופמן-דישון. "הייתה כבר חשיבה שאומרת שהמדינה צריכה להשקיע ישירות, ועדיין התשובה של המדינה היא איך להפוך את סיפור המיגון לרווחי יותר. גם עכשיו הדיסקט לא מתחלף, והדיבורים ממשיכים להיות סביב זה שמקווים שאחרי המלחמה הערך של הקרקע יעלה, וזה יביא את הקבלנים להשקיע".

הקבינט דורש מיגון, האוצר מתנגד

הופמן-דישון וגרובמן מציינים שקצב ההתחדשות העירונית אמנם נמצא במגמת עלייה בישראל, אך בעיקר באזורי הביקוש. עד כה המדינה הקצתה כ-150 מיליון שקלים בלבד לתוכניות התחדשות בפריפריה, שנותנות מענה ל-450 דירות, פחות מ0.5% מהדירות שדורשות מיגון – וגם התוכניות שאושרו, בקריית שמונה ושלומי לדוגמה – עדיין לא יצאו לפועל, ולא ברור מתי ייצאו. עלותו של ממ"ד מוערכת ב-160 אלף שקלים, שווה ערך ל-133 משכורות ממוצעות בישראל נכון ל-2023 – מה שהופך אותו למצרך לא נגיש לרוב הישראלים. המחיר לחידוש 96 אלף דירות באזורים המסוכנים ביותר עומד על כ-57 מילארד שקלים. האוצר הביע התנגדות נחרצת לסבסד את אלו שנמצאות בסכנה לרעידות אדמה.

בתקציב 2024-2023 הוקצו לתוכנית מיגון העורף (תוכנית לחיזוק המבנים בצפון הארץ) תקציב שנתי של כ-65 מיליון שקלים, אף שהקבינט המדיני-ביטחוני קבע שההשקעה הייתה צריכה לעמוד על כ-500 מיליון שקלים בשנה, רק כדי לתת מענה חלקי ליישובים הדחופים ביותר בעשור הקרוב. "בגבול הצפון מבינים שצריך מיגון, מבינים שזה לא יקרה על ידי השוק, ועדיין יש מחסור ונכונות לשים את הכסף", אומר הופמן-דישון. "הקבינט דורש את הדברים האלו וזה לא קורה. אין דרך אחרת להסביר את זה מלבד קמצנות תקציבית ודחיית הוצאות תקציביות".