דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
21.4°תל אביב
  • 19.7°ירושלים
  • 21.4°תל אביב
  • 24.4°חיפה
  • 21.7°אשדוד
  • 25.0°באר שבע
  • 25.3°אילת
  • 21.1°טבריה
  • 20.8°צפת
  • 21.3°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
סתיו שפיר

פרשנות / השיטה מקולקלת אבל את הכסף צריך להעביר

מלחמתה של ח"כ שפיר במדיניות העברות התקציב של האוצר אולי נכונה ביסודה, אך הצלחתה עלולה להוביל לחוסר ניצול של התקציב שיפגע בכולנו.

חברת הכנסת סתיו שפיר (צילום ארכיון: יונתן זינדל / פלאש 90).
חברת הכנסת סתיו שפיר (צילום ארכיון: יונתן זינדל / פלאש 90).
עמר כהן
עמר כהן
כתב כלכלה
צרו קשר עם המערכת:

השיטה בה חלק משמעותי מתקציב המדינה מתנקז לשינויים המבוצעים בימים האחרונים של השנה היא בעייתית, בלשון המעטה. היא נובעת מקשיי ביצוע כרוניים של משרדי הממשלה שלא מצליחים להוציא את הסכומים שנקבעו להם בתקציב במהלך כל השנה. כך יוצא שנציגי העם מאשרים תקציב מסוים, אך הביורוקרטיה כופה ביצוע של תקציב אחר. את השיטה הזו מנהיג משרד האוצר ויש מי שיאמרו שהסרבול בה מכוון ונועד לכפות ייבוש תקציבי של המשרדים. ההעברות התקציביות של סוף השנה מזיזות תקציבים אל המשרדים ומחוצה להם בקצב מסחרר. כך יוצא שחלק מהחלטות ההעברה מוציאות כספים מתקנות מסוימות במשרד החינוך לטובת שימושים במשרדים אחרים, ומנגד בהחלטות אחרות מועברים תקציבים ממשרד כלשהו למשרד החינוך. השיטה הזו מטשטשת את התמונה הגדולה מצד אחד ולא מאפשרת העמקה בפרטים מהצד השני.

בהחלט יש צדק בטענותיה של חברת הכנסת שפיר – השיטה הזו נועדה להסתיר יותר משהיא נועדה לגלות. היא טובה למדיניות האוצר ורעה לתפקוד המדינה. את השיטה הזו צריך לתקן. מן הצד השני, ברגע קבלת ההחלטה על העברה כזו או אחרת, כשהזמן דוחק וחייהם ורווחתם של אזרחים רבים תלויה על הכף, צריכים חברי הכנסת לנהוג באחריות ולקדם את אישור התקציבים ככל הניתן. גפני מבין את זה והוא מנהל את הקרב הכפול: במהלך השנה הוא נלחם בשיטה, ברגעי ההכרעה הוא מתנהל בתוכה. זו הסיבה שמאבקה של שפיר, על אף שיש בו הרבה מן הצדק, נוטה לעתים להיות פופוליסטי כשהכרעות חשובות מוקרבות למען מצג של מאבק על התמונה הגדולה.

כשסרטוני פייסבוק מחתרתיים יוצאים מהוועדה המשודרת באופן רשמי באתר הכנסת הופכים לעיקר, והמלחמה על רווחתם של ניצולי השואה, או חוסנה של מערכת הבריאות הופכים לעניין המשני, אז שכרנו יוצא בהפסדנו. התמונה המצטיירת כאילו חברת הכנסת שפיר מנהלת קרב "הירואי" מול חברי הועדה "המושחתים" שמאשרים תקציבים על ימין ועל שמאל היא מוטעית. שפיר יכולה להרשות לעצמה לנהל את הקרב הזה מאחר והיא יודעת שהעברות התקציב החיוניות יאושרו. מעניין לחשוב מה הייתה עושה שפיר אם הייתה במקומו של יו"ר הועדה, כשבידיה היה הכוח הממשי לעצור תקציבים ולהקריבם לטובת השקיפות.

המאבק לשקיפות שלטונית ולמנהל תקין הוא ראוי ללא ספק. הבעיה היא שתוצאותיו עלולות לחזק את השליטה של משרד האוצר ולהחליש את חברי הכנסת, שהם נציגי הציבור, מולו. שפיר יוצאת מול עמיתיה בכנסת ומאירה אותם באור מושחת, לא תמיד בצדק, כך היא מבליטה את עצמה כלוחמת השקיפות. המסקנה המתבקשת ממאבקה עלולה להיות ביטול סמכויותיהם של חברי הכנסת, ביטול התקציבים המעטים שבהם לחברי הכנסת יש השפעה והעברת הכוח כולו לשלטון הפקידות שנגדו יוצאת שפיר.

כשח"כ מיקי זוהר (הליכוד) אומר לשפיר "אנחנו עושים ואתם צועקים", הוא פשוט מנצל את המצב ששפיר יוצרת. לא ניכנס לשאלה האם חברי הכנסת של הקואליציה באמת "עושים" כשהם מעבירים קצת כסף לתקנות שהיו צריכות לקבל הרבה יותר כסף ובלי חסדיהם הפטרוניים. אבל ללא ספק, האופוזיציה יכולה לעשות הרבה יותר מאשר לעמוד על הקווים ולצעוק מושחתים. האופוזיציה יכולה להעמיד סדר יום חלופי לתקציב. עם היגיון כלכלי אחר. היא מקפידה לא לעשות את זה.

מעת לעת מנופפים באופוזיציה במצב בתי החולים או בתקציבים שלא מגיעים לפריפריה כעדות לאוזלת ידה של הממשלה. אכן יש פה אוזלת יד שנראית בכל פינה בחברה ובשירותים החברתיים בישראל. אבל ספק אם המציאות הייתה נראית אחרת אילו המחנה הציוני או יש עתיד, אשר שתיהן נמנעות מהצגת תפישת עולם חלופית לקיים, היו בשלטון. במחנה הציוני, אשר אמורה לאתגר את הממשלה משמאל, לא אומרים איך יכולה להראות המדינה והתקציב לשיטתם ובנקודות שבהן האופוזיציה יכולה לעלות למגרש ולהשתתף במשחק הם מעדיפים פיליבסטר וסרטוני פייסבוק על פני קבלת אחריות וקבלת החלטות. זו גם הסיבה שבעייני הציבור הם הופכים לפחות ופחות רלוונטים כחלופה שלטונית.

כמו שקורה לשחקנים שמבצעים תפקיד בלתי נשכח, התפקיד של הצעקות מהיציע האופוזיציוני עלול לדבוק בהם. רבים בציבור מעריכים את סתיו שפיר ומלחמתה בוועדת הכספים. אבל גם הם מתקשים לדמיין אותה ממציאה את עצמה מחדש כנושאת בעול האחריות של קבלת ההחלטות, או כחברה בממשלה. אם במחנה הציוני רוצים להתיימר להיות חלופה שלטונית הם צריכים להתחיל להתנהג ככזו. אין צורך לעצום עיניים לקלקולי השיטה. יש צורך להראות לציבור איך אפשר לקבל החלטות שלטוניות טובות יותר.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!