עד יום שבת התלבטתי מה דעתי לגבי חזרת הליגות המקצועניות בארץ לפעילות. מצד אחד, אני יודע שחשוב לנסות לחזור לשגרה. זה חשוב עבור הליגות, הספורטאים והאנשים שמתפרנסים מתעשיית הספורט המקומית. מצד שני, לקבוצות אין סגלים מלאים, הקהל עוד לא חזר למגרשים והליגות הן לא בדיוק אותן ליגות. מאז שהליגות הישראליות חזרו ניסיתי לצפות בספורט בטלוויזיה וזה הרגיש לי מיותר וחסר משמעות. לא הצלחתי להתרכז בספורט כי הראש והלב שלי היו במקום אחר לגמרי.
***
ביום שבת התקיים המשחק הראשון בליגת העל בכדורגל: מכבי חיפה אירחה את הפועל פ"ת. המשחק שודר בערוץ הספורט ובאותו הזמן בדיוק בערוצי החדשות סיקרו את הפעימה השנייה של עסקת החטופים. מצד אחד, אנשים שמנסים להכניס כדור לתוך שער ומהצד השני, משפחות של חטופים ממתינות להודעה שיקיריהן בדרך הביתה. מצד אחד, כדורגל ומהצד השני עסקה שמתעכבת ומשאירה אותי בלי אוויר. כששני אירועים כאלה מתרחשים ממש במקביל אפשר להבין את הפרופורציות. מאז יום שישי, ערב אחר ערב, חזר על עצמו אותו תרחיש. מצד אחד, הספורט כאילו ממשיך בשגרה כשבצד השני, עוד פעימה של החזרת חטופים מתעכבת ומורטת את עצביי.
שלושה ימים אחרי המשחק בין מכבי חיפה לבין הפועל פ"ת הכותרות והדיונים סביב המשחק הזה בכלל לא עסקו במשחק. כל הדיונים היו סביב שלט. "השלט". לפני המשחק שחקני שתי הקבוצות התבקשו להחזיק שלט שבו כתוב: BRING THEM HOME. השחקנים הזרים של מכבי חיפה צעדו צעד אחד לאחור ולא החזיקו את השלט. כל הדיונים אחרי המשחק עסקו בסוגיה הזאת: האם השחקנים הזרים ידעו מה כתוב בשלט ומה המשמעות שלו? האם מכבי חיפה צריכה להעניש אותם? האם צריך להניף שלט כזה במחזור הבא? כל האירוע הזה ביזה את החטופים, את משפחות החטופים, את הספורט בישראל, את הכדורגל בישראל ואת האנשים שאוהבים ספורט בישראל. וכל העיסוק באירוע הזה רק המחיש עד כמה הכדורגל לא מעניין כרגע.
***
גם ליגת העל בכדורסל חזרה לפעילות. זאת למרות, שלהפועל חיפה אין סגל ראוי והיא תשחק היום (רביעי) עם קבוצת הנוער. זאת למרות שגם להפועל גליל עליון אין סגל ראוי וגם אין לה מגרש ביתי לארח בו, כי תושבי האזור עדיין מפונים. זאת למרות, ששלוש קבוצות ישראליות העתיקו את מקומן כרגע לבלגרד. המשחק הראשון היה בין הפועל ב"ש להפועל עפולה לעיני 100 צופים ואת מידת העניין של המשחק הזה אפשר לסכם בשעת השידור שלו: יום שלישי בשעה 16:30. נראה שאף אחד לא רוצה לחזור לשחק כרגע ונראה שזה גם לא מעניין אף אחד.
ליגות נוספות כבר חזרו לפעילות. ליגת העל בכדורסל נשים חזרה לפעילות ב- 20 בנובמבר. ליגת הכדוריד חזרה ב- 24 בנובמבר. ליגת הכדורעף חזרה ב- 22 בנובמבר. הליגה הלאומית בכדורגל חזרה ב- 17 בנובמבר וגם הליגה הלאומית בכדורסל חזרה ב- 27 בנובמבר. כל אחת מהליגות חזרה באופן קצת שונה: לדוגמא, הליגה הלאומית בכדורסל הכריזה שנכון לעכשיו לא ישחקו בליגה שחקנים זרים. זאת יוזמה נהדרת שחבל שרק בנסיבות האלה מתקיימת. אבל לצערי הרב, כל הליגות שהזכרתי לא מושכות מספיק עניין ציבורי ובכאב אני כותב, שגם בשגרה וכעת גם בזמן מלחמה, העניין הציבורי והתקשורתי בליגות האלה נמוך מאוד. הכותרות היחידות שהליגות האלה מספקות כרגע הן על שחקנית מכבי חיפה שביזתה את טקס החטופים כי החזיקה שלט הפוך או על שחקני כדוריד, שגויסו לצו 8.
***
כמו שכתבתי בטור לפני יותר מחודש: "מאז בוקר ה-7 באוקטובר הספורט נכנס לפרופורציות אחרות ובעיקר איבד ממשמעותו ואת מקומו של הספורט תפסו הדברים שמסביב לספורט". לא הרבה השתנה מאז שכתבתי זאת וגם היום אני מרגיש ככה. במיוחד בימים המתוחים האחרונים, שכל ערב מדינה שלמה עוצרת נשימתה ומחכה להחזרת חטופים, היה נכון לדחות את הליגות בעוד שבוע או שבועיים או כמה שצריך. קיום הספורט והליגות בתזמון הנוכחי גורם יותר נזק מאשר תועלת. המקרה שהיה בשבת במשחק בין מכבי חיפה להפועל פ"ת הוא ההוכחה לכך.
הערה אחרונה: אוהדי, כתבי ועיתונאי הספורט יש לי בקשה אישית: יש מונחים ומטאפורות שעדיף לא לעשות בהן שימוש כרגע: "בית מוות" הוא לא בית שיש בו קבוצות חזקות שישחקו על האפשרות לעלות שלב. משחק "מפלצתי" הוא לא משחק מותח ומעניין ובעיטה חזקה למסגרת השער היא לא "פצצה".
