כחמישית (19.7%) מהציבור מעידים שהכנסת משק הבית שלהם נפגעה כבר מתחילת המלחמה במידה רבה או רבה מאוד, ו-45.5% מהציבור חוששים שיידרדרו למצוקה כלכלית בעקבות המלחמה – כך עולה מדו"ח העוני האלטרנטיבי של ארגון לתת, שהתפרסם היום (שלישי). נוסף לכך, מסקר עמדות ציבור שערך הארגון עולה כי הישראלים סומכים יותר על ארגוני החברה האזרחית שיטפלו בהידרדרות לעוני מאשר על הממשלה. מנהלי עמותות סיוע העידו שלא קיבלו תוספות תקציב מהממשלה למרות הגידול בפעילותם.

מהדו"ח עולה שב-2022 חיו בישראל 2.6 מיליון בני אדם בעוני לפי מדד העוני הרב-ממדי של הארגון, שבוחן את היכולת לענות על מגוון צרכים. זאת לעומת 2 מיליון בלבד שמוגדרים עניים לפי נתוני הביטוח הלאומי, המבוססים על מבחן הכנסה בלבד.  710 אלף משפחות, שהן כ-22% מהמשפחות בישראל, חיות באי-ביטחון תזונתי, מהן 332 אלף (10.3%) באי-ביטחון תזונתי חמור.

בת 42 מנהריה: "סגרתי את העסק והגעתי לשפל, פנינו לסיוע בחבילות מזון"

בדו"ח מצוטטים מספר משיבים בסקר שהעידו על השינוי באורח חייהם מאז פרוץ המלחמה והאופן בו הם מסתדרים כעת. אליזבט (בדו"ח צוין שם פרטי בלבד), בת 89 מחולון, אלמנה וניצולת שואה, העידה: "אני מתמודדת עם מצב כלכלי קשה, הבנק לא נותן לי יותר כסף, ועוד לפני המלחמה לא היה לי מספיק כסף. אני מקבלת קצת עזרה מביטוח לאומי, אבל זה לא מספיק". עוד העידה אליזבט, המתניידת בעזרת הליכון, כי כיוון שאין לה ממ"ד בדירה ואין מעלית בבניין בו היא מתגוררת, כשיש אזעקה היא לא מתמגנת ונשארת לשכב במיטתה.

אסתר, בת 42 מנהריה, אם לארבעה העידה: "בתקופת הקורונה נאלצתי לסגור את העסק שלי והגעתי יחד עם משפחתי לשפל כלכלי שבעקבותיו פנינו בבקשה לסיוע בחבילות מזון. בחישוב החודשי ההוצאות על מזון גדלו כי כל הילדים בבית מאז שהתחילה המלחמה. אני צריכה להיות עם יד על הדופק כל פעם שאני עושה קניות, ההוצאות על מזון גדלו בכ-60%". עוד אמרה ש"יש תחושה חזקה של חוסר וודאות, הכול לא מובן, לא ידוע. רוב הפעילות שאני רואה בשטח היא פעילות של ארגונים אזרחיים, ולא רק של ארגונים, כל האזרחים נכנסו תחת האלונקה בלי הרבה תמיכה מהממשלה".

סומכים על העמותות שיעצרו את העוני יותר מאשר על הממשלה

עוד על פי הדו"ח, שמחבריו ערכו סקר מדגמי בקרב 503 אזרחים ואזרחיות בני 18 ומעלה משלל קצוות החברה הישראלית, מסתמן כי אזרחים סומכים יותר על ארגוני החברה האזרחית בנושא טיפול בהידרדרות לעוני מאשר על הממשלה. רק 14.1% מהציבור סומכים על הממשלה שתמנע הידרדרות לעוני של אזרחים בעקבות המלחמה, כאשר 22.1% העידו שהם כלל לא סומכים על הממשלה בעניין זה, 36.6% סומכים במידה מועטה בלבד.

כשנשאלו על האמון שהם נותנים בגופים במהלך המלחמה באופן כללי (לא רק בעניין הטיפול בעוני), 73% מהנסקרים העידו כי הם נותנים אמון בצה"ל, 66% העידו כי הם נותנים אמון בארגוני החברה האזרחית, 58.6% העידו כי הם נותנים אמון ברשויוות המקומיות, 57.1% העידו כי הם נותנים אמון במשטרה, 52.5% הביעו אמון בחברות עסקיות במגזר הפרטי, 47.1% נותנים אמון במערכת המשפט ו- 42.7% נותנים אמון בתקשורת. לעומת זאת, רק 21.9% מהנסקרים העידו שהם נותנים אמון בכנסת ורק 19.9% נותנים אמון בממשלה.

אף עמותה לא קיבלה סיוע מהממשלה, למרות שהגדילו את פעילותן ביותר מ-50%

בדו"ח סקר ארגון לתת 87 מנהלי עמותות הפזורות ב-125 ישובים בארץ, שחילקו בסה"כ במהלך המלחמה מעל 130 אלף ערכות חירום מזון והיגיינה, 15 אלף ערכות חזרה ללימודים, 12 אלף ערכות חורף וגייסו כ-2,500 משטחי מזון ומוצרים, תרומות מתעשיית המזון ותורמים נוספים. כל מנהלי העמותות (100%) ציינו כי לא קיבלו סיוע כלשהו מהממשלה מאז פרוץ המלחמה, וזאת על אף שבממוצע העמותות הגדילו את כמות המשפחות הנתמכות ביותר ממחצית (58.1%).

כמעט כל מנהלי העמותות (96.6%) ציינו כי הם מעניקים סיוע למשפחות חדשות מאז המלחמה, ו-42.5% העידו כי הם הרחיבו את פעילותם לערים ו/או ישובים חדשים. כמוכן, 69% מהמנהלים העידו כי מאז פרוץ המלחמה העמותה מסייעת בתחומים בהם לא סייעה בעבר. למשל, העיד מנהל עמותה גדולה המחלקת מזון, כי העמותה החלה לסייע ברכישת ציוד למפוני העוטף ולחיילים, כגון ביגוד טרמי, פנסים, הלבשה תחתונה,  מטענים ניידים, מגבות ומצעים ועוד.

יתר על כן, 64.4% מהמנהלים העידו גם כי במהלך המלחמה הופנו אליהם בקשות סיוע מהרווחה או מעובדים סוציאליים, ו-41.4% מהם העידו כי הופנו אליהם פניות מהעירייה, מהרשויות מקומיות או מחמל"ים אזרחיים. למרות ההפניה של גורמים רשמיים לעמותות על מנת שאלו יסייעו במזון ובשלל תחומים נוספים, 69% ממנהלי העמותות העידו כי לא קיבלו סיוע כלל מהרשות המקומית. מקרב אלה שכן קיבלו סיוע, 20.7% העידו כי היו שבעי רצון מהסיוע שקיבלו והיתר היו שבעי רצון במידה בינונית, ויתר ה-10.3% היו שבעי רצון במידה מועטה בלבד.

לאור זאת, 59.8% ממנהלי העמותות מציינים כי ישנם משפחות/פונים חדשים להם העמותה לא יכולה להעניק סיוע מאז פרוץ המלחמה, ורק 9.1% מהמנהלים סבורים כי הממשלה נותנת מענה לצרכים העולים מהשטח בעקבות המלחמה.

לעומת זאת, ולמרות התנערות הממשלה, המנהלים מעידים כי דווקא הציבור הרחב, המגזר העסקי והפילנתרופיה המשיכו לתת אמון ולתרום באמצעות ארגוני החברה האזרחית. שליש מהמנהלים דיווחו על ירידה בתרומות, שליש דיווחו על כך שלא נראה שינוי בהיקף התרומות ושליש נוסף מדווחים על עלייה בתרומות. זוהי מגמה חיובית בהשוואה לסקר שנערך בחודש אוגוסט, בו 54.8% מהמנהלים דיווחו על ירידה בתרומות ורק  7.7% דיווחו על עלייה.

מספר מנהלי עמותות מצוטטים גם הם בדו"ח. "משפחות המפונים הגיעו אלינו לעיר בעיקר מאזור הדרום, אך לצערי לא הרשות המקומית ולא הממשלה ידעו לתת להם מענה אמיתי", מעיד אחד מהם. "בתחילה הם פונו למתנ"סים ולמשפחות פרטיות. לא הייתה שום התחשבות בצרכים הבסיסיים הנדרשים למשפחות הללו ביום- יום, ולכן נוצר לחץ מאוד גדול על העמותה שלנו לתת מענה בנושא המזון, אבל זה היה בלתי אפשרי לאור כמות המשפחות הגבוהה. הרשות והממשלה לא שחררו תקציב מיידי לטובת העניין".

"רצינו לעשות הרבה מאד למען משפחות מפונות אך לצערנו בשל חוסר במשאבים, לא נותרה לנו ברירה אלא לשמור ולהילחם על הקיים, לכן לא לקחנו על עצמנו פרויקטים נוספים", העיד מנהל אחר. "התחושה שהסיוע הניתן לאזרחים כרוך בסחבת ובהמון חסמים ואנו מוצאים את עצמינו מסייעים גם בהתמודדות המפונים עם בירוקרטיה".