תקציב המדינה מזמן דילמות רבות לאלו המבקשים לסקרו ולהביא חדשות אודותיו לציבור. מבוך של סעיפים הבנוי, כנראה בכוונת מכוון, טלאי על טלאי. נתונים רבים, מספרים ואחוזים, מתוכם צריך להחליט מה המשמעותיים ביותר, להבין מה באמת קורה משנה לשנה, לסנן ולהגיש לקוראים. בנוסף, יש למצוא את הדרך להעביר את המשמעות האמתית – הממשית של נתונים אלה, להציע לקורא פרשנות מנומקת – מה טוב ומה רע בתקציב ולהיות נכון לאתגר את דפוסי המחשבה.
ב'כלכליסט', כמו בכל שנה, הרימו את הכפפה וייצרו מצגת פשוטה ומצומצמת עם גרפיקה נחמדה. כרגיל בכלכליסט, העיתון הכלכלי הגדול במדינה, הושם דגש על פשטות והנגשה של הנתונים המורכבים לקהל הרחב. הבעיה היא שדווקא נתוני המקרו החשובים המוצגים בכלכליסט הם פשוט לא נכונים. וכאשר מוצגים נתונים נכונים, אז הם מוגשים כשהם חסרי פשר ומשוללי הסבר ופרשנות הגיוניים.
הטעות הגסה והבעייתית ביותר בסיכום התקציב של כלכליסט נמצאת דווקא בשקופית האחרונה. יחס החוב תוצר של ישראל שהוא כביכול 64.9% מוצג שם כאילו הוא גבוה משמעותית מכל מדינה אחרת במערב שהממוצע שלהן הוא כביכול 46.8%. למעשה יחס החוב תוצר של ישראל עמד על 64.9% בינואר 2016. מאז יחס החוב תוצר של ישראל המשיך לרדת בזכות המדיניות המרסנת של הממשלה. בעוד צמיחת התוצר ב-2016 עמדה על 3.8% הגרעון ב-2016 עמד על 2.1% בלבד. בקרוב יצאו הפרסומים הרשמיים של משרד האוצר, אבל לפי חשבון אצבע היחס חוב תוצר של ישראל קרוב יותר ל-63% מאשר ל-65%.
באשר לממוצע של יחס החוב תוצר במדינות המפותחות, הוא רחוק מאוד מ-46.8% שפרסמו ב'כלכליסט'. על פי ה-OECD יחס החוב תוצר הממוצע של המדינות המפותחות עמד על 105.2%. יחס החוב תוצר של עשרים הכלכלות הגדולות ((G20 עמד על 111.7%. כך שלמעשה יחס החוב תוצר של ישראל נמוך בהרבה מזה של רוב מדינות המערב.
מעבר לכך שהנתון שמוצג ב'כלכליסט' הוא לא נכון, גם הפרשנות שלו לא נכונה. "במקום להביא את רמת הגרעון של ישראל לסטנדרט של מדינות המערב, הממשלה מעדיפה להעמיק את החוב" נכתב שם במקביל לנתון של יעד הגרעון של 2.9% ל-2017. מדינת ישראל תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו מקטינה באופן עקבי את החוב שלה ביחס לתוצר בעזרת מדיניות חנק תקציבי כבר למעלה משני עשורים. גם יעד גרעון של 2.9% עלול כנראה להמשיך את המגמה הזו שכן תחזית הצמיחה של בנק ישראל לשנת 2017 היא 3.2% שהתוצר יצמח בקצב גבוה מהחוב. בכלכליסט מתייחסים לגרעון של 2.9% כבעייתי מאחר והוא גבוה מדי. למעשה 2.9% הוא יעד גרעון בעייתי כי הוא נמוך מדי. הוא מונע מהמדינה מלהשקיע ביצירת צמיחה ממשית ומלטפל בבעיות חברתיות כלכליות בוערות.
אין פה טעות קטנה בנתון, אלא שיקוף של אידיאולוגיה מסויימת. ב'כלכליסט' בעצם נרתמו להסביר את האידיאולוגיה שששלטת באגף התקציבים ובממשלת ישראל בעשורים האחרונים. "צמצום החוב" הוא מטרה ואמצעי שתמיד יש להציב בראש סדר העדיפויות. לשם "צמצום החוב" צריך להקטין באופן מתמיד את הוצאות הממשלה, או ליתר דיוק, את חלקה של הממשלה בתוצר המקומי הגולמי. "הקטנת הממשלה", ופינוי מקום ל"שוק החופשי" או "האיש הרזה" הזכור מנאום נתניהו, הם המטרה של הממשלה. אבל מה עושים כאשר בעצם החוב של מדינת ישראל כבר צומצם? ומה עושים כאשר מדינת ישראל היא מדינה שנמצאת בחנק תקציבי מתמיד, ושאזרחיה נאנקים תחת המדיניות הממשלתית הגורסת צמצום גם כשהקופה מלאה? על פי כלכליסט, אפשר פשוט לשנות את הנתונים כך שיתאימו לאידיאולוגיה.
לא הטעות היחידה
בשקופית ההכנסות מופיעה טעות נוספת בהשוואה שבין 2016 בה תוכננו הכנסות ממיסים בסך 282.5 מיליארד שקלים ל 2017 בה מתוכננות הכנסות ממיסים בסך 296 מיליארד שקלים. כל זאת בצמוד לכותרת "המדינה גובה עוד ועוד מיסים". האמת היא ש שבשנת 2016 צפויה המדינה לגבות 284.1 מיליארד שקל, וזה עוד לפני עדכון הגביה של דצמבר שאפשר להניח שיהיה מעט גבוה יותר מהצפי כמו ברוב החודשים שקדמו לו. העליה בתחזית גביית המיסים לקראת 2017 היא של 4% בלבד שהם רק מעט יותר (0.2%) מהצמיחה במשק.
גם בתיאור השינויים במס חברות טועים ב'כלכליסט'. מציגים שם את הירידה במס החברות מ-24% ל-12% ו-6%. אך לא מציינים כי מדובר על חברות היי טק בלבד. כך שמדובר באחוז מזערי מהכנסות המדינה ממיסים. בכלכליסט לא מציינים את ההורדה של מס ההכנסה לשכירים ואת ההפחתה של 1% במס החברות (הפחתה משמעותית מאד מבחינת הכנסות המדינה). לזכותם של החברים ב'כלכליסט' יאמר כי בשקופית השלישית של הכנסות המדינה הם מזהים את הבעיה נכון – המיסים העקיפים הגבוהים בישראל – כמו מע"מ לדוגמא. חבל שהם לא הסבירו מה הבעיה עם מיסים עקיפים גבוהים, שמעודדים אי שוויון ומעבירים את נטל המס מהעשירים לעניים.
ביקשנו את תגובת מערכת כלכליסט לטענות המועלות כאן, ולכשתתקבל נפרסמה בהתאם.
